הרתעה כעצלנות מחשבתית – חלק ג': מהלכה (לאי) מעשה
45 שנים חלפו ממלחמת יום כיפור ונראה כי השינוי לטובה במצב האסטרטגי, הועיל להפיכת השיח על 'הרתעה' לקלישאתי יותר. הסכם השלום עם מצרים הקטין את האיום מפני מלחמה עם מדינות ערב (למעשה העלים אותו לתקופה של 40 שנה, עד היום). קריסת ברה״מ הקטינה את האיום עוד יותר, למרות שגם ב-82 סוריה הגבילה את המלחמה עם ישראל ללבנון, חרף העובדה שישראל זו שתקפה. אם נשים את הסוגיה האיראנית בצד, הבעיות הבטחוניות של ישראל מאז שנות ה-80, הן חיזבאללה, האינתיפאדות והטרור הפלשתיני (לא ידונו בפוסט הזה), ומדינת חמאס בעזה.
חיזבאללה –
פיגוע הטרור הראשון של חיזבאללה (בשמו אז הג׳יהאד האיסלאמי) היה באפריל 83 ליד שגרירות ארה״ב בבירות. רק הפיגוע השלישי של הארגון היה נגד צה״ל בצור, בנובמבר. נהרגו בו 28 ישראלים ו-32 לבנונים. ב-85 ישראל נסוגה לרצועת הבטחון, ובשנים הבאות חיזבאללה הפך לגוף פוליטי משמעותי בלבנון. לקראת סוף שנות ה-80 מלחמתו נגד ישראל ברצועת הבטחון גברה, כולל עיצוב כללי משחק חדשים להגבלת פעולתה של ישראל בלבנון באמצעות ירי קטיושות על ישובי הצפון. כשהגיעו מים עד נפש, ישראל יצאה למבצע כנגד חיזבאללה ״דין וחשבון״ ב-93, ו-״ענבי זעם״ ב-96.
שניהם הסתיימו ׳בהבנות׳ שאפשרו לישראל להציג לעצמה כאילו השיגה את יעדיה. הנה דוגמא ממבצע ״דין וחשבון״. תזכורת מרעננת לימים אלו בנוגע לתקיפת המדינה הלבנונית, ישראל תקפה במבצע תחנות כוח וגשרים בלבנון, גרמה נזק קשה למדינה הלבנונית, 300 אלף פליטים שיעים עלו לבירות מהדרום, אלו כמובן לא פתרו שום בעיה ממשית, ובסיום המבצע חתמה על הבנות עם לבנון לפיה שני הצדדים ימנעו מפגיעה באזרחים (אגב, למשך כמעט 3 שנים הקפידו הצדדים על כך, ורק כשישראל פגעה באזרחים חזבאללה ירה קטיושות על הישובים) . בישראל נטען שהארגון ספג ׳פגיעה מורלית׳ שתצמצם את המוטיבציה שלו בעתיד. שלושה שבועות אחר כך נהרגו 9 חיילי גולני מפיגוע ברצועת הבטחון, התקיפות ההדדיות חודשו, ישראל חיסלה את מוסאווי, ובארגנטינה היו 2 פיגועים קשים. ״ענבי זעם״ למי ששכח הסתיים בצורה דומה למדי, הבנות ענבי זעם, שהפעם היו בתיווך סורי, מה שהביא לכך שהן החזיקו מעמד כ-7-8 חודשים.
מה שמעניין בסיפור הזה הוא שאנחנו יכולים לראות את תוצאותיו, בישראל לא התקיים דיון משמעותי זולת הרתעת חיזבאללה מלירות קטיושות, עד שהוקם ארגון ארבע אמהות, שעבד על הרגש ועל מותם המיותר של בנינו ולא על השיח הבטחוני. אסון המסוקים ומספיק הרוגים ברצועת הבטחון הובילו לדיון האם לצאת מלבנון או לא, אבל לא שיחה מה המטרה האסטרטגית של הישיבה והיציאה. ברק החליט לצאת, בלי להיוועץ בצבא, כיוון שהיתה לו תפיסה אסטרטגית מגובשת (שאותה לא טרח לשתף עם איש). חלפו 18 שנה, והדיון בישראל לגבי היציאה מלבנון מתמצה במשמעותו לגבי הפלשתינים והשפעתו על ההרתעה – קרי, האם בגלל "הנסיגה" פרצה האינתיפאדה השניה. כדי להצדיק את הטיעון הזה מוסיפים שהרקטות של חזבאללה הן תוצאה של היציאה מלבנון, למרות שהסיבות אינן קשורות לנסיגה, ורקטות ראשונות הגיעו לחזבאללה לפני שנסוגנו.
הנסיגה לוותה באיום שכל ארוע בטחוני יענה בצורה חמורה, אחרי 4 חודשים הגיעה חטיפת חיילים שלא התאימה למתאר המתוכנן ומצאנו את עצמנו במבוכת ההרתעה. ברק איים, פחד לממש, והאמת שלמרות הפגיעה ׳בהרתעה׳ לא חלה תפנית חמורה בהיקף הארועים, אבל מה המשמעויות של הארוע, האם חל שינוי במאזן האסטרטגי בין ישראל לחזבאללה כתוצאה מהנסיגה? התוצאה היא שהאילוצים על חזבאללה לפעול נגד ישראל גדלו מאוד והחיכוך פחת משמעותית, כך שדווקא מהלך שפגע "בהרתעה" הביא לכך שעל הצד השני יש יותר אילוצים לפעול מולנו. זה נכון גם אם מחשיבים את מלחמת לבנון השני, הרי בסופו של דבר זאת היתה תקרית גבול בה נהרגו 4 חיילים ואנחנו שראינו בזה פגיעה בכבוד ובהרתעה בחרנו להסלים.
לבסוף, הגיעה מלחמת לבנון השניה. עיקר הדיון על תוצאות המלחמה נוגע להרתעה. בהתחלה זה שירת את היכולת לתקוף פוליטית את אולמרט הרי לא ניתן להוכיח הרתעה, והיום זה הטיעון המרכזי של המעורבים מדוע המלחמה היתה מצויינת. לעובדה שאין חוקיות שניתן להסביר, אין התייחסות. למה ענבי זעם לא ולבנון השניה (׳שינוי כיוון׳) כן. למה ׳עופרת יצוקה׳ קצת, ׳עמוד ענן׳ פחות ו׳צוק איתן׳ גם קצת.
איפה הדיון איך זה השפיע על הסוגיה האיראנית. היכן העיסוק בסיבות מדוע חיזבאללה מרוסן לפעול נגד ישראל; מה מידת ההשפעה של מעורבותו במלחמת האזרחים בסוריה; האם בכך שישראל לא תקפה באיראן, חיזבאללה השיג את יעדו האסטרטגי מבלי להילחם; האם העובדה שירה כתגובה לפגיעה באנשיו בסוריה מעידה משהו על ״מורתעותו״; כלום.
גם העימות הבא יקוטלג כהפתעה ואובדן ההרתעה (שלא נדע למה אבדה), לא יהיו לנו יעדים, ולא נדע האם היה שווה להילחם או שעדיף היה להבליג.
חמאס
׳גשם ראשון׳, ׳גשמי קיץ׳, ׳חורף חם׳, ׳עופרת יצוקה׳, ׳עמוד ענן׳, ׳צוק איתן׳ המשותף לכולם: מטרתם היתה להרתיע את חמאס מהמשך חיכוך בטחוני; העדר יעדים מדיניים; אנחנו מודדים אותם רק כמה זמן אחריהם היה שקט ואנחנו לא יודעים להסביר מדוע זה הזמן שחלף; לא התקיים דיון אסטרטגי בין המבצעים על יעדיה של ישראל ברצועה.
במשך כל מבצע ׳צוק איתן׳ שמענו מנטרה אחת ״חמאס לא מעוניין בהמשך הלחימה״. לפני ואחרי המשפט הוא ״חמאס מורתע מלחימה״, מה שלא עמד במבחן המציאות ביום הירי שחווינו לפני שבועיים. ׳צוק איתן׳ הוא בבואה של לבנון השניה ו׳עופרת יצוקה׳, יש ניואנסים אבל הניהול הכללי דומה. הדיעות תלויות בעיקר במי היה ראש הממשלה אולמרט או נתניהו. הרעיון המנחה, ניתן לצה״ל לתקוף וננסה למצוא את הנקודה האופטימלית לסיים את העימות בנקודה בה הסיכון הפוליטי שנוצר מ"חוסר הנצחון" יהיה הנמוך ביותר.
הנה דוגמא קטנה רק מהסבב הקצר שקרוי 'חגורה שחורה':
התקיפות בסוריה
מזה מספר שנים ישראל תוקפת בסוריה למנוע העברת אמל"ח מתקדם לחזבאללה. הנחת העבודה הבסיסית מאחורי התקיפות הללו, היתה ועודנה, שאסאד מורתע בגלל החשש לשרידות משטרו, ולכן ישראל יכולה לפעול בחופשיות כמעט מלאה. לכולם במערכת ברור שתקיפות מהאוויר לא יכולות למנוע התעצמות רק לעכב אותה, ובנוסף תורמת להרתעה של ישראל. הרתעה שלפי התפיסה הישראלית היתה גבוהה ממילא.
נחיתת הרוסים בסוריה, הקפיצה את הממסד הישראלי לא בשאלה מה המשמעות שלה, אלא בשאלה האם ישראל תוכל להמשיך לתקוף, מה שהוביל את נתניהו לפוטין. פוטין אפשר לישראל להמשיך לתקוף את חזבאללה זה רק מחזק את התלות של הכוחות שפועלים בסוריה בו ומאפשר לישראל להוציא קיטור.
3 שנים של תקיפות, שנתנו תחושת נוחות ואפשרו שלא לערוך דיון משמעותי ביעדי ישראל בזירה הצפונית והתפתחויות צפויות, עד שלפתע הסתבר "ביום בהיר אחד", בסוף השנה שעברה, שהאיראנים על הגדרות. תחושת ההרתעה המוחלטת, התחלפה בתחושת 'איום קיומי' והביאה לכך שישראל מציבה יעדים אקטיביים לשינוי המציאות, ולא שימור הסטטוס קוו. אמנם, היעד של מניעה מוחלטת של נוכחות איראנית אינו ריאלי לדעתי, אבל זה לא העיקר בפוסט הזה.
מה שחשוב הוא שרק תחושה שכזאת מביאה את ישראל לזוז מהפחד לעסוק במחלוקות פוליטיות, הצבת יעדים והחלטות, עליהן ניתן להישפט בתוצאות. במצב הזה גם אי אפשר לבוא בטענות "למה לא פעלתם קודם", או לעסוק האם היו חלופות מדיניות אחרות, אלא להתייצב מאחורי הדגל ולהילחם בצוותא, וכל מי שמנסה להעביר ביקורת יכול להיות מושתק בטענה ש"כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות". כיצד הגענו למצב בו לפתע האיראנים היו על הגדרות, הס מלשאול.
כך, העשן האולטימטיבי – הרתעה – מאפשר למנהיגים להימנע ממתן תשובות ובשנים האחרונות אפילו להימנע משאלות.
׳נכבוש את הרצועה׳; ׳נפיל את שלטון חמאס׳; ׳נחזור את לבנון 20 שנה אחרונה׳; ׳נכה בהם בכל הכוח׳; ׳אם בשדרות לא יהיה שקט, בעזה לא ישנו בלילה׳; ….. פחד והרתעה חשובים, הם משפיעים על הערכת המצב של יריבים, האם כדאי להם לפעול נגד ישראל, אבל בישראל הם חזות הכל.
One thought on “הרתעה כעצלנות מחשבתית – חלק ג': מהלכה (לאי) מעשה”