קריסת הדמוקרטיה בהודו

הדמוקרטיה בדמוקרטיה הגדולה בעולם, 1.4 מיליארד אזרחים, קורסת. זה בא לביטוי ב-3 מדדי הדמוקרטיה המובילים. V-dem הגדיר את הודו "אוטוקרטיה עם בחירות" והציון שלה צנח מ-0.55 ל-0.34 (בסולם 0-1), באקונומיסט הציון ירד מ-7.92 כאשר מודי נבחר ב-2014 ל-6.61 ובפרידום האוס מ-77 ל-67. בשניהם הודו מוגדרת "דמוקרטיה פגומה" (גם ישראל דמוקרטיה פגומה).

בכך הודו מצטרפת לחבורה טובה של מדינות שהדמוקרטיה בהן בקריסה – פולין, הונגריה, טורקיה, ברזיל, סרביה ואפילו מאוריציוס ובוליביה.

הבחירות בהודו עדיין חופשיות ותחרותיות, המתקפה על הדמוקרטיה בהודו, שהחלה ב-2015, באה לידי ביטוי בתחומים של חופש הביטוי, חופש התקשורת ודיכוי המיעוט המוסלמי.

"עיתונאי חייב לנהל את הסיכון שדבריו יוצאו מהקשרם, ולוודא שדבריו יהיו ברורים ופשוטים. אם כוונתיו נאמנות, זה לא אמור להיות קשה. אם לא, הוא לא יכול להתלונן על כך שייענש", סר אלכסנדר מקינזי על חוק ההסתה שנחקק ב-1898, ותוקפו עדיין חל בהודו בימים אלה. מעל 7000 תביעות כאלה הוגשו מאז שמודי עלה לשלטון ב-2014 (הכפלה של המספר מהתקופה לפניו), מרביתן כנגד ביקורת על ממשלתו. 150 אנשים הואשמו בהסתה על כך שכתבו ביקורת על מודי אישית.

שינוי התקשורת – בהודו היו בסוף 2018, 500 מיליון משתמשי אינטרנט, 300 מיליון פייסבוק, 35 מיליון טוויטר. כל הודי הפך לערוץ תקשורת.
אחרי הניסיון של מודי כשר המשטרה, וביקורת של התקשורת באנגלית על התנהלות המשטרה במחאות 2002, למפלגה של מודי היתה אסטרטגיה ברורה: דה לגיטימציה לתקשורת המסורתית, יצירת ערוצי תקשורת חדשים שפועלים למען השלטון וערוצי דיבור ישירים לציבור. אחרי שנבחר ב-2014 הורה מודי לשרי הקבינט ולפקידים הבכירים שלא להימנע מקשר עם עיתונאים. הסוגיות שעלו בישיבות הממשלה והקבינט נותרו בעלטה. מיד לאחר מכן, רק כלי תקשורת רשמיים קיבלו אישור ללוות את מודי לנסיעות בחו"ל. מודי בהדרגה השתלט על התוכן בכלי התקשורת המרכזיים. למשל, העורך הראשי של הינדוסטאן טיימס, התחיל בפרסום מדד שינאה שמדווח על פשעים על רקע דת, גזע או כת. לחץ הביא להתפטרותו, ולהורדת המדד מהעיתון מיד אח"כ. המפלגה של מודי, BJP השקיעה אנרגיה רבה ביצירת כלי תקשורת שיתאימו לצרכי המפלגה, כולל ערוצי טלוויזיה ייעודיים. יש דוגמאות רבות, אבל בתוך מספר שנים הצליחה ממשלת מודי להגיע למצב שבו התקשורת המרכזית מצנזרת תחקירים על שחיתות של הממשלה, ונמנעת מביקורת עליה, כיוון שהיא נענשת בכל פעם מחדש.
בהודו נותרו מעט כלי תקשורת עצמאיים שאינם נתונים למרותה של מפלגת השלטון.

הודו צונחת במדדי הדמוקרטיה, למרות שהבחירות בה עדיין חופשיות. השתקת התקשורת וביקורת נגד הממשלה, יצירת תקשורת נתונה למרות מפלגת השלטון וחוק אזרחות חדש.

בשנים האחרונות נעשה שימוש גובר בחוקים נגד השמצה, הסתה ועידוד טרור כדי להשתיק עיתונאים, אנשי רשת וארגוני זכויות אדם (הידועים לשימצה גם בישראל) להעביר ביקורת על מדיניות הממשלה. העונשים בחוק נעים בין שנתיים למאסר עולם על "מילים שנאמרו או נכתבו, או סימנים והצגה ויזואלית שיכולים לגרום לשינאה או בוז, או לחוסר נאמנות כלפי הממשלה". גם נגד עיתונאים הוגשו כתבי אישום, על סיקור מהשטח שבו הם העבירו ביקורת על תפקוד המשטרה. מתוך 154 מעצרים או מאסר של עיתונאים 40% היו ב-2020. באפריל 2018 נאסרה זמרת רחוב על שיר ששרה נגד מודי בהפגנת רחוב, לאחר מכן נעצרה אישה שקראה לממשלה "פשיסטים" על המעצר.

כדי להשתיק את המחאה נגד חוק האזרחות החדש שהועבר בדצמבר 2019 (החוק מאפשר לכל המהגרים הלא חוקיים לקבל אזרחות מלבד מוסלמים, ויש הטוענים שהוא מנוגד לחוקה שאוסרת אפליה על בסיס דת), הממשלה לחצה על אוניברסיטאות להעניש סטודנטים שמשתתפים בהפגנות. בשנה האחרונה חלק ניכר מהמעצרים התבצעו מעצרים גם כנגד ביקורת ברשת על מדיניות הממשלה בנוגע לקורונה.

close

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.