קונספציה אווירית – תגובה לאלוף בריק

האלוף במיל׳ בריק פרסם מאמר באתר מידה על הקונספציה המסוכנת של חיל האוויר. כדי להוכיח את טענתו, הוא ליקט לא מעט נקודות, שכולן הן סוגיות ראויות לדיון, ובכולן במקום לנתחאת הסוגיה לעומק הוא קובע עמדה חד משמעית. ככה לא מקיימים דיון אסטרטגי רציני.

אנסה לקחת את כל הטענות ולפרק אותן לטובת 2 מטרות – להסביר שהבעיה העיקרית היא שלישראל אין תפיסת בטחון, ושממשלת ישראל מועלת בתפקידה כמפקדת העליונה של הצבא; לטעון שגישה פשטנית היא לא מה שחסר לדיון הציבורי על בטחון.

לפני הפרטים המעייפים, חשוב לי לומר שבריק נוגע בשתי סוגיות מהותיות אבל מחמיץ את הדיון:

הראשונה, מקומו של טק״ק בתפיסת הבטחון של ישראל. האם טק״ק מחליף מטוסי קרב או משלים יכולות חסרות (כמו זמינות מיידית פשוטה יותר)? אנימסכים שזאת סוגיה חשובה שראויה לדיון מעמיק. אך בשונה מהטענה החד משמעית שמערךטק״ק הוא זול ביחס למטוסים, החישוב הרבה יותר מסובך מזה. מערך טק״ק הרבה פחות ורסיטילי ממטוס קרב ועולה הרבה ולא מעט. טיל הוא חד פעמי ומטוס הוא רב פעמי ולאורךשנים. מטוסי הבז של חיל האוויר הם בני 45, אורך החיים של טיל חד פעמי לא מתקרב לזה. הטיעון בנוגע לורסטיליות מטוסים רחב בהרבה ממה שבריק טוען (מטוס יכול לתקוף במצרים ואחרי שלוש שעות בסוריה, לקחת חימושים שונים, ובמקביל גם ליירט מטוסים חודרים). למטוס ניתן להתאים עשרות סוגי חימושים בעלות קטנה לחימוש, ואילו טיל תמיד יעלה הרבה מאוד כסף לטיל בודד. האם קיימים יתרונות נקודתיים למערך טילים? בודאי. השאלה המורכבת לדיון היא האם זה מצדיק הקמה של מערך כזה. זאת לא שאלה חד משמעית ומי שרוצה לקדם דיון ציבורי בסוגיות בטחון צריך להביא את מורכבות הדיון ולעסוק בזה מהקומה האסטרטגית.

לתפיסתי, מערך טילים לא יכול להוות תחליף למטוסי קרב אלא משלים, לאור אילוצי הבטחון שלישראל. זה יכול להיות מאמר של 3000 מילים בודאי לא כלאחר יד.

השניה, מה תמהיל צה״ל. בשביל לדון בסוגיה הזאת חשוב שישראל תדון בתפיסת הבטחון שלה. זאת קריאה זעקה נכונה. אבל כדאי להפנות אותה למי שאמון לדון בזה, ממשלת ישראל. להאשים את חיל אוויר בכך שהממשלה לא עושה את תפקידה, זה להחמיץ מול שער ריק ולהאשים את השוער שלך שבגללו לא ניצחת.

הדיון בשתי הסוגיות האלה הוא דיון מורכב על תפיסת עולם שממנה נגזר סדר עדיפויות. החלק הקשה בתעדוף הוא שנגזר מה פחות חשוב. כאשר קובעים מה פחות חשוב, ברור שזה יוצרפערים והמשמעות היא לקיחת סיכונים. במצב הזה לצעוק שהפערים הם אסון איום ונורא, תוך התעלמות מכך שהם נגרמו במודע, לא תורם לדיון האסטרטגי. אין בטחון מוחלט, כיוון שאין כסף על העצים. לכן צריך לבחור. 

אחרי שאמרתי את הדברים בקומה האסטרטגית ברצוני לפרק את הטענות ברמה הטקטית:

נתחיל בטענה ההזויה לפיה חיל אוויר וצה״ל המתינו לעזיבת ליברמן כדי לבטל את החלטתו להקים מערך טק״ק. ליברמן התפטר 8 חודשים אחרי ההחלטה, הקמת מערך טילים אינה תהליך של חודשים ספורים, והסכום שהוקצה מתאים להקמת יחידה של עשרות עד מאות ספורות של טילים. בלי קשר, כיוון שהוחלט להקים את היחידה בזרוע היבשה איך ניתן לטעון שחיל האוויר קשור לתרגיל כזה. אגב, למיטב ידיעתי, לא בוטלה ההחלטה.

רכישת מטוסי ה-F-35 אינה על חשבון מערך הטילים שליברמן הנחה להקים. מערך הטילים לאהיה אמור לקום מתוך כספי הסיוע האמריקאי, כך שזאת טענה על סף השקרית.

הזוי לצפות מחיל האוויר או מכל ארגון אחר לוותר על כוח או כסף לטובת ארגון אחר בהתנדבות. ארגונים רוצים לחזק את כוחם ומצופה ממח״א לעשות הכל כדי שחיל האוויר יהיה הטוב ביותר שניתן. יצירת האיזונים צריכה להיעשות ע״י המטכ״ל והממשלה.

מניסיוני (מספר שנים במטה הכללי), כשירותו של המטכ״ל בישראל אינה גבוהה כיוון שמרבית קציניו מגיעים על הדרך. ככה לא נראה ארגון מקצועי. במקביל, הדרג המדיני ממעט לעסוק בסוגיות הכי חשובות לבטחון המדינה, כיוון שאין ברצונו להציב סדרי עדיפויות. כאשר מתעדפים עלולים לשלם מחיר על סיכונים שהתממשו. אחרי כל אלה לבוא בטענות לחיל אוויר על זה, זאת בדיחה.

חיל האוויר לא השתלט על כספי הסיוע. הקבינט של מדינת ישראל החליט להשקיע את כל כספי הסיוע בחיל האוויר. שורש הבעיה מתחיל בכך שלישראל אין תפיסת בטחון, כך שלא ניתן לקיים דיון על חלופות בניין כוח. אם ממשלת ישראל לא מתכוונת להפעיל תמרון קרקעי במלחמה, למהשתשקיע בו כסף?

בריק כותב שחיל האוויר התנגד ל׳כיפת ברזל׳, וגם כאן חוטא לאמת. רבים בצה״ל, כולל מרבית מפקדיו ירוקי המדים התנגדו לזה, מתוך תפיסה שצה״ל צריך להיות התקפי. בסוגיה הזאת החליט הדרג המדיני החלטה אסטרטגית שהוא משקיע בהגנה.

חשבתי אז ואני חושב גם היום שזאת החלטה נכונה להשקיע בהגנה, אבל בריק בוחר לכתוב כתבי אשמה ולכן מאשים את חיל האוויר כאילו התנגדותו היתה שגיאה מובהקת. גם היום ישהטוענים ש׳כיפת ברזל׳ זאת טעות. זה ויכוח אסטרטגי חיוני וראוי, שאין בו נכון או לא נכון, כי אם צורך להחליט על חלופה עם יתרונות וחסרונות.

לבריק צורם במיוחד שהוחלט לקנות טייסת אדיר שלישית, רק שהדיון הוא לא נקודתי אלא מהוסד״כ מטוסי הקרב של חיל האוויר בכלל, כי מה לעשות שאם לא נקנה מטוסים בצורה עיתית לאיהיה למדינת ישראל את הסד״כ שהממשלה חושבת שצריך להיות למדינה.

בריק טוען שצבאות העולם התקדמו לכטב״מ וטק״ק, אבל שוכח לציין שחיל האוויר הוא חלוץעולמי בהפעלת כטב״מ ויותר מ- 80% משעות הטיסה של החיל, וכמעט כל משימות האיסוף בשגרה מבוצעות ע״י כטב״מ. קרי, את השינוי שנטען שחיל האוויר לא עשה, הוא עשה מזמן. בנוגע לטק״ק איני מכיר חיל אוויר מערבי שמתבסס על טק״ק. בעשור האחרון יש בעולם השקעה מרובה במטוסי קרב מתקדמים ותחרות אסטרטגית בין המעצמות.

לטענה שבריק מעלה ש-F-35 יהיה פחות יעיל בעוד 5-10 שנים איני יודע איך להשיב, כיווןשבאמת איני מבין על מה היא מבוססת. עד היום חיל אוויר הוכיח יכולת מופלאה בהתאמת מטוסי הקרב לזירה המבצעית. 

אפשר לטעון שחיל אוויר מיושן בתפיסות שלו ושמרן בגישה. חיל האוויר לא התלהב לקלוט כטב״מ לפני 30 שנה מתוך שמרנות. נכון גם שעוצמתו של חיל האוויר גדולה ומכאן יש חוסר איזון בקבלת החלטות בישראל, זה אחד הגורמים לתפיסת ״הפצץ וקווה לסיום״. כדאי וראוי לעשות דיון אסטרטגי על תפיסת הבטחון שלישראל, מבנה צה״ל וגם על מקומו של מערך טק״ק במשוואה. אבל דיון חד מימדי, בערכים מוחלטים, שמבוסס על עובדות רבות שאינן נכונות, זאת לא הדרך לקדם שיח אסטרטגי בישראל.

close

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.