התאבדותו של הסדר העולמי הליברלי
Western Sanctions Are ‘Beginning to Bite’ Into Russia’s Military
ככל שהתמונה מתבהרת בשדה הקרב ונעשה חושך בעיניים, כיוון שברור שמלחמת ההתשה באוקראינה לא קרובה לסיום וצפויה להימשך לפחות חודשים רבים נוספים, כך לדעתי מתבהרת התמונה, שהניסיון של ארה"ב למנף את המלחמה להחזרת הסדר העולמי הליברלי ומעמדה העולמי נתקל בקשיים ולא מצליח.
מתחילת המלחמה ארה"ב התייצבה בחזית והבילה מלפנים את ניהול המערב ואירופה ביחס למתרחש. במישור האופרטיבי עשה רושם שארה"ב התכוננה היטב לפלישה, הסנקציות על רוסיה הפתיעו בעוצמתן, ובמהירות והתיאום שהן הוטלו, וחרגו (לדעתי) מהציפיות של פוטין. אני סבור שתהיה להם השפעה ביכולתה של רוסיה לנהל את המלחמה לאורך זמן, ועל יכולתה של רוסיה לבנות את הכוח תוך כדי המלחמה. ארה"ב התאימה את הסיוע הצבאי לאוקראינה בדיוק לפי הצורך בשלבי המלחמה השונים, העבירה לה מודיעין חיוני שבסבירות טובה סיכל את מהלך הפתיחה הרוסי, ובהמשך הביא לפגיעה במטרות איכות רוסיות ועשתה מהלך לוגיסטי מרשים להגדלת כוח האש האוקראיני, שזה כנראה הפער העיקרי לטובת הרוסים בקרב העיקרי שמתחולל עכשיו על דונבאס. מהבחינה הזאת אני חושב שממשל ביידן מנהל את המלחמה הזאת בצורה טובה מאוד.
Counter-Attacks and Can-Kicking in the Russo-Ukrainian War
Ukraine and its people are on the front lines fighting to save their nation. And their brave resistance is part of a larger fight for the essential democratic principles that unite all free people. pic.twitter.com/yptVMVcIOh
— President Biden (@POTUS) March 26, 2022
איני יודע כיצד מלחמת ההתשה הזאת תסתיים כיוון שגם לאוקראינה צפויים קשיים ניכרים כיוון שכלכלתה נחתכה ב-50% השנה, יש מצור ימי שלא מאפשר לה לייצא תבואה דרך הנמל המרכזי שנותר לה באודסה, כשליש מהאוכלוסיה שלה עזב. השאלה כיצד והאם אוקראינה יכולה להחזיק מעמד במלחמה ממושכת בעינה עומדת.
אבל, להבנתי ממשל ביידן ראה בזה הזדמנות יוצאת מהכלל, שניתנה לארה"ב במתנה, למסגר את המאבק הזה בין אוטוקרטיה לדמוקרטיות והעולם החופשי, כפי שבא לידי ביטוי בנאום של ביידן בפולין "אוקראינה היא בחזית המאבק… למען עקרונות דמוקרטיים חיוניים שמאחדים את האנשים החופשיים". אני חושב שניתן להבחין שהפריימינג הזה לא מצליח לתפוס. אמנם נאט"ו חווה רנסנס שצפוי להתבטא בההצטרפות פינלנד ושבדיה שרואות בתוקפנות הרוסית איום בטחוני, ולכן יש להן אינטרס לשתף פעולה עם ארה"ב ולהינות מהעוצמה שלה. רוב מדינות נאט"ו מבינות שאין להן את היכולות המודיעיניות של ארה"ב ולכן הן זקוקות לה ומיישרות איתה קו. גם יפן ודרום קוריאה שהן בעלות הברית של ארה"ב מיישרות קו משיקולים גיאו אסטרטגיים שכוללים גם את סין.
אבל רוב מדינות העולם לא מצטרפות לניסיון האמריקאי לנסות לעצב בחזרה את הסדר העולמי בהובלתה, בדמות המלחמה הקרה – אפילו לא מול רוסיה. נכון שבמליאת האו"ם היתה הצבעה גורפת נגד רוסיה, אבל הלכה למעשה, אין הצטרפות למדיניות האמריקאית. הדמוקרטיות הפגומות הגדולות, הודו וברזיל לא משתפות פעולה. הודו הגדילה את רכישות הנפט מרוסיה, כיוון שמודי זקוק לזה לטובת הכלכלה ההודית שנמצאת בבעיות.
מדינות אפריקה ואסיה לא ממש משתפות פעולה. השבוע ממשל ביידן אירח פגישה של מדינות ASEAN, לא רק שמרבית המשתתפים היו אוטוקרטים כמו מנהיג קמבודיה הון סן ושליט תאילנד (שעלה בהפיכה צבאית) צ'אן אוצ'ה, אלא שגם אינדונזיה הזמינה את רוסיה לועידת ה-20-G שמתקיימת אצלה בנובמבר. למרות שביידן ניסה למסגר את סוגית הדמוקרטיה כחלק מהנרטיב של המאבק בסין, וגם מסיבות של פוליטיקה פנימית, חלק ניכר מהעולם מביט בדמוקרטיה האמריקאית ותוהה כיצד ארה"ב מעזה להטיף מוסר לאחרים כאשר הדמוקרטיה שלה שבורה ונסדקת.
גם בסוגיה של הסדר העולמי והחוק הבינ"ל לארה"ב יש בעיה. מרבית המדינות רואות את המתקפה הרוסית כהפרת ריבונות של מדינה אחרת, שזה הנרטיב הסיני לסדר העולמי (אל תטיפו לנו מוסר למה שבעינינו הוא זכויות אדם). אבל ארה"ב היא זאת שהפרה בסדרתיות את החוק הבינ"ל ב-20 השנה האחרונות ולכן מה לה כי תלין. למלחמה בעיראק, ארה"ב יצאה ללא תמיכת מועצת הבטחון וללא הצדקה חוקית, כך גם הפעלת בתי הכלא בגוונטנאמו ואבו גרייב בעיראק, במתקפה שהפילה את שליט לוב קדאפי, והיעדר התגובה להפעלת נשק כימי ע"י אסאד, ולאחר מכן ביציאה מהסכם הגרעין, העברת השגרירות לירושלים, ההכרה בריבונות של מרוקו על סהרה המערבית וההתלבטות הממושכת של ממשל ביידן מה עושים עם ההכרה הזאת.
אז נכון שבעיני ממשל ביידן מנהל את המשבר הבינ"ל של המלחמה באוקראינה מצוין, אבל בשני המעצבים המרכזיים של הסדר העולמי שמבוסס על החוק הבינ"ל והמוסדות ונרטיב זכויות האדם והדמוקרטיה, אני חושב שהמלחמה באוקראינה דווקא ממחישה את סיומו של הסדר העולמי הישן. הבעיות של ארה"ב בבית, וההפרות שלה את הסדר העולמי שעיצבה בעוצמתה ומשאביה עברו את מגבלות הנכונות של העולם לשתף איתה פעולה.
עמר שלום,
הצגת המציאות בשטח נראית מדוייקת למדי, אבל המסקנה בעייתית. הצפייה מהדמוקרטיות הבעייתיות (ברזיל, הודו), לא כל שכן מ"דמוקרטיות" במרכאות (אינדונזיה וכו') אמורה להיות מוגבלת ביותר בהתאם למצבן הפנימי והגיאופוליטי ואינו אמור להפתיע. העובדה הפוליטית המשמעותית היא ההתגייסות של אירופה, צירופן הקרוב של פינלנד\שוודיה לנאט"ו והפיכת נאט"ו לכח משמעותי (בניגוד לעבר). המערב בראשות ביידן ומנהיגי אירופה (ג'ונסון\מקרון\שולץ עומדים מאחורי אוקראינה באופן מרשים (כפי שציינת) (אם כי רק לאחר שזלנסקי הוכיח כושר עמידה). המשוב החיובי הזה מתגבר את עצמו ומביא להישגים בחזיתות השונות. כל זה לא ממש נלקח בחשבון מהצד הרוסי (פוטין). מצד שני לא נראה כי פוטין מתכוון להפעיל את נשק יום הדין. וגם לא נראה כיצד המצב בחזית הולך להשתנות לטובת פוטין (בניגוד לחשש לאחר השינוי האסטרטגי לכיוון דרום מזרח). לכן כלל לא ברור מדוע אתה מייחס לביידן כישלון כלשהו, אדרבא, החשש המשמעותי של ביידן הוא מבחירות אמצע הקדנציה, שעלולות למנוע ממנו לממש מדיניות חוץ ופנים משמעותית בהמשך.
אהלן, תודה על התגובה. אני לא מייחס לביידן כשלון בכלל, אני טוען שהתגובות של מדינות העולם מלמדות אותנו על היחלשות המעמד של ארה"ב בעולם. זה נכון שאירופה התגייסה, נאט"ו תתרחב ורוסיה משלמת מחירים אדירים, אבל עדיין אפשר לראות ששאר מדינות העולם, בעיקר החשובות שבהן, לא מצטרפות לארה"ב.
מעבר לכך, ההתנהגות האמריקאית בעבר לא רלוונטית. איש אינו מתייחס למדינה כזו או אחרת כאל "טלית שכולה תכלת", מה שמשפיע על היחס העכשווי הם הצעדים שננקטים עכשיו, ולא מה שנעשה בעבר. מה שמרשים בארה"ב של ביידן הוא החיזוי המודיעיני המדויק והעזרה המעשית המאסיבית וזו הפוליטית – איש אינו מצפה ליותר משום מדינה.
לזה אני פחות מסכים, לקרדיט של מעצמות יש השלכות לטווח ארוך על האופן שבו מדינות העולם מסתכלות עליהן ובוחנות את מעשיהן
“מתחילת המלחמה ארה"ב התייצבה בחזית והבילה מלפנים את ניהול המערב ואירופה ביחס למתרחש.” לדעתי זה עוד לפני המלחמה, לי נראה שארה״ב הוליכה את פוטין למלכודת שבה או שהם מעבירים את אוקראינה למערב או שפוטין יוצא למלחמת התשה שתזיק מאד לרוסיה ותשמיד את אוקראינה (מחיר נמוך בעיניים אמרקאיות).
מאוד מעניין.
אני לא חושב שניתנה לארה״ב ״הזדמנות במתנה״. אם תבחן מה מתרחש באוקראינה מ- 2014 בהקשר של החלפת השלטון, תוכל למצוא חוט מקשר של מעורבות אמריקאית. מסכים איתך שהאמריקאים ככל הנראה מנהלים את המלחמה ״בצורה טובה״ אבל לדעתי זה רק בגלל שהם עומדים מאחורי המלחמה הזו, והיו מוכנים, קרי אוקראינה היא proxy….
במצב הפנימי והכלכלי האמריקאי הוא ממש לו טוב והדרך הטובה ביותר להסיט את תשומת הלב הציבורית מבעיות הפנים היא לתת לציבור אויב משותף. וזו סין. החשש המשמעותי הוא שהאמריקאים יתמרנו את סין לפעול צבאית טאיוואן. זו לא תהיה הפעם הראשונה שהאמריקאים עושים דברים כאלה. ראה למשל את הפלישה הרוסית לאפגניסטן 1979. יש עדויות רבות לכן שרוסיה ״נדחפה״ לפלוש לאפגניסטן כמדיניות אמריקאית.
תודה
יש לך בלוג מאוד מעניין
יום נעים
אהלן, תודה רבה על המחמאה, וסליחה על התגובה המאוחרת. ארה"ב שינתה לחלוטין את המדיניות שלה בתקופה של טראמפ, שהיה מוכן למכור את אוקראינה לפוטין. לכן אני סבור שניתנה כאן הזדמנות לממשל ביידן לחזק את הבריתות של ארה"ב