השקעה שקועה ושנאת הפסד הם שני מכשולים מבניים בדרך לסיום מלחמות. ״נצחון מוחלט״ ו״מיטוט חמאס״ הם מושגים ערטילאיים שלא ברורה משמעותם, ספק אם ניתן להשיגם וספק רב אם נוכל לדעת שזה קרה. החזרת החטופים נתקלת במכשולים המבניים הללו ביתר שאת.
שלושה שבועות חלפו מאז נפתחה המלחמה, ואמנם כתבתי פוסטים בפייסבוק וצייצתי ציוצים בטוויטר אבל המעטתי לעשות ניתוחים אסטרטגיים של המלחמה.
בסוגיות פוליטיות יש מעטים שמוכנים להשתכנע מנימוקים והגיון כיוון שאנחנו מוכווני אג'נדה ולא מוכווני ניתוח.
בכל זאת יש סיבות שכדאי לנסות לנמק
הסתכלות על המלחמה ולא על הסכסוך; חיל האוויר הרוסי; היערכות למתקפה באביב הקרוב; סנקציות; יכולת הלימוד הרוסית
סיסמאות צבאיות לא משתנות וכדי לסיים 20 שנות מלחמה בטליבאן היה צריך שלטראמפ תיגמר הסבלנות והוא ישבור את הטאבו של הטליבאן ואת ביידן שיסיים להבקיע מול שער ריק ויואשם בגול עצמי.
מחוייבות הסלמה, הגדרת יעדים בלי רציונל, טיוח והתעלמות, תכנון Success Oriented, ולבסוף קיום של טקסים ודיבורים חסרי שחר על נצחון
ניתוח של בעיות עקרוניות בתהליך קבלת ההחלטות שפוגעות בהערכת מצב אסטרטגית בדרך לסיום מלחמות
החיים מורכבים יותר, הצבת קווים אדומים מקרינה עוצמה בטווח קצר, אבל גם מסמנת את הנקודה שבה אפשר להביך את המאיים ע"י חציית הקווים.
על אפקט הבעלות ולמה הוא יוצר קושי להסיר אבטחה זמנית.
למה סקרים בעת הנוכחית לא אומרים כלום, ואיך אפשר לעוות את התשובות ע"י מניפולציה בסקרים ובסוגיות של בטחון לאומי
