אל תישאו את שם הטרור לשווא

אשים את נפשי בכפי ואגע בציפור הנפש הישראלית "הטרור". הרעיון לקחת את הסיכון הזה, נולד מתגובה, למאמר דיעה של בן דרור ימיני על המימון לסרט "הברך" (כמובן שימיני לא צפה בסרט), בה שאלתי אותו אם תמימי הורשעה בתמיכה בטרור, שזכתה לתגובות מעניינות. ימיני מיהר לצרף סרטון שבו תמימי מדברת על כך שצריך לעזור לפלסטינים בכל דרך, תוך שהיא מציינת שזה כולל גם פיגועי התאבדות. אז ראשית לעובדות, תמימי לא הורשעה בתמיכה בטרור, וכעת אני רוצה לדבר על טרור ולא על ימיני, כיוון שבישראל עושים שימוש רחב היקף במילים "טרור", "טרוריסט", "מחבל", ולא במקרה. השימוש במונח טרור הוא פוליטי, ומשרת מטרות פוליטיות. אז אחרי שהזמנתי שירות אבטחה אני מוכן להתחיל.

המונח טרור נכנס ללקסיקון הפוליטי המערבי במהפכה הצרפתית, לתיאור מהלכי הדיכוי של המהפכנים כנגד יריביהם הפוליטיים בשנים 1793-4. כ-17000 הוצאות להורג חוקיות ועוד משהו כמו 23000 לא חוקיות בוצעו בשנים אלה במשטר הטרור של המהפכנים. יש חוקרים שמכלילים גם 200000 נוספים שנהרגו בתקופה הזאת כחלק ממשטר הטרור.

זו לא תהיה סקירה היסטורית על המונח טרור יש מגוון אפשרויות לקרוא על זה, ואיני מרגיש בקיא מספיק כדי לתת כזאת. מוזמנים לקרוא את הספר Political Terrorism של Alex Schmidt & Albert Jongman. הספר מצא שהיו 109 הגדרות שונות בספרות לטרור (ב-1988). כאשר ניסו למצוא מכנה משותף גילו שממש קשה לעשות זאת. הפעלת אלימות הופיעה רק ב-83% מהמקרים; פוליטית הופיעה ב-65%; איום ב-47%; ועוד. מכאן, שניתן לראות שהספרות התקשתה להגיע להסכמה על הגדרה של טרור. הסיבה הכי חשובה לחוסר ההסכמה היא פוליטיקה ואינטרסים. יש אינטרס להשיג בעלות על המילה טרור כיוון שיש קונצנזוס שטרור זה רע. המבוכה הזאת מעלה שאלות שהגדרה של טרור צריכה להצליח לאפשר להבדיל ביניהן:

  1. בהנחה שמסכימים שטרור נועד למטרות פוליטיות, מה ההבדל בין טרור לבין צורות אחרות של אלימות פוליטית?
  2. האם טרור ממשלתי וטרור שמהווה התנגדות הם חלקים אותה תופעה? האם קיים טרור ממשלתי?
  3. איך מבדילים בין טרור לפשעים פליליים, ואיך מבדילים אותו ממלחמה?
  4. האם טרור זאת קטגוריה תחת אלימות / כוח / השפעה / כפייה ?
  5. האם יש טרור לגיטימי וכיצד ניתן להצדיק טרור?
  6. מה הקשר ומה ההבדל בין טרור לבין לוחמת גרילה?

למיטיבי לכת מצורף דיאלוג בין תת מזכיר במשרד החוץ האמריקאי וחבר קונגרס בדיון בקונגרס על שיחות שהממשל מתכוון לעשות עם אש"ף:

Hamilton: Well, how do you define terrorism, do you define it in terms of noncompetence?
Walker: The State Department definition which is included in the terrorism report annually defines it in terms of politically motivated attacks on noncombatant targets.
Hamilton: So an attack on a military unit in Israel will not be terrorism?
Walker: It does not necessarily mean that it would not have a very major impact on whatever we were proposing to do with the PLO.
Hamilton: I understand that, but it would not be terrorism.
Walker: An attack on a military target. Not according to the definition. Now wait a minute; that is not quite correct. You know, attacks can be made on military targets which clearly are terrorism. It depends on the individual circumstances.
Hamilton: Now wait a minute. I thought that you just gave me the State Department definition.
Walker: Noncombatant is the terminology, not military or civilian.
Hamilton: All right. So any attack on a noncombatant could be terrorism?
Walker: That is right.
Hamilton: And a noncombatant could include military?
Walker: Of course.
Hamilton: It certainly would include civilian, right?
Walker: Right.
Hamilton: But an attack on a military unity would not be terrorism?
Walker: It depends on the circumstances.
Hamilton: And what are those circumstances?
Walker: I do not think it will be productive to get into a description of the various terms and conditions under which we are going to define an act by the PLO as terrorism.

מדינות ערב ואש"ף טענו לאורך שנים רבות שלוחמי חופש אינם טרוריסטים, כדי לאפשר לגיטימציה לפעולות טרור נגד ישראל. חאפז אסאד אמר ב-86: "אנחנו תמיד התנגדנו לטרור. אבל טרור זה משהו אחד, ומאבק לאומי נגד כיבוש זה משהו אחר. אנחנו מתנגדים לטרור, ועל כל פנים אנחנו תומכים במאבק נגד כיבוש ע"י תנועות לשחרור לאומי". הרעיון הוא להצדיק את האמצעי (טרור) ע"י המטרה (שחרור לאומי). באופן מפתיע דווקא במערב קיבלו את החיבור הזה, ואת הטיעון שאלו שתי תופעות קיצוניות של אלימות, ובעוד ששחרור לאומי הוא לגיטימי, טרור הוא רע. בזה למעשה נפסלה האפשרות הלוגית שתנועות לשחרור לאומי יכולות להיות במקביל טרוריסטיות. נתניהו כתב את זה בסיפרו "הטרור: כיצד המערב יכול לנצח?": "לוחמי חופש לא מפוצצים אוטובוסים, טרוריסטים כן. לוחמי חופש לא שובים וטובחים תלמידים, טרוריסטים כן. זאת חרפה שדמוקרטיות מחברות את המילה חופש עם טרוריסטים".

באותו ספר נתניהו הגדיר טרור כ"פעילות מכוונות ועקבית של רצח, פציעה, ואיום על חפים מפשע לשם הפצת פחד למטרות פוליטיות". אבל ההגדרה של חפים מפשע מאפשרת פתח למחלוקת פוליטית, והרי הפלסטינים טוענים שמתנחלים אינם חפים מפשע, ואילו פלסטינים שנפגעים מפעולות צה"ל בשטחים הם חפים מפשע, ומכאן ניתן לטעון שצה"ל מבצע פעולות טרור, ואילו הפלסטינים לא. בספר הבא שלו "המאבק בטרור" החליף נתניהו את המונח חפים מפשע באזרחים. הארכתי די, וכעת הגיע הזמן לדבר על מה כן, כמובן שזאת לא הגדרה מוסכמת לחלוטין אבל זאת הגדרה מקובלת יחסית במחקר של ימינו: הפעלה מאורגנת ומכוונת של אלימות או איום בהפעלת אלימות כנגד אזרחים או מטרות אזרחיות במטרה להשיג מטרות פוליטיות.

מה חשוב בהגדרה הזאת? היא מאפשרת להבחין בין פעולות שונות – מחאות, שביתות, צעדות, חרם ועוד אינן פעולות טרור. המטרה של הפעולה היא פוליטית (שינוי משטר, השגת כוח פוליטי, השגת תקציב), ללא כוונה כזאת זוהי אינה פעולת טרור וכך ניתן להבחין בינה לבין פעולות פליליות אחרות. מנגד פעולות דתיות או אידיאולוגיות נכללות תחת טרור בהגדרה הזאת. זה מנטרל את המוטיב לפעולה מהמשוואה ומשאיר רק את המטרה שלה. לבסוף הפגיעה היא באזרחים ובמכוון. קרי, פגיעה באזרחים כנזק אגבי אינה פעולת טרור, והאפשרות להשתמש באזרחים כמגן אנושי כדי לכפות על היריב להיות טרוריסט יורדת מעל הפרק. פעולות כאלה אם יבוצעו ע"י חיילים מוגדרות היום פשעי מלחמה לפי הדין הבינ"ל, בעוד שלגבי גורמים אחרים אין לזה הגדרה משפטית מתאימה ובעזרת ההגדרה הזאת ניתן לקיים מסגרת חוקית לגבי טרור. ההגדרה גם מאפשרת להבחין בין פעולות גרילה לפעולות טרור, פעולות חיזבאללה כנגד חיילי צה"ל ברצועת הבטחון היו פעולות גרילה ולא פעולות טרור, וכן "המחבל" שאלאור אזריה חיסל ביצע פעולה פלילית של הפרת סדר, אבל הוא לא ביצע פעולת טרור והוא גם לא לוחם גרילה.

ההפרדה בין פעולות גרילה לפעולת טרור חשובה כי זה מאפשר להגדיר ארגונים שמבצעים גם פעולות גרילה וגם פעולות טרור כארגוני טרור, ולא לאפשר להם להתחבא מאחורי המושג גרילה, כיוון ש"לוחמת גרילה" זה מונח שנשמע לגיטימי וחיובי ואילו "טרור" זה מונח שמקובל כשלילי. לא בכדי אסאד מקפיד לציין שהוא נלחם בטרוריסטים גם כאשר הוא תוקף אותם בנשק כימי, וכמוהו פוטין, ארדואן ואפילו דוטרטה הגדיר כך ארגוני סמים. את הדיון הארוך על מה זאת לוחמת גרילה אחסוך הפעם. אבל הכי חשוב ההגדרה הזאת כאמור מאפשרת להפריד בין המניע למטרה – לוחמי חופש, אנרכיסטים ומהפכנים יכולים לבצע פעולות טרור ופעולות גרילה. כאשר הם מפעילים טרור הם טרוריסטים גם אם הם לוחמים למען שחרור מכיבוש.

בחזרה לקרקע, ולהצדקת האבטחה ששכרתי. השימוש המרובה במילה טרור, תומכי טרור וההתעקשות לכנות כל פסלטיני כ"מחבל" נובעים ממניעים פוליטיים. זה מאפשר לנו להצדיק הפעלת אלימות כלפי פלסטינים בקלות רבה יותר, וזה מייצר לכידות. שאלה כמו ששאלתי את ימיני הופכת מיד למצב שבו אני מגן על עהד תמימי. תמימי אינה תומכת טרור, גם אם היא מעצבנת נורא ומציקה לחיילי צה"ל, ואלה שענו לי שצבא אחר היה יורה בה, אזי מדובר בפשעי מלחמה. בן דרור ימיני עשה שימוש בטרור במאמר הדיעה שלו, כי זה מייתר אותו מלהביא טיעונים רציניים וזה קונה לייקים ותומכים.

"היו שלום אני חייתי ביניכם, כמו צמח בר"

close

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.