שלמה גזית – בצמתים מכריעים
מספר פנינים מספרו של גזית (כל אחד יסיק בעצמו):
בזמן מבצע ליטאני הוא היה ראש אמ"ן. הנחת המוצא שלו היתה שהעולם לא יאפשר לישראל להישאר בשטח, ולכן יתחיל מו"מ עם ארה"ב על תנאים לסיום המבצע. תפיסתו היתה שהצבת כוח בינ"ל לא תצמצם פעולות טרור בעתיד, כיוון שכך קרה במקומות אחרים. לכן הוא הציע לאפשר לצבא סוריה (עם או בלי כוח או"ם) לרדת עד קרבת הגבול עם ישראל, כדי שסוריה תהיה אחראית למניעת טרור וירי קטיושות (כמובן בהסכמתה). הוא הצליח לשכנע את דיין ווויצמן בתכנית, וכיוון שמוטה גור היה מנודה אצל בגין, רק הוא ווויצמן הגיעו לפגישה עם בגין. תשובתו של בגין היתה "לא שפכנו את דם חיילינו, כדי שהסורים יהנו מכך….".
ב-1987 הוא השתתף במשחק מלחמה צה"לי בנוגע ללבנון (כאיש מילואים), וכך סיכם: "הדבקות שלנו באזור הבטחון מזכירה לי את התמיכה האמריקאית בממשלה הדרום וייטנאמית האומללה של סייגון. שם היה לכך היגיון גדול פי כמה מאשר אצלנו כאן. ואז, אחת מן השתיים – או שאנחנו נסתבך וניכנס עמוק יותר להגן על צד"ל, או שנגיע להסכם בו נצטרך "לבגוד" בבני בריתנו, ואני מקווה שלא יהיו לנו הרהורי מצפון ומוסר בעניין זה."
בינואר 1972 כאשר היה מתאם הפעולות בשטחים, אריאל שרון גירש בדואים מפתחת רפיח, וגידר שטח של 70000 דונם כדי להקים את ישובי פתחת רפיח (ימית). כאשר קמה זעקה, ישראל הקימה וועדת חקירה (בראשות אהרון יריב) שקבעה שזה היה צעד לא חוקי, אך בהמלצותיה הסתפקה בנזיפה לאלוף הפיקוד וכמובן שנמנעה מהמלצה לבטל את המהלך. גם לאחר הדו"ח מנעה המדינה מהבדואים לשוב ("חוק ההסדרה" בלשון ימינו). ההמלצות אושרו ע"י הפצ"ר והיועמ"ש שמגר. בספר הוא מסביר שהיה צריך להתפטר אך לא עשה זאת בסופו של דבר. הבדואים עתרו לבג"ץ, והוא סירב לייצג את צה"ל, וישראל טל עשה זאת במקומו. בג"ץ דחה את העתירה. את מסקנות וועדת החקירה של אהרון יריב הסתירה המדינה מבג"ץ, במה שמסמל יותר מכל את תרבות השקר והרמיה סביב בניית ההתנחלויות. למי שבאמת מתעניין בסוגיה מוזמן להעמיק בקישור הבא.
3 הלאווים בועידת חרטום – העיתונות בארה"ב דיווחה על הוועידה באופטימיות על המתינות שבא. למשל, בסיכום הופיע שיש "לחסל את תוצאות התוקפנות הישראלית", לעומת ביטויים קודמים "לחסל את מדינת ישראל". גם המלך חוסיין דיווח לארה"ב בחזרתו מהפיסגה שהמתונים ניצחו. אמנם זה ידוע כבר שנים, אבל הנרטיב שנחקק בישראל לגבי הוועידה קיים עד היום.
אנקדוטה לסיום – כאשר מונה ב-1959 להיות ראש ענף מלחמה בדק את עבודות קודמיו, אחד מהם יובל נאמן. הוא מצא תכנית צה"לית להשתלטות על שדות נפט בסעודיה, בשעת כושר מתאימה, כיוון שמדינת ישראל עניה במשאבים לאומיים. התכנית התפרסמה ע"י עיתונאי הודי על בסיס מקורות בכירים מצריים. התכנית הודפסה ב-15 עותקים מסופררים, ובמשך שנים רבות היה חסר עותק אחד, לכן הניחו שהאובדן שלו (שלא הצליחו להסביר מי אשם בזה) היא שהובילה לכך שהמצרים ידעו על התכנית. בשנות ה-70 נמצא העותק החסר בכספת עלומה והחידה נותרה פתוחה.
