הטיית הזמינות (והזמניות)

הטיית (יוריסטיקת) הזמינות מתארת את האופן שבו אנחנו אומדים שכיחות של תופעות. דניאל כהנמן ועמוס טברסקי חקרו אותה לראשונה בראשית שנות ה-70.
המחקרים המקוריים הראו שתופעות שאנחנו זוכרים מוערכות כשכיחות יותר. דוגמאות:
– אנחנו סבורים שגירושין בהוליווד ושערוריות מין של פוליטיקאים מתרחשים בהיקף גדול יותר, כיוון שאנחנו זמינים להתרחשותם; 
– שבץ מוחי הוא גורם מוות פי 2 מכל התאונות ביחד, אבל אנשים משוכנעים שתאונות גורמות למוות במידה ניכרת יותר.
– סופות טורנדו מוערכות כגורם קטלני יותר מאסתמה, למרות שזו קוטלת פי 20 יותר בארה"ב.

בשנות ה-90 התפתח המחקר בנושא, על מנת להבין טוב יותר את התופעה והסתבר שגורם משמעותי הוא השטף בו אנחנו יכולים לזכור תופעות. קרי, אם מרצה לוקח 2 קבוצות סטודנטים ומבקש מהן לרשום דרכים לשיפור הקורס שלמדו אצלו, כאשר ההבדל בין הקבוצות הוא מספר ההצעות שכל סטודנט צריך להציע (5 ו-10), זה ישפיע על דירוג הקורס ע"י הסטודנטים. הקבוצה שהתבקשה להציע 10 הצעות דרגה את הקורס גבוה יותר מזו שהתבקשה להציע 5. ההסבר לכך, הוא שקשה הרבה יותר להציע את 5 ההצעות הנוספות וזה מביא להטית ההערכה לחיוב. אם תבקשו מאנשים מטלת זכרון מאומצת לגבי תכונות שליליות שלכם, הם יעריכו אותכם יותר.

ההטיה הזאת היא אמצעי נהדר לשימוש במניפולציות פוליטיות. כך אנחנו משוכנעים פעם אחר פעם שמה שאנחנו רואים "לא קרה מעולם" והוא חסר תקדים.
– למשל, הטענות נגד פסיקות בית המשפט העליון ושמאלניותו, מתבססות על כך שאנחנו זוכרים את המקרים בהם הפסיקה היתה נגד המדינה (כי זה מה שמובלט בתקשורת), למרות שאלו מקרים ספורים בלבד.

גם בימים אלו של חקירות חסרות תקדים אנחנו שומעים טיעונים כאלו שוב:
– למשל על ריבוי עדי מדינה. חלק מהטוענים כנגד זה היום, מתבססים על כך שמרבית האנשים שוכחים שבפרשת 'ישראל ביתנו' שבה הוגשו כתבי אישום נגד 16 מעורבים בפרשות שוחד חמורות, יש 6 עדי מדינה. אחד מהם גרשון מסיקה ראש מועצה אזורית שומרון לא זוכה למתקפות האישיות שזוכים עדי המדינה עכשיו, עקב קרבתו לטוענים.
– כך אלו שקראו לאולמרט להתפטר אחרי העדות המוקדמת של טלנסקי (מעניין מה היו אומרים נגד הפרקליטות אם היתה מבקשת עדות מוקדמת כשל טלנסקי, באחד מתיקי נתניהו), מוצאים פתרונות קסם כאשר מאלצים אותם להתעמת עם דבריהם (שטייניץ מתנצל, ארדן טוען שאולמרט לא היה פופולרי), אבל היו מעדיפים שלא יזכירו להם נשכחות.
– השר ארדן דיבר (היום) על כך שלא ראוי שעדי מדינה יצאו בלי עונש, וגם אחרים טוענים כנגד העסקה עם ניר חפץ בטענה שעושים הכל כדי להפיל את נתניהו. אבל כולם בונים על כך שמרבית האנשים לא זוכרים שעד המדינה בפרשת הולילנד, שמואל דכנר, לא רק שזכה לפטור מהעמדה לדין, למרות שהיה משחד מרכזי, אלא שזכה למחילה מחובות מיסים. מעניין שנגד אולמרט זה לא היה ניסיון הפיכה של המשטרה.
– הטוענים נגד עדי מדינה מזכירים כשלונות בתיקים עם עדי מדינה, ואלו שתוקפים את נתניהו ההיפך.

בסוף כדאי לזכור, טיעונים פוליטיים רבים, מבוססים על העקרון שאנחנו נתקשה לשלוף מהזכרון יכולת השוואה למקרים קודמים.

close

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.