אמון הציבור במוסדות
מכון אדלמן (Edelman) עורך כל שנה סקר על אמון הציבור ב-26 מדינות, ב-4 תחומים: הממשלה, התקשורת, ארגונים לא ממשלתיים ועסקים. הדו"ח לא סוקר את ישראל, מה שאולי מקל לבחון אותו בלי רגשות עזים.
האמון בממשלות ובתקשורת נמוך למדי, לעומת האמון בעסקים ובארגונים לא ממשלתיים.
קיים פער גדול באמון של ציבור "מיודע", לעומת אמון של ציבור פחות מיודע. ציבור מיודע אלו 16% מהאוכלוסיה בגילאים 25-64, בעלי תואר אקדמי, נמצאים ב-25% הגבוהים של הכנסות למשק בית בשכבת הגיל שלהם במדינה הנסקרת, והם מגלים עניין קבוע בחדשות. אלו נחשבים ציבור מיודע, בעוד כל היתר מוגדרים ציבור לא מיודע.
מסתבר שציבור "מיודע" נותן אמון גדול יותר במוסדות כולל בממשלה ובתקשורת. פערי האמון גדלו משמעותית ב-4 השנים האחרונות.
כלל הציבור מוטרד מסוגית הפייק ניוז. אבל מסתבר שהרוב מבין שעיקר הבעיה ברשתות החברתיות. לכן מעדיפים להסתמך על התקשורת ועל חיפוש עצמאי כדי לאמת מידע. בתחום הזה חלה עלייה בהתבססות על התקשורת המסורתית כמקור אמין יותר למידע.
לתחושתי (שאינה מבוססת) גם בישראל תתהפך מגמת חוסר האמון בתקשורת. גם בישראל נבין שבלי תיווך של התקשורת, הפוליטיקאים מפיצים תעמולה ולא עובדות. זה לא שצריך להאמין לתקשורת בצורה עיוורת, רחוק מכך, גם היא בעלת אינטרס ולא חפה מטעויות, אבל זה כורח. רק כדי להסיר ספק, זה לא שאמון הציבור בתקשורת גבוה.
המדינות בהן פערי האמון בין ציבור "מיודע" לרוב הציבור הכי גדול הן – בריטניה, קנדה, צרפת, גרמניה ודרום קוריאה.
נשים נותנות פחות אמון בכל התחומים מאשר גברים.
האמון בארגונים לא ממשלתיים ובעסקים גבוה, לעומת האמון בממשלה ובתקשורת. כנראה, שביחס לישראל בעולם מקבלים באהדה ארגונים לא ממשלתיים. ישראל אגב, מצטרפת להונגריה ולמעט מדינות דמוקרטיות שהממשלה שלהן פועלת נגד NGOs, אני תוהה האם זה משפיע על עמדות הציבור ביחס לארגונים אלו.
כרגיל, בארה"ב האמון משתנה לפי המפלגה שנמצאת בשלטון. באופן כללי דמוקרטים נותנים אמון רב יותר בתקשורת ורפובליקנים פחות. אבל בנוגע לעסקים למצב הכלכלי ובממשל, האמון מתהפך כתלות בנשיא.
למעוניינים להעמיק – סקר מכון אדלמן 2019
מהנסיון שלי בשנים האחרונות – התקשורת שלנו ברובה המכריעה היא פח אשפה, והיא עוסקת בעיקר ב"דברור" של פוליטיקאים ובעלי עניין אחרים, ומפרסמת בעיקר הודעות לתקשורת ב"העתק הדבק" תוך אפס עניין בבירור האמת (למשל, כאשר שני צדדים מוציאים הודעות לתקשורת שמעלות טענות עובדתיות סותרות) וחוסר נכונות לתקן שגיאות כאשר מפנים את תשומת ליבם לעניין.
זה קשור גם למעמדם המקצועי ולנסיונם של הכתבים (לרוב צעירים במשרות מאוד לא בטוחות ויציבות, כולל נטיה לעבור לתחום הדוברות והיח"צ עבור חברות וגופים שאת פעולתם הם מסקרים), אבל זה לא משנה את העובדה שהתקשורת בישראל לא ממש מתאמצת להראות שהיא ראויה לאמון…
ראשית, זה לא קשור לאופן שבו אנשים תופסים את התקשורת. קבוע הזמן שבו צריך להוציא ידיעה בתקופה הנוכחית, תורם לכך שהתקשורת עושה הרבה יותר טעויות ובודקת הרבה פחות (גם ככה היא תמיד עשתה טעויות). עדיין , יש הרבה צדק בדבריך ולמרות זאת בלי תקשורת חופשית, ביקורתית וחזקה מצבם של האזרחים יהיה פחות טוב.