אהבה טורקית – קווים להתנהלות
הבקשות ההדדיות לעזיבת קונסולים ושגרירים הם רק סופה של שרשרת אירועים, שתחילתה בעליית ארדואן, אבל רגע מכונן הוא פרשת המרמרה, ולא הסכם הפיוס. בעיקר ניתן ללמוד מזה על התנהלותו של נתניהו.
תזכורת – המשט כלל 6 ספינות, אחת מהן ׳המרמרה׳ גדולה במיוחד עם מעל 400 איש. בהשתלטות נחטפו חיילי צה״ל וכתוצאה מהחשש לחייהם הם פתחו באש ונהרגו 9. ההשתלטות התבצעה במים הבינ״ל.
ישראל הקימה ועדת חקירה שכללה משקיפים בינ״ל, וטירקל קבע שישראל פעלה במסגרת החוק הבינ״ל, שהסגר על עזה חוקי (כן, יש סגר על עזה, ע״י ישראל). יחד עם זאת כדאי לדעת שיש מחלוקת בקרב משפטנים לגבי הסוגיה. דו"ח וועדת טירקל – חלק א'; דו"ח וועדת טירקל – חלק ב'
אבל הסוגיה האמיתית היא תהליך קבלת ההחלטות – ישראל ידעה שזה משט חריג, הרמטכ״ל התריע כמה פעמים שההשתלטות תגרור הרוגים והמליץ לפעול בדרכים אחרות, כולל בפגישות עבודה עם ראש הממשלה. גם בדיונים אצל ברק הוא הצהיר לארכיון שצריך לדון בזה לא ברגע האחרון. אבל, מה שקרה בפועל הוא דיון יחיד 5 ימים לפני הארוע, בפורום השביעיה , בו לא נדונו חלופות, ושר הבטחון רצה לעסוק בהסברה ביום שאחרי. אגב, היו חלופות כאלו, אבל לעולם לא ניתן יהיה להוכיח בדיעבד משהו. יחד עם זאת, בתוצאה הסופית הדרך בה בחרנו היתה כשלון. המל״ל מודר מדיונים אלו. אחרי המבצע נאמר שהוא אושר ע״י ראש הממשלה, שר הבטחון ופורום השביעיה, למרות שלא היתה על כך הצבעה בדיון, והפורום לא היה בעל סמכות חוקתית להחליט (פרולוג לחוק שעבר לאחרונה). דו"ח מבקר המדינה – קבלת החלטות
בתשובה למבקר המדינה טען נתניהו שלא הובא לידיעתו שהאירוע עלול להיגרר לאלימות, למרות שיש תיעוד מפורש לזה, וגם בדיון השביעיה עולה בבירור שהשרים מתייחסים לסוגיה. כמובן, הובטח שהלקחים לגבי התנהלות הקבינט ייושמו, והם אכן לא יושמו. לזוכרי דבר, גם ב׳צוק איתן׳ נתניהו אמר שלא היו חלופות מדיניות שאפשר לדון עליהן, ולאחריו הוקמה וועדה לשיפור עבודת הקבינט, שהסתיימה בחוק עליו לא המליצה הוועדה.
הסכם הפיוס עם הטורקים נחתם ב-2016. קראתי אתמול ספינים שאובמה הכריח את ישראל לזה, אז כדאי לזכור שאובמה יזם את השיחה בין נתניהו לארדואן ב-2013. הדבר הכי חשוב שההסכם עשה היה הסרת התביעות בטורקיה נגד 4 קצינים בכירים בפרשה, ואיום בתביעות נגד אחרים ע״י משפחות ההרוגים. מבקרים של ההסכם כמובן לא טרחו להתייחס כיצד היו פותרים את הבעיה הזאת. בנוסף, ההסכם הסיר את המגבלה שהטילו הטורקים על שיתוף הפעולה של ישראל עם נאטו. אפשר להתווכח עם ההסכם היה נכון או לא (אגב, הצדקתי אותו גם בזמנו, למרות שזה נתניהו), אבל האם מישהו יודע מה רצה ראש הממשלה להשיג כשחתם על ההסכם?
למעשה זה הסיפור כולו, כדי למנוע ויכוח על ההתנהלות, שולחים אותנו לדון על מי צודק. ואז כשהמציאות מורכבת, הופכים את זה לעניין פטריוטי ושל כבוד לאומי. המרמרה מההתחלה ועד היום הוא כשלון מערכתי של תהליך קבלת ההחלטות: בלי דיונים, בלי חלופות, בלי יעדים, בלי הסבר לציבור ובלי לומר אמת.
כתבתי עוד על תהליך קבלת ההחלטות לפני המרמרה:
