מלחמות ישראל וארועים מכוננים

מערכת שבירה היא מערכת שבה יש ריכוזיות גדולה, ניתוק מגירוי חיצוני והיעדר יתירות. שלושת הגורמים האלה אפיינו את ישראל לפני יום הכיפורים 73 וגם לפני שמחת תורה 23. כמדומני שב-7/10 ישראל היתה שבירה יותר מזו של 73, התוצאות משקפות את זה.

4 הערכות שגויות (לצד הרבה נכונות): שחשוב לקצר את משך המלחמה; שממשל ביידן יתן לישראל חבל קצר ממה שניתן; יחס החברה לחטופים; קושי בפלישה לחאן יונס

השקעה שקועה ושנאת הפסד הם שני מכשולים מבניים בדרך לסיום מלחמות. ״נצחון מוחלט״ ו״מיטוט חמאס״ הם מושגים ערטילאיים שלא ברורה משמעותם, ספק אם ניתן להשיגם וספק רב אם נוכל לדעת שזה קרה. החזרת החטופים נתקלת במכשולים המבניים הללו ביתר שאת.

מלחמת האין ברירה של ישראל בעזה הסתיימה. השאלות העתידיות במלחמה הן לא שאלות קיומיות, מציגים אותן ככאלה מתוך נוחיות פוליטית.

האחת נוגעת לליבי, כי זאת אהבתי הראשונה. סדרה מעוררת רגשות, ניסיתי להסביר כמה דברים

לקחים מרכזיים על הקשיים לסיים מלחמות כפי שבאו לידי ביטוי במלחמת לבנון השניה

אסטרטגיית ענישה, הנחיות לא מעשיות לא ימולאו, המערכת מסננת רעש לא רע. מפקדים צריכים ליצור מנגנון היזון חוזר והבנת משמעויות.

מה שלא תעשה בעצמך, אף אחד לא יעשה במקומך. העולם מביע זעזוע מהפצצות, אבל לא יפעל למענך. ישראל צריכה להוכיח את עצמה בשדה הקרב, לחילופין, כדאי להיות ריאלי ביעדים, ובהתאם לצמצם את המחיר שמוכנים לשלם.

לקח מספר 1: המדינה הלבנונית לא תאכוף ריבונות בעבור ישראל גם בעתיד