מלחמת 7 באוקטובר

העובדה שלא התקיים דיון על מה המלחמה , הביאה לכך שהסיום נכפה עלינו, ואין לנו חופש הפעולה. ישראל ששאפה לסיים מלחמות מהר בגלל הכלכלה, הפכה להיות גורם מפריע לפיתוח מדינות האזור, שכבר לא מוכנות להיות מדינות כושלות.

אתגרים ראשוניים ביום שאחרי המלחמה אם אכן הסתיימה: עזה והסכסוך הפלסטיני; לבנון וסוריה; צה"ל, מילואים ויחסי חברה-צבא; שיקום; מעמד ישראל; האתוס הציוני

טראמפ, ישראל, קטאר, טורקיה, סיום המלחמה – ההסכם, חמאס, הפוליטיקה הפנימית בישראל והחטופים

ישראל צריכה לשאול את עצמה איך היא מקדמת אינטרסים באמצעות קטאר, ולא איך היא כועסת על קטאר, כמפלט מכך שעוד לא הושג נצחון מוחלט. התקיפה בקטאר נכשלה לא בגלל שלא הצלחנו לחסל את צמרת חמאס, אלא בגלל שלא היתה בה תבונה מדינית ולכן התוצאה קצרת הטווח שלה, היא שדרוג המעמד של קטאר ופגיעה בזה של ישראל.

לראשונה בתולדות מדינת ישראל ממשלת ישראל הטילה על צה״ל משימה, מבלי שיש הסכמה ושקיפות על מה המטרה

גם בלי לכבוש את עזה וגם אם המלחמה מסתיימת מחר, אין לצה"ל חיילים כדי לקיים את הבט"ש הדרוש ממנו אחרי המלחמה. בכל הגבולות נצטרך להגדיל את הסד"כ. אין לזה היתכנות בכוח האדם הנוכחי של צה"ל, ולא ניתן לעשות זאת באמצעות מילואים.

סוגיית החטופים משרתת את השלמת ההפיכה המשטרית – מעניקה זמן להשתלט על מוקדי כוח נוספים, והיא מאפשרת את הכשרת הציבור לכך שזכויות וחיי אדם ניתנים לפגיעה. בהמשך זה יהיה פחות נורא כשהשלטון יפעיל אלימות נגד מתנגדיו, לקראת מערכת הבחירות הגורלית המתקרבת.

המלחמה מול חזבאללה היא הכי קרובה להכרעת מלחמה מהאוויר, אבל זה כולל את השפעתו המכרעת של מבצע הביפרים ואת מלחמת ההתשה שקדמה לה, בדיונים עתידיים על בניין הכוח, התפיסות והתכניות של צה״ל.

האשליה שעוד כוח יביא את חמאס להחזיר חטופים ולהסכים להיות מושמד ע״י ישראל היא אוקסימורון