קטגוריה: בטחון לאומי

שלושה שבועות חלפו מאז נפתחה המלחמה, ואמנם כתבתי פוסטים בפייסבוק וצייצתי ציוצים בטוויטר אבל המעטתי לעשות ניתוחים אסטרטגיים של המלחמה.

האחת נוגעת לליבי, כי זאת אהבתי הראשונה. סדרה מעוררת רגשות, ניסיתי להסביר כמה דברים

הבעיה עם דרך הפעולה הנוכחית של ישראל היא שבסופה זה עלול להתפוצץ מבלי שיש לנו שליטה.
האתגר של ממשלת ישראל ומערכת הבטחון, הוא לפתח שפה חדשה.

חשיבותה של העליונות האווירית, התחרות והמירוץ בחלל שאנחנו בראשיתו, סוגיית האזרחים והשפעתם של תאגידים אזרחיים על בטחון, והשיפורים ביכולת האיסוף וסגירת מעגל מדוייקת.

הנחת העבודה של ישראל בנוגע לשיווי המשקל של המערכת הפלסטינית מוטלת בספק רב. זה לקח 5-6 שנים לבנות שיווי משקל כזה בפעם הקודמת.

מדינת ישראל היתה חייבת לבנות חלופה אסטרטגית למול האיום שהאויבים שלנו עצרו, בהתחשב בכך שלא ניתן לעצור את הזמן מלכת ואת האויבים מפיתוח אמל"ח. פיתוח מערכת הגנה ליירוט של רקטות, כטב"מ ואיומים נוספים שאינם טק"ק לטווחים ארוכים היתה החלופה האסטרטגית היעילה ביותר מכל היבט

מאז 2009 מערכת היחסים של נתניהו עם צה"ל ובכירי מערכת הבטחון, מלווה בחוסר אמון הולך ונבנה מצידו של נתניהו. נתניהו מנהל את הסוגיות הבטחוניות של מדינת ישראל בצורה שאינה מתאימה לדמוקרטיה. המשבר סביב המחאה האזרחית של אנשי מילואים נגד ההפיכה המשטרית, הוא המשך של חוסר האמון שנתניהו זרע. האחריות כולה שלו, וככל שהיא שלו, הוא משתדל לזרוק אותה על ראשי המערכת.

מדינת ישראל לקחה פניה לא נכונה לעבר התהום, דווקא בתקופה האסטרטגית המורכבת ביותר מאז שנוסדה

ניתוח המשמעויות מהבחירה האסטרטגית של ישראל

תכניות לא שורדות בקרב; לצה"ל חסר ניסיון; אסור להתאהב במכת פתיחה; צריך לאזן בין הפתיחה למלחמה ארוכה; דרוש נרטיב; מי תחליף את רוסיה כספקית נשק; דרוש מנהיג