דילמות סיום המלחמה באוקראינה #1

המלחמה באוקראינה לא עומדת להסתיים בשבועות הקרובים. להיפך, המתקפה של צבא אוקראינה תחל בעיתוי הזה, ולתוצאותיה יהיו השלכות על האופן שבו המלחמה עשויה להסתיים, אם בכלל תסתיים בקרוב. לכן, הגיע הזמן לנתח את הדילמות העיקריות של השחקנים המעורבים בזירת המלחמה.

פוטין לא התכוון לצאת למלחמה כוללת באוקראינה, הוא חשב שזה יהיה כמו קרים 2014, השתלטות מהירה עם מעט נפגעים שתשיג שינוי משטר בקייב. אחרי ההוצאה להורג וההתנקשות בבכירי המשטר הנוכחי, ולפני שמישהו במערב יוכל להתעורר ולהגיד בוקר טוב, הוא יוכל להכריז fait accomply (עובדה מוגמרת). ובכן, זה לא עבד כמתוכנן. מטרות המלחמה של פוטין, מלבד ההשתלטות על אוקראינה היו: להמחיש את חולשת המערב בכלל וארה"ב בפרט, ולערער את הסדר העולמי שמובילה ארצות הברית;  לנטוש את אירופה ולפורר את האיחוד האירופי (בהנחה שהתלות באנרגיה תשתק את המדיניות הקולקטיבית);  להמחיש את חולשתה של נאט"ו ואולי לקרב את קריסת הברית, אשר בעידן טראמפ נראה קרוב מתמיד. פוטין קיווה שהדבר יעמיד את המדינות הבלטיות, פולין ומולדובה תחת חסותה המחודשת של מוסקבה. במילים אחרות, המהלך של פוטין כלפי אוקראינה היה נועד להאדיר את מורשתו כמנהיג החדש של האימפריה הרוסית הגדולה, מורשת שנועדה להשפיע על ארגון מחדש של סדר עולמי והמבנה הפוליטי של אירופה בכלל, ומזרח אירופה בפרט.

זה היה החלום, עכשיו אנחנו רואים את שבריו. ההימור האסטרטגי של פוטין, שהיה מנותק מהמציאות, נכשל. החל מתחילת המלחמה רוסיה הייתה במלחמה אחרת מזו שתכננה. לאחר הנסיגה מקייב השתנו גם מטרות המלחמה שלה. אי שם בקיץ, רוסיה איבדה קשר עם מטרות המלחמה בכלל. בספטמבר, אחרי מתקפת הנגד האוקראינית, רוסיה הבינה שהיא יכולה גם להפסיד. כדי למנוע זאת, היא ביצעה גיוס חלקי שלא תכננה מראש, ובמקביל פנתה למה שאני רואה כ"התשה אסטרטגית": לחץ אנרגטי על אירופה, שנועד להחליש את התמיכה האירופית באוקראינה; פגיעה בתשתית הלאומית של אוקראינה כדי להחליש את החברה האזרחית באוקראינה, והארכת משך המלחמה בתקווה שהסיוע המערבי הנדרש לאוקראינה ייפסק, או לפחות יוביל את המערב ללחוץ על אוקראינה להתפשר (להיכנע) או להקפיא את המצב במלחמה באופן שיאפשר לרוסיה לאיים בחידושה ולמנוע את שיקומה של אוקראינה.

החורף חלף, וכך גם המתקפה הרוסית שהחלה בינואר, שלא השיגה דבר מלבד התשה של הכוחות האוקראיניים. אוקראינה עמדה בלחץ, נותרה נחושה, והצליחה לשקם את רשת החשמל. החיים בקייב די חזרו למסלולם. אירופה נהנתה מחורף נוח יחסית ולא נקלעה למצוקה אנרגטית. מחירי הגז בעולם יורדים לעת עתה. רוסיה איבדה מאות אלפי אזרחים עובדים שעזבו את המדינה ועוד מאות אלפים שנפגעו מהמלחמה, מבחינה דמוגרפית, המלחמה גרמה לנזקים שייקח שנים להתאושש מהם. מבחינה כלכלית רוסיה הצליחה להחזיק את לחץ הסנקציות עד כה, אם כי יש סימנים לנזק. המנופים של רוסיה בעת הזו הם יכולתה להמשיך ולהכות באוקראינה, לגייס כוח אדם רב שניתן להטיל למלחמה, גם אם הוא בעל כישורים נמוכים, ומעל לכל רוסיה מחזיקה בשטחים שכבשה בדרום ובמזרח אוקראינה. היעד האסטרטגי העיקרי שנותר למוסקבה להילחם עליו הוא להבטיח את תבוסתה וקריסתה של אוקראינה, וכמובן להבטיח את שלטונו של פוטין. מבחינה פנימית התמיכה הציבורית בפוטין ובמלחמה נותרה גבוהה הזכות התעמולה המרכזית של המשטר, הסיכונים אם יהיו בכלל למשטרו של פוטין יגיעו מהאליטה, במידה וזאת תיפגע כלכלית. כדי לא לסבך את הניתוח, אינני עוסק בהשפעתה של רוסיה במרכז אסיה, אפריקה או דרום אמריקה.

ארה"ב ניסתה להרתיע את רוסיה ואת פוטין, כדי להימנע ממתקפה של אוקראינה, אך ניסיון זה נכשל. לדעתי, היה צפוי שההרתעה תיכשל מסיבה עיקרית: לא משנה מה היה מה ארה"ב עשתה, פוטין העריך שהמלחמה תסתיים לפני שארה"ב תזוז, וממילא לא יקרה שום דבר משמעותי (כפי שהיה ב-2014), כך שלביידן לא היו כלים לשנות את האופן שבו פוטין חושב על הצפוי.

ארה"ב הצליחה להכין את התיאום האסטרטגי עם אירופה ונאט"ו באופן כזה שהתגובה הקולקטיבית של בעלות הברית לפלישה חיזקה אותן, הפגינה עוצמה משותפת, ועם הזמן גם הגבירה את התלות האירופית בארה"ב ובמקביל צמצמה משמעותית את הפערים האמיתיים הקיימים בין מדינות אירופה. כל זה קרה למרות שארה"ב העריכה שאוקראינה לא תחזיק מעמד במלחמה יותר מכמה שבועות. שילוב הדברים הוביל את פינלנד ושבדיה להגיש בקשה להצטרף לנאט"ו וכך נאט"ו גילתה מחדש את ייעודה המקורי והתחזקה. כעת, ברצוני להתמקד במה שאני מאמין שהם יעדיה האסטרטגיים של ארצות הברית בעת הנוכחית, עם התפתחות המלחמה.

לארצות הברית יש שלוש מטרות אסטרטגיות: ראשית, להנחיל תבוסה אסטרטגית על רוסיה. בראייתי, ההישג האסטרטגי הזה הובטח זה מכבר, יש שיאמרו מרגע נסיגת המהלך הצפוני לקייב, לאור היקף האבדות שרוסיה ספגה, ושמערך הסנקציות שהופעל עליה הוא בעל משקל כבד בטווח הארוך. שנית, להבטיח את ניצחונה של אוקראינה. העובדה שרוסיה ספגה תבוסה אסטרטגית אינה מבטיחה ניצחון לאוקראינה. אוקראינה עדיין יכולה להפסיד במלחמה. לדוגמה, קריסת מערך ההגנה האווירית האוקראיני עלול לאפשר לרוסים לגרום נזק חסר תקדים לאוקראינה עם חיל האוויר (VKS). על פי מה שדלף, לאוקראינה ייגמרו המיירטים מתוצרת רוסיה בתוך כמה שבועות עד כמה חודשים. ארה"ב תצטרך לוודא שזה לא יבוא לידי ביטוי באמצעות תחליפים (בין אם הגנ"א מערבי כפטריוט ובין אם מטוסי קרב).

בהנחה שארה"ב מבינה כיצד בטווח הארוך אוקראינה לא מפסידה במלחמה, השאלה הגדולה היא איך ייראה ניצחון אוקראיני. התשובה לכך נעוצה בין שלושה מתחים מורכבים. ארה"ב צריכה לגשר על: הפערים בין השקפותיה לאלה של אוקראינה לגבי ניצחון; הסתכלות שונה על המלחמה של שני חלקי אירופה פולין מצפון-מזרח וגרמניה ממערב; מחלוקת בין הממשל לציבור האמריקאי. כאמור, קשה לחזות כיצד תיראה המתיחות הזו לפני שתתבהר התמונה במתקפה האוקראינית הקרובה. בנוסף לשלושת המתחים, לרוסיה יש קול בדיונים. גם אם ארה"ב תצליח למצוא נקודת איזון מושלמת בין כל המתחים הללו, סביר להניח שרוסיה לא תוכל לאפשר להם להתממש, ולכן תבחר לפעול כדי לשבש את המצב. האילוץ העיקרי שיש לארה"ב בדיון על ניצחון אוקראינה הוא הרצון לשלוט בהסלמה ולהימנע מהחשש מהפעלת נשק גרעיני, גם אם קשה לדמיין את התנאים שיובילו לשימוש כזה.

המטרה תהיה לעצב את המציאות האסטרטגית ליום "שאחרי המלחמה" (גם אם לא בטוח שזה יהיה ביום שאחרי המלחמה). חשוב לזכור, באופן עקרוני, המפסידים מעצבים את סיום המלחמה או את היום שאחרי. כלומר, גם אם רוסיה תפסיד, קשה להאמין שהסכסוך עומד להסתיים. לכן, ארצות הברית צריכה לעצב את המציאות העתידית, את ציפיות הצדדים ואת המגמות ארוכות הטווח. לרוב, זה קצת יותר קשה מאשר לתכנן את השלב הבא במלחמה. אני חושב שממשל ביידן, ישמח לפדות את הצ'ק עבור יעד מספר אחת, אבל זה לא בהכרח אפשרי בהתחשב ביעדים 2 ו-3. מכל המאמרים שקראתי, לא מצאתי שארה"ב מסתכלת לטווח רחוק מעבר להתקפה הקרובה.

סין היא אולי המרוויחה העיקרית מהמלחמה באוקראינה. סין לא שילמה מחירים כתוצאה מפריצת המלחמה, בשונה מארה"ב שנאלצת להשקיע משאבים ניכרים במלחמה. נכון, שאסטרטגית הצלחה מהירה של פוטין היתה משרתת את סין, והיא לא קיוותה לראות את רוסיה נכשלת בצורה כזאת במלחמה, אבל נקודת המבחן הנוכחית היא לאור 14 החודשים שחלפו ולא הניתוח האסטרטגי הסיני לפני המלחמה. סין מקבלת את רוסיה מוחלשת ותלויה בה אסטרטגית באופן שלא ניתן היה להשיג אחרת. החולשה הרוסית ניכרת גם במרכז אסיה, מרחב ההשפעה המשמעותי ביותר של מוסקבה, שם כבר ניתן לזהות את הירידה בחשש ובהשפעה של רוסיה, ועליה בהשפעה של סין. סין גם הרוויחה מאספקת אנרגיה זולה מרוסיה, הגם שהיא לא מתפתה להגדיל את התלות שלה ברוסיה, כיוון שמעצמה לא יכולה להרשות לעצמה את הטעויות שאירופה עשתה.

בשלב הנוכחי של המלחמה סין מעוניינת לשמור על שלטונו של פוטין, נפילה שלו, או פיצול כלשהו של רוסיה זאת תפנית מסוכנת עבור בייג'ינג, ולכן סין תרצה להבטיח את המשך שלטונו. סין גם תרצה למנוע נצחון גורף של המערב במלחמה באוקראינה, כיוון שלהערכתי תהיה לזה השפעה על הסדר העולמי (וזאת אחת הסיבות שבגללן סברתי שישראל לא יכולה לעמוד מנגד), וסין תרצה למנוע את התחזקות המערב מחדש בעיצוב הסדר העולמי. המשך המלחמה יחייב את ארה"ב להשקיע משאבים נוספים בסיוע לאוקראינה, וירחיק אותה ממזרח האוקיאנוס השקט. שני האינטרסים האלה סותרים שני אינטרסים אחרים: השאיפה הסינית להיות מעורבת בשיקום של אוקראינה ביום שאחרי, שאיפה שמחייבת את סיום המלחמה באוקראינה, ודבקות בעקרון הריבונות של מדינות, עקרון שחשוב לסין בנוגע לסכסוך עם טאיוואן, לגביו סין טוענת שזה סכסוך פנימי. השתתפות בשיקום של אוקראינה תאפשר לסין דריסת רגל משמעותית באירופה, תאפשר לה לנצל את עודפי הייצור המלאכותיים שלה, ותחזק את התדמית החיובית שלה.

הדילמה העיקרית של אוקראינה תהיה האם להפוך את ההצלחה בשדה הקרב (בהנחה שלי היא שאוקראינה תשיג הצלחה במתקפת האביב), למשא ומתן עם רוסיה על תנאי סיום המלחמה שיאפשרו לאוקראינה שיקום בטווח הארוך, ולא יאפשרו לרוסיה לחדש את המתקפה בזמן נוח יותר אחרי ששוב תתארגן או איך להמשיך ולהפעיל לחץ על פוטין בסיוע המערב, לאור הבחירות בארה"ב ב-2024 שמכניסות חוסר ודאות לגבי התמיכה האמריקאית. בכל החלופות של אוקראינה יש סיכונים גבוהים, השאלה היא מועד המימוש של הסיכון.

אחרי שאמרנו את כל זה, התרחיש הסביר ביותר הוא שאחרי שהמתקפה האוקראינית באביב/קיץ תדעך, המלחמה תתחיל להיתקע ותעבור לסוג של מלחמת התשה שבה שני הצדדים ימשיכו להפסיד. גם אם אוקראינה תשיג את המטרה הבלתי ניתנת להשגה, לשחרר את כל השטחים הכבושים, זה לא אומר בהכרח שלא יימשכו קרבות הגבול. זה מזכיר את מלחמת ההתשה בשנתיים האחרונות של מלחמת קוריאה בין 1951 ל-1953, בלי קשר לתוצאותיה, שבתרחיש של אוקראינה זה סיום אופטימי ולא סביר למלחמה. הדשדוש יהפוך למצב יציב שמקשה עוד יותר על היציאה משיווי המשקל שנוצר.

השורה התחתונה היא שזאת נראית משוואה לא פתירה בטווח הקצר, ובעיה אסטרטגית מורכבת לעיצוב בטווח הבינוני-ארוך. כרגע נראה שאף אחד מהצדדים לא חושב מעבר למתקפה האוקראינית הקרובה.