המלחמה מול חזבאללה היא הכי קרובה להכרעת מלחמה מהאוויר, אבל זה כולל את השפעתו המכרעת של מבצע הביפרים ואת מלחמת ההתשה שקדמה לה, בדיונים עתידיים על בניין הכוח, התפיסות והתכניות של צה״ל.

מוזמנים להאזין לפרק אצל ראם שרמן – קצת על חיל האוויר, והרבה על המלחמה

האשליה שעוד כוח יביא את חמאס להחזיר חטופים ולהסכים להיות מושמד ע״י ישראל היא אוקסימורון

אני מעריך שההחלטה לחזור למלחמה היא החלטה קובעת שמובילה אותנו לדרך ללא מוצא. החלון האסטרטגי להחזרת החטופים נסגר, ואין לדעת מתי יפתח שוב

ה-7/10 פגע במדינת ישראל בגלל סיבות תרבותיות של תהליכי קבלת ההחלטות בכלל ובסוגיות בטחון בפרט. תרבות קשה לשנות, בפרט כאשר אנחנו חיים במציאות פוליטית מקוטבת ובעידן שבו אחריות איבדה את משמעותה. כמו שזה נראה כרגע, הסיכוי שנתקן משהו קטן, והמשמעות היא שהסיכונים שהמחדל הבא יתפוצץ גדולים.

ניתוח על הסוגיה איפה היה חיל האוויר ב-7/10

ראיון על הסיבות שבגללן חה״א לא נתן מענה מספק ב-7/10

סיכום ראשוני לאור מה שנראה תחילת הסוף של מלחמה השבעה באוקטובר.
חמאס וחזבאללה לא הושמדו, אבל ההצלחות של צה"ל יצרו הזדמנות להוביל מדיניות שתחליש אותם בטווח הזמן הארוך,

9 משמעויות ראשוניות מהסכם הפסקת האש המתהווה: 1701, כלי אכיפה, יותר צבא בגבול, לא הסרנו את האיום, זאת לא הפוגה קצרה, שיקום הצפון, שיקום דרום לבנון יאפשר לחזבאללה להשתלט, ניתוק הזירות בדרך להתנחלות בעזה, תהיה לבנון 4

גדולים ככל שיהיו הישגי צה"ל הם לא מביאים לנצחון מוחלט כיוון שאין בכוחה של ישראל לכפות כזה, כפי שהיה בכל מלחמות ישראל. בעיית המחויבות מביאה לחשש ישראלי שההישגים לא יתורגמו ליכולת אכיפה אחרי המלחמה, והאיומים יתחדשו, חשש שמקשה להביא את המלחמה לסופה. העניין הוא שהחשש מוצדק, ולמרות זאת למציאות יש נטיה להגיע.