הלוחמה האווירית באוקראינה – מה היה, מסקנות, והמשך הדרך
תשעה חודשים ארוכים מרחפת שאלה באוויר, היכן חיל האוויר הרוסי במלחמה, ולמה השפעתו על שדה הקרב מוגבלת מאוד. האם אלה בעיות כשירות או בעיות שמישות או בעיות יכולת או שילוב של הכל ביחד. מה שבטוח היה, זה שהוא חסר בשדה הקרב. סוף סוף הגיע פרסום ששופך אור שמאפשר לי לכתוב על זה פוסט רציני. ראשית, מילת אזהרה, המחקר ש-RUSI פרסמו מבוסס על מידע מהצד האוקראיני בלבד, לכן צריך להתייחס אליו בזהירות משתי סיבות: לא בטוח שהאוקראינים מבינים בדיוק מה קרה, הרי חוסר ודאות במלחמה יש לכולם; האוקראינים משחררים מידע שהם סבורים שלא יפגע בהם, או שיועיל להם. אחרי שאמרתי את זה, קראתי את הדו"ח ויותר מכך הקשבתי לכמה פודקאסטים שכותביו היו שותפים להם. הכותבים מבינים בלוחמה אווירית היטב, בקיאים ונראה שעשו עבודה רצינית. הפוסט מבוסס על הדו"ח שלהם, השתדלתי לכתוב רק את עיקרי הדברים החשובים, כי ממילא רוב הציבור מתקשה להבין על מה מדובר. מילה אחרונה, אני חושב שהסיבה המרכזית לפרסום הדו"ח היא צורך אמיתי של אוקראינה באספקת הגנה אווירית מהמערב, כיוון שאם היא תסיים את המלאים, יכולות להיות לזה השפעות דרמטיות על שדה הקרב, והיפוך של המגמה.
עליונות אווירית
על מנת לפעול בצורה יעילה ואפקטיבית לכוח אווירי יש בגדול שתי אפשרויות (אני מפשט מאוד את המציאות): פעולה מנגד (STAND OFF), פעולה מחוץ לאיומי ההגנה האווירית (סוללות טילי קרקע אוויר – טק"א) ומחוץ לכושר היירוט של מטוסי הקרב של האויב. היתרון ברור, הסיכונים נמוכים. החסרון הגדול הוא שזה יקר מאוד כי נדרש לשגר טילים וחימושים לטווח רחוק, חימושים שהמחיר שלהם יקר במידה ניכרת; פעולה בתווך (STAND IN), תקיפה מטווחים קרובים של מטרות, הרוסים עושים את זה עם חימוש 'טיפש' ללא ראשי הנחיה. חימוש שמחייב איתור של המטרות ע"י הטייס בעין, ואז צלילה לעברן ושחרור פצצות שנופלות בליסטית.
בשונה ממה שהיה ידוע עד עכשיו, הרוסים עשו מאמץ משמעותי להשגת עליונות אווירית בפתיחת המלחמה באוקראינה – ראשיתו בתקיפה מנגד של טילי שיוט וטק"ק לעבר מערך ההגנה האווירית האוקראיני – מכ"מי גילוי ארציים (שבלעדיהם קשה לנהל הגנה במדינה כזאת עצומה), סוללות טק"א שבשגרה נמצאות באתרים קבועים, ושדות תעופה. במאמר שפרסמנו במכון אלרום, הראינו שכושר הפגיעה של הרוסים נמוך מזה שאנחנו מכירים במערב. לא ניתן היה לדעת שהתקיפה כוונה גם לעבר סוללות טק"א ומערך השליטה בזמנו. המחקר של RUSI לא מפרט האם האוקראינים שינו את מיקום המערך כחלק מההכנות למלחמה, או שהרוסים לא פגעו מספיק מדוייק, אבל העובדה היא שהרוסים כמעט שלא הצליחו להשמיד את המערך, אלא רק לגרום לשיבוש זמני. הרוסים הצליחו להשמיד סוללת S-300 אחת בגזרת חרסון. להערכתי התשובה היא גם וגם, אבל איני יודע להוכיח את זה.
הרוסים השיגו עליונות אווירית בפתיחה כתוצאה מהתקיפה שלהם, ולהשלמת המהלך ביצעו תקיפות של מטוסי קרב, שהגיעו בגובה של מעל 12000' (12-30K), על מנת להימנע מאיום טילי כתף (טזק"א). לפי המחקר והאוקראינים בפתיחת המלחמה הרוסים עשו מאות גיחות תקיפה בשלושת הימים הראשונים בעומק של 300 ק"מ לתוך אוקראינה. אבל, השגת העליונות האווירית היתה כיוון שהאוקראינים היו צריכים לעשות שינוי היערכות והתארגנות מחדש ולא כתוצאה מהשמדת הסוללות ושדות התעופה שלהם. גם בעזרת תקיפות הקרב הרוסים לא הצליחו להשמיד את ההגנ"א האוקראינית, ובכך החמיצו הזדמנות לשנות את המערכה, ואולי אפילו לנצח במלחמה (כתבתי על יכולות חיל האוויר בעניין בטוויטר). אפשר להצביע על מספר נקודות כשל של הרוסים:
1. מערך ייצור המטרות שלהם לפתיחת המלחמה היה מבוסס על מידע ידוע מראש, ולא היה איכותי מספיק. החוקרים טוענים שחלק ניכר מייצור המטרות שהרוסים עושים הוא ע"י יומינט (אנשים מהקרקע שמעבירים להם דיווחים על מיקום הסוללות של האוקראינים). זה לא מאפשר קבועי זמן קצרים מספיק.
2. דיוקי הפגיעה של הרוסים, כולל של הטייסים הרוסיים בתקיפות נמוכים.
3. יכולות המודיעין בזמן אמת של הרוסים אחרי מהלך הפתיחה לא אפשרה להם לאתר את ההגנ"א האוקראיני במשך כל החודשים מאז. כדאי לדעת שיכולת רצינית כזאת קיימת רק לארה"ב וישראל (נאטו תלויה באמריקאים), והאמת שאנחנו השגנו את זה הרבה לפני האמריקאים.
בשונה ממה שהיה ידוע עד עכשיו המשמעות היא שלרוסים יש מערכת שליטה ותכנון מרכזית, כי מבצע כזה מחייב תכנון מוקדם (במגבלות מה שהרוסים עשו, כי הם שמרו בסוד את ההחלטה לפתוח במלחמה). על האיכות שלה אפשר להתווכח.
אחרי 3 ימי הפתיחה קרו מספר דברים בעלי משמעות מכרעת למהלך הרוסי: האוקראינים נערכו מחדש ולרוסים לא היה חופש פעולה לפעול בגובה מעל אוקראינה; המהלך הקרקעי של הרוסים נתקל בבעיות והם היו צריכים להפנות את חיל האוויר לסייע למהלך, כדי לאפשר לו להתקדם; הרוסים נאלצו לצמצם את הפעלת הל"א (לוחמה אלקטרונית) כיוון שזאת פגעה ביכולת הכוחות הקרקעיים שלהם לתקשר (תקשורת מוצפנת מבוססת על שעון מדוייק) וגם ביכולת של המטוסים לאתר מטרות, לנווט ולשגר חימוש בצורה מדוייקת. קשה להבין בדיוק, אבל ככל הנראה עיקר הפגיעה היתה ביכולות ה-GPS/גלונאס.
הלקח שניתן ללמוד מזה – קשה מאוד לנתח את ההשפעות בתווך האלקטרומגנטי מראש, אי אפשר להתאמן על זה, כי באימונים לא מפעילים את כל היכולות בתחומים כאלה. צריך לצפות להשפעות והפרעות, ולהבטיח שיש גיבוי מסויים ליכולות מרכזיות.
כתוצאה מאבדן העליונות האווירית הרוסים עברו לטוס בגובה נמוך, בגלל שמערכות הטק"א האוקראיניות היוו איום על טיסות בגובה. כאשר טסים בגובה נמוך מקטינים את היכולת של מכ"מים לאתר את המטוסים וגם מקטינים את רדיוס ההשפעה של הטק"א (כי בגובה נמוך טיל צריך הרבה יותר אנרגיה כדי לטוס). כאשר טסים בגובה נמוך קשה לעשות השתתפות במידה ואין לך מערך מודיעין איכותי, כיוון שהטייסים צריכים לאתר את המטרות בעין. תקיפות ההשתפות של הרוסים בימים האלה לא היו יעילות, רובן היו תקיפות קלע ולא הצליחו למנוע את קריסת המאמץ הצפוני.
המעבר לגובה נמוך הביא לכך שהרוסים התחילו לאבד מטוסים בגלל היפגעות מטילי כתף. לאוקראינים היו הרבה טילי SA-7/14 (IGLA) שהם השמישו, עוד בטרם הם קיבלו סטינגרים וטילים בריטיים. לטובת פשטות הקריאה של עוקבי, אדלג על סוגיות האוויר-אוויר שהיו במלחמה, כיוון שאין מהן משהו חכם ללמוד. מי שמעוניין יכול להקשיב לקישורים של הפודקאסטים שיש בפוסט הזה.
הנפילות של הרוסים גרמו לכך שהם עברו לטוס בלילה כדי להקטין את הסיכון מטילי כתף (בטילים הרוסיים הישנים שהמפעיל צריך למצוא את המטוס בעין ולכוון את הטיל לכיוונו, במערכות מודרניות כבר יש מערכת טרמית). בשלב הזה לאוקראינים היו כבר טילי כתף מערביים ולכן המעבר לגובה נמוך שבוצע בעיקר באמצעות מטוסי סוחוי 34 גבה גם הוא מהרוסים מחיר כבד. הרוסים איבדו כ-10% מסד"כ הסוחוי 34 שלהם (170 מטוסים לפני המלחמה). הרוסים עברו בשלב הזה לתקוף ערים מרכזיות בחזית, בעיקר את מריופול שלא צריך דיוק כדי להצליח לפגוע בה.
אחרי שהרוסים הבינו שהם נכשלו בהשגת עליונות אווירית הם עשו מהלך מחודש של ניסיון לאתר את מערך ההגנ"א של אוקראינה – הם התחילו לרכוש הדמאות לוויין מגורמים אזרחיים, הפעילו יומינט לדיווח מיקום סוללות הטק"א, ועשו נסיונות באמצעות איתור סיגינטי שלמרבה הפלא לא היה איתור השידורים של הסוללה אלא האזנה לרשתות הקשר של האוקראינים. האוקראינים עשו הונאות לרוסים ודיווחו על היפגעויות כדי לגרום להם לטוס בתוך המרחב המאויים (אני מניח שיש כאן קצת ניפוח של ההונאה, הרי הדיווח הוא רק מהצד האוקראיני).
אני יודע שזה נשמע מפתיע כמה היכולת של הרוסים היתה נמוכה, אבל חשוב לסייג את הדברים: איום הייחוס של הרוסים זאת נאטו. האסטרטגיה הרוסית כנגד נאטו היא על-ידי בניה של מערך הגנה אווירית רוסי, מערך שהצליח במלחמה עד עכשיו לנטרל את יכולת התקיפה של אוקראינה, ומערך אוויר-אוויר עם טילים ארוכי טווח. הרוסים לא בנו את הכוח שלהם לעשות SEAD – Suppression of Enemy Air Defenses. מכאן שאסור להיות מופתעים שהם מתקשים בזה. לישראל לקח שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים לבנות יכולות מרשימות בתחום. כאמור, למעט ישראל וארה"ב אין למיטב ידיעתי לאף מדינה יכולות איתור מטרות בזמן אמת ברמה המבצעית הדרושה כדי להשיג עליונות אווירית מול מערך של מדינה כאוקראינה. לאוקראינים יש יותר סוללות טק"א מכל אירופה ביחד.
מאז הקריסה של החזית בחראקיב בראשית ספטמבר הרוסים שינו את האסטרטגיה שלהם, והם תוקפים עם טק"ק, טילי שיוט ולאחרונה גם עם כטב"מים מדגם שאהד תוצרת איראן. המעבר לאסטרטגיה הזאת חייב את האוקראינים לשנות את פריסת מערך ההגנ"א שלהם כדי להגן יותר טוב על הערים המרכזיות ועל תשתיות החשמל לעברן מכוונת עיקר התקיפה. החוקרים טוענים שבתחילת המתקפות האוקראינים הצליחו ליירט כ-15-20% מטילי השיוט וחלק מהדגמים של הטק"ק, אחד מהדגמים של איסקנדר לא ניתן ליירוט. עכשיו האוקראינים מצליחים ליירט כמחצית (40-60%) מהטילים. רמז לכך יכולנו לקבל בתקלה שהביאה לפגיעה של טיל S-300 אוקראיני בפולין.
מספר מסקנות שלי:
1. נכון לתשעת החודשים הראשונים של המלחמה, חילות האוויר של שני הצדדים לא השפיעו על המלחמה במידה ניכרת, אבל שני הצדדים הצליחו למנוע מהצד השני להשפיע על המלחמה באמצעות חיל האוויר.
2. המהלכים האחרונים של הרוסים והגדלת היקף התקיפות באמצעות טילי שיוט וכטב"מ איראני מביא לכך שהאוקראינים צריכים לעשות שימוש רחב יותר בסוללות הטק"א שלהם, ואני מניח שהם מעריכים שעשויה להיות להם בעיית כמויות של טילים, בעיקר בגלל שהטק"א שלהם רוסי.
3. אם הרוסים יצליחו להביא לקריסת מערך ההגנ"א האוקראיני, ע"י התשה, וגריעת סד"כ הטילים שלו, חיל האוויר שלהם יוכל לחזור לפעול בחופשיות ויהיו לזה השלכות מרחיקות לכת על המלחמה. זה יכול לאפשר לרוסים לנצח את קרב היבשה (כמובן עם כל הזהירות הראויה בחיזוי עתיד רחוק, ובחוסר המידע על המצב של אוקראינה).
4. אני מניח שיהיה מאמץ מערבי לסייע לאוקראינה, אבל דווקא בסוגיה הזאת, המערב מצוייד במעט אמצעים, בשונה מהרוסים והאוקראינים שהצבא שלהם היה רוסי. זאת לדעתי הסיבה לדיבורים הרבים על כיפת ברזל של ישראל.
