לשחרר את צה"ל מבג"ץ ולהפקיר את חייליו

פרסום של דו"צ

הדיבורים על כך שחיילי צה"ל מפחדים לירות בגלל החשש מהפצ"ר, או שצה"ל לא יכול לנצח בגלל בג"ץ הם הזדמנות טובה להזכיר את משט המרמרה.

ב-31.5.2010 השתלטו חיילי צה"ל על המרמרה. במהלך ההשתלטות נתקלו החיילים באלימות קשה 9 מהם נפצעו, ובסוף העימות נהרגו 9 מנוסעי האניה ו-55 נפצעו. איני רוצה לדבר על תהליך קבלת ההחלטות הקלוקל, אלא על הסוגיות המשפטיות סביב הפרשה.

לפני התקרית הכינו העיתונים המרכזיים את הקרקע לאירוע, למשל בידיעות אחרונות "הקומנדו מחכה למשט". אחרי התקרית ישראל היתה עסוקה בהצדקה מלאה של זכותנו (ההיסטורית) לעצור את המשט: "חיילים מול לינץ'" (ישראל היום), "המלכודת" (ידיעות אחרונות). כמובן שהיתה גם חוכמת בדיעבד, אבל לא בזה ברצוני להתמקד.


מתוך דו"ח הוועדה

מייד אחרי המשט החל גל הנפץ העולמי להדהד, לא רק מול טורקיה איתה נקלענו למשבר חריף, אלא מול כל העולם. בתוך שבועיים ישראל הקימה וועדת בדיקה ממשלתית, בראשות שופט עליון, וועדת טירקל. ישראל הסכימה שבוועדה יהיו שני משקיפים חיצונים בריטי וקנדי, כדי להקנות לה תוקף, ובנוסף היא קיבלה תעודת הכשר משני מומחים בינ"ל למשפט בינ"ל שסמכו ידיהם על מסקנות הדו"ח.
וועדת טירקל בחנה בשלב הראשון את הסוגיות הבאות:
– הנסיבות הביטחוניות להטלת הסגר הימי על רצועת עזה והתאמתו לכללי המשפט הבינלאומי.
– התאמת הפעולות שננקטו על ידי ישראל לאכיפת הסגר הימי ביום 31 במאי 2010 לכללי המשפט הבינלאומי.
– הפעולות שננקטו על ידי מארגני המשט והמשתתפים בו וזהותם.

לאחר מספר חודשים של בדיקה מורכבת קבעה וועדת טירקל:
– ההשתלטות על כלי השיט שהשתתפו במשט ותפיסתם במים בינלאומיים (מחוץ לאזור הסגר הימי) הייתה בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי ההומניטארי.
– הסמכות לעשות שימוש בכוח על-פי הוראות הפתיחה באש שנקבעו למבצע שיקפה סמכות התואמת מבצע אכיפת חוק.
– הוועדה בחנה 133 אירועים בהם נעשה שימוש בכוח. ב-127 מקרים תאמה הפעלת הכוח את כללי המשפט הבינלאומי. · בששה המקרים הנוספים, מצאה הוועדה כי אין בידיה מידע מספיק כדי להגיע לממצא.

החלק השני של דו"ח וועדת טירקל בדק האם מנגנון הבדיקה והחקירה ביחס לתלונות וטענות המועלות בדבר הפרות של דיני לחימה, הנוהג בישראל באופן כללי, וכפי שהוא מיושם ביחס לאירועי ה-31 במאי 2010 ,תואם את חובותיה של מדינת ישראל בהתאם לכללי הדין הבינ"ל.

בדו"ח השני נתגבשו 18 ש"אחרי מימושן תהיה ישראל גם להלכה כמתוקנות שבאומות", החשובות שבהן:
– חקיקה בנוגע לפשעי מלחמה שלא קיימת בחוק הישראלי (למעט בסוגיית פשעי הנאצים);
– השלמת חקיקה בנוגע לאחריות של מפקדים וממונים אזרחיים על עבירות שנעשו ע"י הכפופים להם; קרי, למסד את האחריות של מפקדים להנחיות (הוראות פתיחה באש למשל) שהם נותנים לפקודים, כולל חקירה שלהם כאשר מתרחש ארוע עם חשד פלילי(!). אגב, למעט ארה"ב בכל המדינות יש חקיקה כזאת.
– המלצות בנוגע לחובת הדיווח, החובה לפתוח בחקירה פלילית על ארועים, והאופן בו נדרש לתעד זירה. לדוגמא, מקרה אלאור אזריה בו היו קולות שמספיק היה לבחון את הסוגיה משמעתית.
– המלצות בנוגע למיסוד עצמאות הפצ"ר, עצמאותו (כפיפות ליועמ"ש) ואופן המינוי שלו.
– המלצות בנוגע לביקורת על הפצ"ר במשרד המשפטים בנוגע לדין הבינ"ל והקמת וועדה עצמאית לבחינה משפטית של סוגיות בנוגע לדין הבינ"ל.

אבל גם אחרי וועדת טירקל שבחנה לעומק את חוקיות פעולות צה"ל, וזכתה להכשר בינ"ל פרשת המרמרה לא באה אל סופה. נגד קצינים בכירים בצה"ל הוגשו כתבי אישום פליליים בטורקיה והיה חשש שתהיינה תביעות נגדם במדינות אחרות.
בהתאם למשפט הבינלאומי המנהגי, רשאיות מדינות להפעיל סמכות שיפוט פלילית על הפרות חמורות של המשפט הבינלאומי שנעשו במדינות אחרות. למרות שיש מספר מדינות אירופיות שצמצמו את האפשרות הזאת (בריטניה, בלגיה, ספרד) עדיין יש מדינות רבות בהן האפשרות קיימת.

עיקרי הסכם הפיוס

בסופו של דבר ישראל הגיעה להסכם פיוס עם טורקיה, גם כיוון שהיה צריך להגן על חיילי צה"ל אישית ולא לגלגל אותם על רכבת הפופוליזם. תנחשו מי התנגד להסכם? אותם אלו שמספרים היום שהם רוצים לנתק את צה"ל מבג"ץ, אבל לא מספרים כיצד יגנו על חיילי צה"ל.

יש מספר לקחים חשובים לתקרית המרמרה:
הוראות הפתיחה באש הם עניין משפטי. הוועדה בדקה בקפידה את הוראות הפתיחה באש שהיו בפקודת המבצע ומצאה שהן היו חוקיות ותואמות את הדין הבינ"ל. המשמעות שבג"ץ, היועמ"ש והפצ"ר חייבים להיות בתוך התהליך. בלעדיהם, אין לזה תוקף.
בלי ליווי משפטי, שמטרתו אינה להגביל את צה"ל, אלא לאפשר לצה"ל את מירב חופש הפעולה הנדרש, היה קושי רב להצדיק תוצאות של ארוע כגון זה.
אם רוצים לשמור ולהגן על חיילי צה"ל, הכרחי לעשות זאת באחריות ותוך שיקול דעת. המחשבות הפופוליסטיות שמותר לנו הכל, ושאסור לסכן את חיילי צה"ל גם במחיר של אי עמידה בדין הבינ"ל טובות לעיתונים ולקמפיין הבחירות, אבל בסופו של יום הן מתנפצות אל המציאות.
מערכת משפט עצמאית חיונית כדי לאפשר לישראל חופש פעולה להפעיל את הכוח. לא כאוות נפשנו, אלא בהתאם לנורמות שיאפשרו לנו להישאר מדינה חופשית מקובלת בעולם המערבי.



אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.