מה ניתן ללמוד מטעויות ההערכה במלחמה באוקראינה – 31/5

אתר "מלחמה על הסלעים" (War on the Rocks) אסף 4 מומחים לשיחה על מה היו הטעויות בהערכות ובניתוח של המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. אני ממליץ להקשיב לכל השעה של הפודקאסט וללמוד איך צריך להתקיים דיון רציני על סוגיות כאלה. הלואי כזה במחוזותינו. לשמוע על טעויות של אחרים זה תמיד יותר נוח, ואני סבור שאפשר ללמוד מהטעויות האלה גם למדינת ישראל, ואנסה לעשות זאת, בזהירות רבה מכמה באמת ניתן לעשות השלכה לענייננו. כפי שתיווכחו מיד, הקושי בהשלכה כזאת הוא אחת מהטעויות עליהן מדברים המומחים.

חשוב לי לומר, כולם טועים בהערכות שלהם, לכן זה מכונה הערכה. השאלה היא האם אפשר להפיק לקחים מהטעות, לא מכל טעות ניתן ללמוד משהו, למעט מהעובדה שטעית. אני משתדל להתמקד בטעויות מהן ניתן ללמוד. הרבה יותר קשה להבין למה טעית, מאשר לדעת מה היתה הטעות.

הערכת יתר של צבא רוסיה

סביר להניח שרוב המומחים (ואני בודאי ביניהם) העריכו שביצועי הרוסים בשדה הקרב יהיו טובים יותר. אז מה אפשר ללמוד מזה בכלל ומה לדעתי נכון שידליק נורת אזהרה גם בצה"ל.
1: השלכה ממבצע למלחמה – עיקר הלימוד לגבי היכולות של רוסיה היה בחינה של היכולות הנקודתיות שהם הפגינו בקרים 2014 וסוריה החל מ-2015, אחרי היכולת הגרועה שהם הפגינו בגיאורגיה ב-2008. ההערכה היתה שהרוסים יפגינו יכולות במלחמה שהיא FULL SCALE כמו היכולות הנקודתיות שהם הפגינו לטובת ההערכה. במלחמה רחבת היקף (אוקראינה היא מדינה ענקית של יותר מ-40 מיליון אזרחים) הרוסים נכשלו במודיעין, לוגיסטיקה, סגירת מעגלים, סיוע אווירי ועוד. הרוסים לא עשו דבר כזה מאז צ'כוסלובקיה, אפילו באפגניסטן זה לא היה דומה.
המשמעות, שצריך להיזהר בהערכה שמה שעובד בוועד הבית יעבוד גם בעיריה או בממשלה, ובפועל הרבה יותר קשה להעריך את היכולות המערכתיות לפני שהן מתבררות בשדה הקרב.
מה זה אומר לישראל – בעימותים שאליהם ישראל נערכת אנחנו "הרוסיה" של העימות, קרי, אנחנו הצד שתוקף שצריך להפגין יכולות מערכתיות. חזבאללה וחמאס הם המגנים. ישראל צריכה להיזהר מהערכה שהיכולות במב"מ יבואו לביטוי במלחמה רחבת היקף. יש הבדל בין הכנת מבצע ספציפי שבו אתה קובע כמעט את כל המרכיבים והזמן שיש לתכנון, לבין חיכוך הקרב במלחמה רחבה.
כמו שקלאוזביץ' אמר: "War is very simple, but in War the simplest things become very difficult".

2: הערכת יתר של איכות הכוחות – היתה הערכה שבעשור החולף הרוסים עשו שיפור משמעותי ברמה, מה שהסתבר כלא נכון. אחרי גיאורגיה ב-2008 הרוסים עשו רפורמה רצינית בכוח הצבאי, במטרה להפוך אותו למקצועי יותר. שר ההגנה היה אזרח (סרדיוקוב), והמטרה היתה לעשות שינוי, מודרניזציה והפיכת הכוחות למקצועיים – 350-400 אלף חוזי קבע. סגרו יחידות לא כשירות וחלולות, השאירו רק כוחות אמיתיים. זה הביא לפיטורים של רבים מהקצינים המכהנים (שהיו מפקדי יחידות חלולות). זה יצר לסרדיוקוב ומאקארוב המון אויבים בתוך רוסיה, כיוון שתקציב הבטחון הוא אמצעי מרכזי במדינה מושחתת לשמור על נאמנות. הרוסים עברו לתשלום דיגיטלי של המשכורות, וזה מנע מהמפקדים יכולות לקחת כסף, כי קודם כאשר מחלקים כסף במזומן לחיילים, אפשר ליטול מעשר. החזרה של שויגו וגריסימוב עצרה את התהליך, בדיעבד הם הרגו את הרעיון של צבא מקצועי. הוחזרו לשירות קצינים שקוצצו בתהליך הקודם. החתמה "לקבע" נעשתה גם בכפייה, למשל חייל שלא רצה לחתום נשלח לעבודות מחורבנות כעונש עד שיסכים לחתום. הצבא נשמר יציב, ע"י הכסף שחילק לאנשים ולפרויקטים. הם החזירו את הסובייטיות.
מה הלקח – הרבה יותר קשה לזהות תהליכי רקבון בצבא מאשר תהליכי התחדשות והתעצמות. רפורמות חיוביות בולטות הרבה יותר. זה מתעצם גם כיוון שגופי הערכה מעדיפים לטעות לטובה ולא לרעה, קרי, הם יזהרו לפני שהם מצביעים על תהליכים שליליים אצל היריב, ולעומת זה ימהרו להצביע על תהליכי התעצמות ושיפור. אגב, בכלל לא בטוח שהרוסים הבינו את זה על עצמם לפני המלחמה, צבאות לומדים מה היכולת האמיתית שלהם רק בשדה הקרב.
לישראל – צריך להיזהר מהסיסמאות בנוגע למעבר לצבא מקצועי, זה לא בהכרח משפר את הצבא והופך אותו למקצועי יותר. גילוי נאות, אני מתנגד ליכולת של ישראל לבטל את גיוס החובה, אבל איני חושב שהמלחמה באוקראינה רלבנטית לניתוח הצורך הישראלי.

הערכת חסר של אוקראינה

יכולת ההתנגדות של אוקראינה הפתיעה את רוב המומחים. אני חושב שהיו לזה סיבות טובות – ב-2014, הרוסים לא נתקלו בהתנגדות בקרים, ולאחר מכן במלחמה בדונבאס ולואהנסק האוקראנים היו כושלים. צבא אוקראינה הוא צבא חדש יחסית, שהתארגן מחדש אחרי הכשלון 2014. קשה היה להעריך את היכולת של אוקראינה לקלוט את האמל"ח שזרקו עליהם בחודשיים לפני המלחמה, הרי באפגניסטן זה נכשל לחלוטין. הטעות לא נובעת מהתעלמות מסוגיית המורל, גם ב-2014-5 לאוקראינים היתה עדיפות של מורל ובכל זאת הם הפגינו ביצועים עלובים.
הלקח הוא שקשה לללמוד מזה לקח, למעט העובדה שקשה להעריך יכולת התנגדות, אבל כדאי שלא לזלזל ולחשוב שזה יהיה חלק. לישראל כדאי ללמוד, שחזבאללה וחמאס נערכים רק לאיום ייחוס אחד – ישראל. יש הבדל בין ניהול לוחמה מנגד, בחיכוך נמוך יחסית, לבין כיבוש ישראלי של דרום לבנון או עזה. האוקראינים נערכו 8 שנים לפלישה רוסית.

היבריס

הרוסים התעלמו מהמציאות לפני המלחמה – האמריקאים פרסמו את עיקרי התכנית הרוסית בתקשורת העולמית ובעיקר האמריקאית שבועות לפני המלחמה. למרות זאת, הרוסים הלכו על אותה תכנית שתכננו, בלי שינוי בכלל. אם מישהו יודע בדיוק מה התכנית שלך, האם זה הגיוני ללכת על התכנית הזאת בדיוק? אמנם לפני רגע הסברתי שלרוסים היתה סיבה לזלזל באוקראינים לאור מה שהיה ב-2014, אבל בכל זאת קשה להתעלם מההיבריס של הרוסים: החיילים הרוסים לא ידעו עד הערב לפני המלחמה שצפויה מלחמה. תכנית הנחיתה האווירית ליד קייב נראית הזויה למעט אם אתה לא צופה בכלל להתנגדות.
מערכת צבאית מועדת לתופעות של היבריס בגלל שמפקדים יכולים להימנע מביקורת ולהתעלם מבעיות ע"י פקודות. לא אחת נתקלתי בתופעות כאלה. זכור לי שהייתי נציג חיל אוויר בצוות תחקור של תרגיל, שבו נאלצתי לומר לאלוף שעמד בראש הצוות שאיני מוכן להיות חתום כאחד מחברי הצוות, כיוון שאת מסקנות התחקיר הוא כתב בלי קשר לתרגיל, כי הן משקפות את אמונתו: "לא ניתן לכתוב שתרגיל טלפונים מוכיח שהתכנית של הפיקוד הצליחה".

איך נמנעים מהיבריס? – אפשר להקטין את הרגישויות והסיכונים בכמה אמצעים הראשון שבהם משחקי מלחמה. נכון, אין שום משחק מלחמה שהיה מנבא שהרוסים יתקפו בכמה חזיתות מקבילות ללא מאמץ עיקרי וללא פיקוד משותף. אם מישהו היה עושה את זה במשחק מלחמה, היו מחליפים אותו. אבל, בכל זאת משחקי מלחמה הם הכרחיים כדי לנתח את ביצועי הכוחות ולבחון התפתחויות אפשריות במלחמה. בצה"ל אין כאלה ואלה שלכאורה מכנים את עצמם כאלה, רחוקים ממציאת אתגרים לא טריוויאליים. בצה"ל מפקדים בכירים לא נדרשים להתמודד עם דילמות בנוגע לתכניות מבצעיות למעט כאשר פורץ מבצע, וגם אז כדאי לזכור שכבר 40 שנה צה"ל לא נדרש למתיחת היכולות שלו במלחמה רחבת היקף.
הכרה במגבלות – שלא אובן לא נכון, זה דבר חיובי שישראל לא נזקקה למלחמה גדולה, אבל צריך לקחת את זה בחשבון לגבי הקשיים שזה יגרום כאשר מלחמה כזאת תפרוץ, ולתכנן בצורה שמרנית. ב-2014 הרוסים נתקלו בהתנגדות והם נסוגו בזמן כשהבינו שהם לא ערוכים מספיק להתמודד עם זה. גם בסוריה הם לא נתקלו במגבלות לוגיסטיות כי הם עשו הכל בהדרגה ובסבלנות. זה הביא את חלק מהמומחים להעריך שהם לא ידחפו את עצמם מעבר לקצה מבחינת מה שניתן באמת לעשות. צה"ל לא העריך נכון את כשירות צבא היבשה ב-2006, וגם לא העריך נכון את היכולת לטפל במנהרות בזמן 'צוק איתן'. יש קושי בצה"ל להעריך יכולות בגלל היעדר מנגנון בריא של הערכת מצב ליכולת המבצעית.

סדר עדיפויות

קהילת המודיעין זנחה את רוסיה אחרי תום המלחמה הקרה – חוקרים צעירים עשו השתלמות אצל זקני המלחמה הקרה והם היו בודדים. המיקוד היה במזרח התיכון ואסיה. היו המון פגישות שבהן נאמר שרוסיה צריכה לחזור לאג'נדה, אבל לא קרה כלום. עד הפלישה לקרים ב-2014 ממנה הופתעו רבים שהתעלמו לחלוטין מהסוגיה עד אז.
הלקח הדרוש הוא לא שהיה צריך להקדיש לרוסיה חשיבות רבה יותר, זה לקח קל. רק תקשיבו לבריק ותקבלו תשובה שצריך לעשות את הכל. הלקח הוא שצריך להפנים שלא ניתן להשקיע אנרגיה וקשב לכל הבעיות, וכדאי להיות מודע לכך כאשר מחליטים על סדר העדיפויות. ברוב המקרים, הנטיה היא לומר מה חשוב, ולהתעלם מכך שהמשמעות היא שזה מגדיר גם מה לא חשוב. צריך להבין על מה אתה מוותר במודע.

רוסיה מול נאטו

ב-1983 היכולת הצבאית שארה"ב הפגינה בפלישה לגרנאדה היתה עלובה – הכוחות לא תפקדו כמו שצריך, בזירה משנית וזניחה – הרבה נפגעים, כשלים בביצוע ובתיאום הכוחות, אש על כוחותינו. הכשלון בגרנאדה היה אחד הגורמים שהובילו לשינויים שהצליחו במלחמת המפרץ ב-91. תוך 6 שנים ארה"ב בנתה כוח צבאי שעלה בעוצמתו על כל צבא אחר בפער הכי גדול בהיסטוריה המודרנית.
כדאי להיזהר מהשלכות מהמלחמה הרוסית באוקראינה למלחמה רוסית מול נאטו – לא בהיבטי מורל ולא בהיבט של תו"ל וביצוע ולהיזהר מביטול של הרוסים כאיום עתידי. מי שצפה בארה"ב בגרנאדה היה צריך לחשוב שהצבא שלהם כושל.
לישראל – מלחמה קיומית לא דומה למלחמת ברירה. בשל"ג ובלבנון השניה חלק מהפערים ביכולת של צה"ל נבעו גם בגלל זה. להוציא מדינה למלחמה זה מהלך שמחייב הכנה של הצבא והאומה. אני לא מזהה עיסוק כזה של הדרג המדיני מאז חומת מגן, שרון לקח את הזמן כלקח אישי משל"ג.

למידה תוך כדי מלחמה

בפודקאסט מנתחים את הכשלון של הרוסים להשתפר משמעותית תוך כדי מלחמה. צה"ל הצליח לעשות את זה ביום כיפור אחרי הפתיחה וכשלון מתקפת הנגד האיומה. נכון שהרוסים נסוגו מקייב וחראקיב, בגלל שההתקפה שלהם התמוטטה, אבל למעט ריכוז של מסה ואש, הרוסים לא הפגינו שיפור במודיעין, סגירת מעגלים, סיוע אווירי ועוד.
צה"ל מקיים בתרגילים מטכ"ליים מופע של למידה תוך כדי לחימה. עד היום מצאתי שבמרבית המקרים זה טקס מלאכותי שנועד להדגיש את העניין ולא זאת הדרך ללמוד כאשר הכוחות לוחמים. בלבנון השניה וצוק איתן, זה לא בא לביטוי. אין לי הצעה כיצד והאם ניתן לתרגל את זה. זה לא משהו שקורה רק מהעובדה שאתה מקיים מופע כזה.

close

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.