אמונה באלוהים – מגמות בעולם; קורלציה להשכלה, מוסר ושחיתות

Posted on 26 באוגוסט 2020 by Omer Dank

שילוב בין שני פרסומים חדשים (ב-PEW וב- Foreign Affairs) על מגמות עולמיות לגבי אמונה באלוהים. בתחילת האלף הנוכחי ניכרה מגמה של עלייה באמונה הדתית בעולם. במחקר על מגמות עולמיות בין השנים 1981-2007, היתה עלייה באמונה הדתית ב-33 מ-49 המדינות שנכללו במחקר. התופעה היתה בולטת במדינות הקומוניסטיות לשעבר בהן היתה נסיקה באמונה הדתית ובמדינות מתפתחות כברזיל, מקסיקו ודרום אפריקה. בסולם של 1-10 עלה הציון של מידת האמונה הדתית ברוסיה מ-3.6 ל-5.7 ובבולגריה מ-4 ל-6. סיבה מרכזית לעליה באמונה הדתית היתה הקריסה של הבטחון האישי והחברתי כתוצאה מקריסת המדינות הללו. לזה נוספה בחירתו של ג'ורג' בוש (נוצרי אוונגליסטי) לנשיא בארה"ב, וההערכה של הוגי דיעות מפורסמים שמדע וקידמה יביאו לירידה בכוחה של הדת נראתה שגויה מתמיד.

ב-2007 חל שינוי דרמטי במגמה. בין 2007 ל-2019, ב-43 מתוך 49 המדינות היתה ירידה באמונה הדתית, בחלקן ירידה ניכרת. רק בחמש מדינות היתה עליה: הודו, בולגריה, מולדובה, רוסיה וקצת בניו זילנד. בהודו שהיא המדינה הגדולה והחשובה שבה חלה עלייה משמעותית באמונה הדתית, זה היה בהמשך לעלייתה לשלטון של מפלגתו של נהרנדה מודי, שהאג'נדה הפוליטית שהציגה היתה חיבור בין ההינדו ללאום. בארה"ב היתה ירידה גדולה במיוחד, מאחת המדינות בהן האמונה הדתית היתה הגבוהה ביותר – 8.2 במדד, ל-4.6 בסקר של 2019.

לטענת החוקרים הגורם העיקרי שמוביל לירידה באמונה הדתית הוא השינוי במצב האישי של האזרחים: בטחון אישי, צמצום ברעב והעוני, ירידה בתמותת תינוקות ועליה בתוחלת החיים. כל אלו הביאו לירידה בכוח של האמונות הדתיות ככלי ל"שרידות" הדמוגרפית של החברה – מקומה של האישה ומעמדה, נכונות לקבל תופעות להט"בית ומבנה התא המשפחתי. קיימת קורלציה ברורה בין עוני לאמונה דתית: במדינות בעלות הכנסה נמוכה יש הרבה יותר מאמינים באלוהים, כפי שניתן לראות בגרף המצורף;

בגרף המצורף מ-PEW ניתן לראות שבמדינות בהן התמ"ג לנפש גבוה, אזרחים לא סבורים שצריך להאמין באלוהים כדי להיות מוסרי (מבחינת ערכים חברתיים). כדי לנטרל את המשתנה התרבותי, ניתן לראות שגם בתוך המדינות עצמן יש פערים באמונה הדתית כתלות בהכנסה . בישראל 64% מבעלי הכנסה נמוכה סבורים שאמונה באלוהים חיונית, לעומת 42% מבעלי הכנסה גבוהה. בארה"ב 56% לעומת 32%. בולגריה 58-39. ספרד 28-16. רוסיה 43-32.
בעבר היתה הערכה שהאמונה הדתית היא זאת שמעצבת את ההשקפה הפוליטית. אבל בארה"ב גם ההיפך מסביר חלק מהתמורות. הדור הצעיר בארה"ב תומך בהפלות, נישואים לקהילה הלהט"בית, ועוד סוגיות ליברליות שהן במחלוקת פוליטית בין הרפובליקנים לדמוקרטים, וזה הוביל להתרחקות של הדור הזה מהדת, שמסבירה חלק ניכר מהירידה באמונה הדתית בארה"ב. ניתן לראות את זה בגרף המצורף – רק 27% מהצעירים (18-29) סבורים שצריך להאמין באלוהים כדי להיות מוסרי, לעומת 55% מבני ה-50+.

הרבה יותר ימניים מאמינים באלוהים מאשר שמאליים בכל המדינות שנסקרו, למעט סלובקיה (אין לי מושג מה מיוחד בסלובקיה). הפער הוא של עשרות אחוזים: ארה"ב 63-24, הונגריה 40-13, ישראל 55-34.
פערי השכלה יוצרים פער במידת האמונה הדתית. יש פחות מאמינים בקרב אנשים עם השכלה גבוהה יותר (או לחילופין אנשים דתיים רוכשים פחות השכלה גבוהה). בישראל בקרב בעלי השכלה נמוכה (לא סיימו תעודת בגרות) 56% מאמינים לעומת 39% בקרב בעלי השכלה גבוהה יותר (תעודת בגרות ומעלה). בארה"ב 52-34, ביוון 59-32, בלבנון 79-60.

מקומה (תפקידה) של האישה זאת אחת הסוגיות שהושפעו מהאמונה הדתית. במשך מאות שנים תפקידה של האישה היה לעשות ילדים כדי ששיעור האוכלוסיה יישאר דומה (עד לעידן הרפואה והמחקר המודרניים). בעולם שבו תמותת תינוקות היתה גבוהה, ותוחלת החיים נמוכה, אישה היתה צריכה להביא 5-8 ילדים לשימור החברה. לכן הדת התנגדה לגירושין, הפלות והומוסקסואליות. במאה ה-20 חל שינוי דרמטי בשיעורי התמותה של תינוקות ועלייה בתוחלת החיים. בהדרגה זה הוביל לשינויים בנכונות לקבל את הנורמות הדתיות, כיוון שהאוכלוסיה היתה מוגנת, בטוחה ובצמיחה מתמדת. הדור הצעיר גדל בעולם בטוח יותר, מה שמוביל לשינויים בתפיסות של החברה לגבי נורמות "לא דתיות". חוקים שמאפשרים שיוויון ללהט"ב צומחים בקצב גבוה. השינויים שחלו בתפיסות החברתיות דרמטיים, לפי מדד שבוחן את הנכונות לקבל גירושין, הפלות והומוסקסואליות בין 1-10, בשנת 1981 גם במדינות בעלות הכנסה גבוהה לנפש הציון היה נמוך מ-5.5: ספרד 3.44, ארה"ב 3.49, יפן 3.5, בריטניה 4.14, פינלנד 4.63 והכי גבוהה היתה שבדיה 5.35. ב-2019 ספרד היתה עם 6.74, ארה"ב 5.78, יפן 6.17, בריטניה 6.9, פינלנד 7.35, ושבדיה 8.49.
המדינות שנותרו הרבה מתחת ל-5.5 היו 18 המדינות המוסלמיות שעליהן יש מעקב ונתונים עקביים בדו"חות.

במאה האחרונה, אנשי הדת מזהירים, שירידה באמונות דתיות וערכי המשפחה המסורתיים יביאו לקריסתן של נורמות חברתיות ומוסר. במשך מאות בשנים הציוויים הדתיים היו אמת המידה למוסר וערכים – "לא תרצח", "לא תגנוב" ועוד. המציאות הפוכה. מדינות בהן פחות מאמינים באלוהים נמצאות גבוה יותר במדד השחיתות העולמי. הסקנדינביות בראש המדד, ואילו מדינות כמו עיראק, בנגלדש וטנזניה בתחתית המדד. הסיבה לכך אינה שהדת היא הגורם לשחיתות שלטונית ופשיעה, אלא שבמדינות בהן יש חברה מפותחת, הבטחון האישי גבוה יותר, אין עוני ורעב, וכתוצאה מכך יורדת האלימות והפשיעה, ועימן גם הצורך באמונה הדתית. בטחון, השכלה ורווחה אישית הביאו לירידה בקבלת נורמות דתיות לגבי ילודה, מקומה של האישה במטבח והצורך של להט"ב לחיות בארון. המדינות האלה מטפלות טוב יותר גם בשחיתות השלטונית. מכאן, שהאיומים של גורמי הדת לגבי הידרדרות חברה ללא האמונה הדתית, לא נתמכת במציאות.