הכאוס העולמי – הכשלון האמריקאי במלחמה באוקראינה

התאבדותו של הסדר העולמי הליברלי

Western Sanctions Are ‘Beginning to Bite’ Into Russia’s Military

ככל שהתמונה מתבהרת בשדה הקרב ונעשה חושך בעיניים, כיוון שברור שמלחמת ההתשה באוקראינה לא קרובה לסיום וצפויה להימשך לפחות חודשים רבים נוספים, כך לדעתי מתבהרת התמונה, שהניסיון של ארה"ב למנף את המלחמה להחזרת הסדר העולמי הליברלי ומעמדה העולמי נתקל בקשיים ולא מצליח.

מתחילת המלחמה ארה"ב התייצבה בחזית והבילה מלפנים את ניהול המערב ואירופה ביחס למתרחש. במישור האופרטיבי עשה רושם שארה"ב התכוננה היטב לפלישה, הסנקציות על רוסיה הפתיעו בעוצמתן, ובמהירות והתיאום שהן הוטלו, וחרגו (לדעתי) מהציפיות של פוטין. אני סבור שתהיה להם השפעה ביכולתה של רוסיה לנהל את המלחמה לאורך זמן, ועל יכולתה של רוסיה לבנות את הכוח תוך כדי המלחמה. ארה"ב התאימה את הסיוע הצבאי לאוקראינה בדיוק לפי הצורך בשלבי המלחמה השונים, העבירה לה מודיעין חיוני שבסבירות טובה סיכל את מהלך הפתיחה הרוסי, ובהמשך הביא לפגיעה במטרות איכות רוסיות ועשתה מהלך לוגיסטי מרשים להגדלת כוח האש האוקראיני, שזה כנראה הפער העיקרי לטובת הרוסים בקרב העיקרי שמתחולל עכשיו על דונבאס. מהבחינה הזאת אני חושב שממשל ביידן מנהל את המלחמה הזאת בצורה טובה מאוד.

Counter-Attacks and Can-Kicking in the Russo-Ukrainian War

Ukraine and its people are on the front lines fighting to save their nation. And their brave resistance is part of a larger fight for the essential democratic principles that unite all free people. pic.twitter.com/yptVMVcIOh

— President Biden (@POTUS) March 26, 2022

איני יודע כיצד מלחמת ההתשה הזאת תסתיים כיוון שגם לאוקראינה צפויים קשיים ניכרים כיוון שכלכלתה נחתכה ב-50% השנה, יש מצור ימי שלא מאפשר לה לייצא תבואה דרך הנמל המרכזי שנותר לה באודסה, כשליש מהאוכלוסיה שלה עזב. השאלה כיצד והאם אוקראינה יכולה להחזיק מעמד במלחמה ממושכת בעינה עומדת.

אבל, להבנתי ממשל ביידן ראה בזה הזדמנות יוצאת מהכלל, שניתנה לארה"ב במתנה, למסגר את המאבק הזה בין אוטוקרטיה לדמוקרטיות והעולם החופשי, כפי שבא לידי ביטוי בנאום של ביידן בפולין "אוקראינה היא בחזית המאבק… למען עקרונות דמוקרטיים חיוניים שמאחדים את האנשים החופשיים". אני חושב שניתן להבחין שהפריימינג הזה לא מצליח לתפוס. אמנם נאט"ו חווה רנסנס שצפוי להתבטא בההצטרפות פינלנד ושבדיה שרואות בתוקפנות הרוסית איום בטחוני, ולכן יש להן אינטרס לשתף פעולה עם ארה"ב ולהינות מהעוצמה שלה. רוב מדינות נאט"ו מבינות שאין להן את היכולות המודיעיניות של ארה"ב ולכן הן זקוקות לה ומיישרות איתה קו. גם יפן ודרום קוריאה שהן בעלות הברית של ארה"ב מיישרות קו משיקולים גיאו אסטרטגיים שכוללים גם את סין.

אבל רוב מדינות העולם לא מצטרפות לניסיון האמריקאי לנסות לעצב בחזרה את הסדר העולמי בהובלתה, בדמות המלחמה הקרה – אפילו לא מול רוסיה. נכון שבמליאת האו"ם היתה הצבעה גורפת נגד רוסיה, אבל הלכה למעשה, אין הצטרפות למדיניות האמריקאית. הדמוקרטיות הפגומות הגדולות, הודו וברזיל לא משתפות פעולה. הודו הגדילה את רכישות הנפט מרוסיה, כיוון שמודי זקוק לזה לטובת הכלכלה ההודית שנמצאת בבעיות.

מדינות אפריקה ואסיה לא ממש משתפות פעולה. השבוע ממשל ביידן אירח פגישה של מדינות ASEAN, לא רק שמרבית המשתתפים היו אוטוקרטים כמו מנהיג קמבודיה הון סן ושליט תאילנד (שעלה בהפיכה צבאית) צ'אן אוצ'ה, אלא שגם אינדונזיה הזמינה את רוסיה לועידת ה-20-G שמתקיימת אצלה בנובמבר. למרות שביידן ניסה למסגר את סוגית הדמוקרטיה כחלק מהנרטיב של המאבק בסין, וגם מסיבות של פוליטיקה פנימית, חלק ניכר מהעולם מביט בדמוקרטיה האמריקאית ותוהה כיצד ארה"ב מעזה להטיף מוסר לאחרים כאשר הדמוקרטיה שלה שבורה ונסדקת.

גם בסוגיה של הסדר העולמי והחוק הבינ"ל לארה"ב יש בעיה. מרבית המדינות רואות את המתקפה הרוסית כהפרת ריבונות של מדינה אחרת, שזה הנרטיב הסיני לסדר העולמי (אל תטיפו לנו מוסר למה שבעינינו הוא זכויות אדם). אבל ארה"ב היא זאת שהפרה בסדרתיות את החוק הבינ"ל ב-20 השנה האחרונות ולכן מה לה כי תלין. למלחמה בעיראק, ארה"ב יצאה ללא תמיכת מועצת הבטחון וללא הצדקה חוקית, כך גם הפעלת בתי הכלא בגוונטנאמו ואבו גרייב בעיראק, במתקפה שהפילה את שליט לוב קדאפי, והיעדר התגובה להפעלת נשק כימי ע"י אסאד, ולאחר מכן ביציאה מהסכם הגרעין, העברת השגרירות לירושלים, ההכרה בריבונות של מרוקו על סהרה המערבית וההתלבטות הממושכת של ממשל ביידן מה עושים עם ההכרה הזאת.

אז נכון שבעיני ממשל ביידן מנהל את המשבר הבינ"ל של המלחמה באוקראינה מצוין, אבל בשני המעצבים המרכזיים של הסדר העולמי שמבוסס על החוק הבינ"ל והמוסדות ונרטיב זכויות האדם והדמוקרטיה, אני חושב שהמלחמה באוקראינה דווקא ממחישה את סיומו של הסדר העולמי הישן. הבעיות של ארה"ב בבית, וההפרות שלה את הסדר העולמי שעיצבה בעוצמתה ומשאביה עברו את מגבלות הנכונות של העולם לשתף איתה פעולה.