מלחמת האזרחים בסוריה – תמונת מצב

מלחמת האזרחים בסוריה נמצאת במצב של סטטוס קוו יחסית יציב מזה כמה חודשים. זה ניסיון לתאר את תמונת המצב בסוריה, את האינטרסים והכוחות בין השחקנים השונים, וקצת את הדילמות שעומדות בפניהם. חשוב לי לציין בנוגע לניתוח אין כאן אמת אלא זווית הסתכלות, לא בכל המקומות אני מנמק את ההערכה שלי, אבל חשוב לי לציין שאין זה אומר שניתוח אינטרסים כזה או אחר, מבוסס על מידע ברור. בנוגע לעובדות השתדלתי לאמת, אבל זה לא מחקר מקיף של מאות שעות.

תמונת מצב

אסד שולט בעזרת הצבא הסורי ב-6 הערים המרכזיות של סוריה (דמשק, חאלב, חמה, חומס, לטקיה וטרטוס), 2/3 מהשטח של סוריה המקורית, בשנת 2013 שלט אסד רק בחמישית משטח המדינה. בשטח שבשליטת המשטר מצויים כ-12 מיליון אזרחים שהם כמחצית מתושבי סוריה לפני כעשור. 5-6 מיליון נמצאים בשטחים הנותרים של המדינה ועוד כ-7 מיליון פליטים מפוזרים מחוץ לסוריה, כ-5.5 מהם במדינות הגובלות איתה (מפה מצורפת).

התמונה נעשית מורכבת יותר כאשר בוחנים את השליטה בגבולות של סוריה ושטחי החיכוך:
הצבא הסורי שולט למעשה רק על כ-15% מהגבולות, מה שמראה כמה שברירית השליטה הריבונית של אסד. השליטה של אסד מרוכזת בגבול מול ירדן עד למובלעת אל-טאנף שבשליטת מורדים שנתמכים ע"י ארה"ב. בנוסף, צבא אסד שולט ב"גבול החדש" שנמצא בצפון מערב המדינה למול הטורקים שנמצאים בעפרין, ומורדים שנמצאים באדליב. הצבא הסורי שולט גם במעברי הגבול עם עיראק, ירדן ולבנון – אבו-כמאל (עיראק), נאסיב (ירדן) ועוד 4 מעברים עם לבנון.
למרות זאת מי ששולט בגבולות של סוריה עם לבנון ועיראק (במערב ובדרום-מזרח) אלו הם חיזבאללה ומליציות שיעיות שנתמכות ע"י איראן. המליציות השיעיות שולטות גם בגבול דה פקטו של המדינה הסורית עם המובלעת של צבא סוריה הדמוקרטית של הכורדים (SDF), נהר הפרת. זה הנתיב הקרקעי העיקרי עבור האיראנים, לחיבור הקרקעי בין עיראק לסוריה.
בצפון סוריה הגבולות נשלטים ע"י: הרוסים, הטורקים, מליציות שנתמכות על-ידי הטורקים העיקרית שבהן הצבא הלאומי הסורי (SNA), ה-SDF שנתמך ע"י ארה"ב וכוחות ארה"ב.

בשלב הזה לא נראה שיש למי מהצדדים יכולת או רצון להשקיע משאבים כדי לשנות את תמונת המצב הזאת. בלי קשר לפוסט הזה, זה מאפיין דיקטטורות, כיוון שבדיקטטורות יש אליטה מצומצמת שנהנית ממשאבי המדינה, ומכאן שהשקעה במלחמה יקרה בהרבה עבור האליטה, לעומת דמוקרטיה שבה ההשקעה במלחמה מתחלקת על הציבור כולו. להערכתי, רוסיה, סוריה וחיזבאללה לא צפויים להגדיל את המאמצים שלהם לשנות את תמונת המלחמה הנוכחית, והמלחמה תיוותר על אש נמוכה בעתיד הנראה לעין. יותר מכולם זה משרת את האינטרס הרוסי, אבל על כך בניתוח האינטרסים והמתחים. בשורה התחתונה לדעתי זוהי סוריה החדשה.

האינטרסים והמתחים של השחקנים השונים

רוסיה –
רוסיה רואה במבצע שלה בסוריה הצלחה ודוגמא עתידית להפעלת כוח רוסית בעתיד: חיל משלוח שמוצב במדינה אחרת ותומך במלחמת קואליציה היברידית. יתרון משמעותי שעלות המלחמה מוגבלת, ולרוסים אין כסף לנהל מלחמה גדולה. החסרון הוא שהתוצאות לא מובטחות, צריך אורך רוח ונכונות להתמודד עם חוסר הצלחה. ההתערבות של פוטין בסוריה באה כיוון שהוא העריך שלמערב אין כוונה להתערב במלחמת האזרחים מלבד במאבק מול דאע"ש, וכיוון שהוא רואה את העולם כמשחק סכום אפס עם המערב. המלחמה בדאע"ש הקטינה עבור פוטין את הסיכונים, ואכן השותפות הרוסית למאבק היתה בעיקר בדיבורים. פוטין השיג את היעד העיקרי של ההתערבות בסוריה – הותרת אסד בשלטון והשגת בסיס ימי ואווירי במזרח התיכון. אבל, הרוסים חלשים להביא לסיום המלחמה בסוריה, ואין להם את המשאבים לבנות את סוריה להיות מדינה ריבונית מחדש (או לבנות אותה בכלל). בזה רק לאיראנים יש אינטרס.
להבנתי, הרוסים רוצים שהמלחמה בסוריה תימשך על אש נמוכה, כפי שכתב קייר גילס בספר Moscow Rules: What Drives Russia to Confront the West –
“Russia feels secure only when all others are at
risk" .
לכל הצדדים המעורבים (למעט ארה"ב אליה נגיע מיד) יש צורך בתיאום מול הרוסים לגבי המתרחש בסוריה. זאת אחת הסיבות בגללה הרוסים לא פועלים להפסקת התקיפות של ישראל, זה מקצץ את הכנפיים האיראניות למידה קטנה יותר, ומחייב אותם לתלות מסויימת במוסקבה. כך גם עם הטורקים וכך גם משרת את הרוסים באיום שהאיראנים יוצרים על ישראל מסוריה, מה שמחייב את ישראל לתאם עם מוסקבה. אם תרצו הגדרה הרוסים מעוניינים שימשיך להתקיים "כיאוס מנוהל".
לסיום הפרק הרוסי, מילה קטנה על החיסונים שישראל מימנה לסוריה. פוטין מעוניין להכשיר מחדש את אסד, במקרה הזה להערכתי, הוא עשה שימוש בישראל לתרום למטרה זו במעט.

ארה"ב –
ארה"ב נמצאת במבוי סתום. ההתערבות שלה במלחמה הסורית נבעה בעיקר מהרצון להילחם בדאע"ש, והיא עשתה זאת בעיקר בעזרת המליציה הכורדית, שלבסוף גם סיפקה את הסחורה. זה מנע מארה"ב את הצורך למעורבות צבאית בהיקף גבוה. המציאות שנוצרה כתוצאה מכך היא שהמדינה הכורדית תלויה בנוכחות הצבאית של ארה"ב. נסיגה אמריקאית מסוריה תביא למתקפה על הכורדים שספק אם הם יעמדו בה. מצד שני הנוכחות האמריקאית אינה משרתת יעד אמריקאי בר השגה בשלב זה, כיוון שלארה"ב אין כוונה להשקיע אנרגיה בפתרון למלחמת האזרחים בסוריה (המו"מ עם איראן, והמלחמה בתימן בעדיפות גבוהה יותר).

בנוגע למלחמה בדאע"ש יש לארה"ב בעיה, הארגון מתעורר לתחיה באזורים אחרים של סוריה שרחוקים מהנוכחות הצבאית של ארה"ב, במרחבים בשליטת שלטון אסד, או מליציות איראניות. הסנקציות שמוטלות על משטר אסד, מגבילות את יכולתו להילחם בהתעוררות כזאת וארה"ב לא מעוניינת להגדיל את כוחה הצבאי לטובת המשימה. גם הטורקים לא יעשו את העבודה, כיוון שבשנים קודמות התברר שהם העדיפו לנצל את התירוץ כדי לחסל את האיום מבחינתם, שזה הכורדים. מה שאילץ את טראמפ לחזור בו מהודעת הנסיגה שהצהיר.

ארה"ב VS רוסיה – שתיהן רואות בצורה שונה את עתיד סוריה. ארה"ב היתה רוצה להיות מעורבת בעיצוב סוריה, ורוסיה לא מתכוונת שזה יקרה. רוסיה רואה בנוכחות האמריקאית והעצמאות הכורדית בעיה שהיתה רוצה לפתור, כיוון שבאזור מצויים עיקר משאבי הנפט של סוריה. הרוסים רוצים לקבע את אסד כעובדה מוגמרת, בשונה מהעמדה האמריקאית, ובעזרת זה להחזיר לדמשק נציגות דיפלומטית שעזבה את אסד בעשור של מלחמת האזרחים.

ארה"ב VS טורקיה – הסיוע של ארה"ב לכורדים סותר את האינטרסים של ארדואן, שרואה בעצמאות הכורדית ובמחתרת ה-PKK סיכון בטחוני גדול. הקרע בין אנקרה לוושינגטון נוגע בסוגיות נוספות כמו רכש ה-400-S הטורקי, שהוביל להוצאתה מפרויקט ה-35-F וביטול מכירת המטוסים. פוטין נהנה מהמשך המתיחות ביניהן כיוון שזה מחייב את ארדואן להגיע למוסקבה, ומגדיל את התלות שלו.

רוסיה VS טורקיה – הרוסים והטורקים נלחמים ע"י פרוקסי בסוריה, וכך מצליחים להימנע מעימות ישיר, שהוביל ללחץ חריף של פוטין על ארדואן (אחרי הפלת הסוחוי 24 ע"י הטורקים), וכניעה של האחרון. בטווח הארוך האינטרסים של השתיים סותרים כיוון שהטורקים מעוניינים לשמור על השליטה שלהם במובלעת אידליב, ורוצים חופש פעולה מול הכורדים במזרח. אבל בטווח הזמן הקצר שתיהן משתפות פעולה לטובת הגבלת המעורבות האמריקאית והאירופית בפתרון המלחמה בסוריה.

איראן –
האיראנים מעוניינים להרחיב את ההשפעה שלהם בסוריה. ארה"ב היא הגורם שמפריע לזה יותר מהכל. הנוכחות האמריקאית במזרח סוריה מקשה על האיראנים, ומגבילה את יכולתם לקיים את הגשר היבשתי דרך עיראק שהם מעוניינים להשיג. היעדים של איראן הם להביא לנסיגת ארה"ב הן מעיראק והן מסוריה. בראייתי, לישראל חשוב הרבה יותר לשכנע את ארה"ב בחשיבות הנוכחות הצבאית שלה באזור מאשר ההתעקשות על עימות עם ממשל ביידן בסוגית הסכם הגרעין. ישראל זקוקה מאוד לארה"ב, כיוון שאיראן לא תצא מסוריה, היא כאן כדי להישאר.

מקורות נוספים:
Russias War In Syria / Robert E. Hamilton, Chris Miller, and Aaron Stein
https://foreignpolicy.com/2020/10/08/after-five-years-of-fighting-in-syria-putin-has-gotten-what-he-wants/
Syria at the Center of Power – Competition and Counterterrorism / Aaron Y. Zelin