סוכני הבורות הדמוקרטית והבחירות בפולין

לפני שלושה ימים העיז נדב איל לפרסם ציוץ שבחירתו של נשיא פולין המכהן, דודא, היא מכה אנושה לדמוקרטיה. מיד קמו כנגדו שופרות הימין הקבועים, כיצד ייתכן שבחירות דמוקרטיות יכולות להיות מכה אנושה לדמוקרטיה (מפאת כבודם לא אעסוק בהם אישית). לכאורה טענה מוזרה באמת, איך זה יכול להיות שבחירות דמוקרטיות יכולות להוות מכה אנושה לדמוקרטיה, ואכן יש הרבה אנשים שחושבים שאם מתקיימות בחירות חופשיות יש דמוקרטיה.

אבל מה זה בחירות חופשיות? כאשר אזרחי סוריה הולכים לקלפי להצביע בעד או נגד בשאר אסאד אלו לא בחירות חופשיות, גם אם מתעלמים מזיוף התוצאות. אהה, תגידו שזה ברור, אתה סתם מביא דוגמאות מופרכות. אוקי אז בוא נדבר על ברצינות.

ונצואלה היתה הדמוקרטיה היציבה והמפותחת באמריקה הלטינית, בשנות ה-80 היא נקלעה למשבר כלכלי חריף, בגלל התלות הכלכלית בייצוא נפט. כתוצאה מהמשבר העוני הוכפל וזה הוביל למחאות ענק. ב-1992 ניסתה קבוצת אנשי צבא בראשותו של הוגו צ'אבס לעשות הפיכה צבאית. הם כינו את עצמם בוליווארים על שם גיבור העצמאות של ונצואלה. ההפיכה נכשלה, גם הניסיון השני בסוף אותה שנה. צ'אבס החליט לשנות כיוון ולזכות בכוח דרך הבחירות.

מי שסייע לצ'אבס היה, רפאל קלדרה, נשיא בעבר (1969-1974) וסנטור מכהן שהיה בשלהי הקריירה הפוליטית שלו זיהה את ההזדמנות. בנאום שנשא בישיבת החירום של הקונגרס המשותף אמר: "קשה לבקש מהאנשים להקריב את עצמם עבור חופש ודמוקרטיה, כאשר הדמוקרטיה לא מסוגלת לתת להם אוכל … ולא מצליחה לשים סוף לשחיתות, שבעיני העולם מכרסמת במוסדות של ונצואלה בכל יום שחולף". הנאום החזיר את הקריירה של קלדרה בן ה-76 לחיים. שנה לאחר מכן הוא זכה בבחירות לנשיאות. הפלרטוט של קלדרה עם צ'אבס עשה יותר מזה, הוא נתן לצ'אבס לגיטימציה מחודשת. במקום להוקיע את האיש שניסה לחסל את הדמוקרטיה בת ה-34 של ונצואלה, קלדרה העניק לו אמפטיה, וכרטיס כניסה לפוליטיקה.
מיד אחרי השבעתו כנשיא, העניק קלדרה חנינה מכל ההאשמות נגד צ'אבס, שהמתין בכלא למשפטו. כאשר יצא מהכלא נשאל ע"י כתב לאן פניו, והשיב "To Power". צ'אבס זכה בבחירות הבאות לנשיאות ב-6 בדצמבר 1998.


ב-1999 הוא ערך בחירות חופשיות לאסיפה מכוננת, שתכונן חוקה חדשה (במקום החוקה מ-1961), בהן זכו שותפיו לרוב מוחץ. החוקה אושרה בסוף באותה שנה, זאת היתה חוקה דמוקרטית וכדי לקבל לגיטימציה הוא הקדים את הבחירות לנשיאות ולשני בתי הפרלמנט בשנת 2000, בהן ניצח בגדול. רק ב-2003 החל בצעדים ראשונים של דיכוי. הוא עצר לשנה מנהיג אופוזיציה עד שמחירי הנפט חזרו לעלות. ב-2004 הממשלה "סימנה" אנשים שחתמו על עצומה נגד פעולותיה ל"הרחבת" בית המשפט העליון מ-20 ל-32 ומינוי 12 שופטים חדשים מטעמו. (גם בפולין היתה "רפורמה" בבית המשפט, לרוב זה כדי לשפר את היעילות ולמען "המשילות" ו"רצון העם").
אחרי נצחונו המוחץ בבחירות לנשיאות ב-2006 צ'אבס המשיך בצעדים האנטי דמוקרטיים. השלטון סגר תחנת טלוויזיה מרכזית בטענה של רפורמה בתקשורת. (החלשת התקשורת, שליטה ומעורבות בוטה למען האיזון גם הם מאפיינים במהפיכות הללו).
מנהיגי אופוזיציה (שחשודים בבגידה, חתירה נגד המדינה וחבירה לאויבים), שופטים ודמויות מובילות בתקשרות נעצרו והוגשו נגדם כתבי אישום. הגבלת 2 קדנציות לנשיא הוסרה מהחוקה, כדי שצ'אבס יוכל לכהן לנצח.

צ'אבס, גוסס מסרטן ניצח גם בבחירות 2012, שהיו חופשיות אבל לא הוגנות. מפלגתו שלטה ברוב כלי התקשורת והציבה בה דמויות "אובייקטיביות" מטעמה. שנה לאחר מכן צ'אבס נפטר, ונערכו בונצואלה בחירות חופשיות ותחרותיות לנשיאות. התוצאה: מאדורו ניצח עם 50.61% מהקולות, מישהו מוכן לטעון שהבחירות האלו לא היו קריטיות לדמוקרטיה בונצואלה. האם מגמת ההידרדרות שלה לא היתה נבלמת ויתכן שהיא היתה חוזרת להיות דמוקרטיה בהדרגה?

אחרי הנצחון ממשלת מאדורו עצרה את מנהיג האופוזיציה ראדונסקי, אבל היי אם יש בחירות אין בעיה עם הדמוקרטיה. בבחירות לפרלמנט ב-2015 האופוזיציה ניצחה ללמדכם שאכן יש בחירות חופשיות בונצואלה, ואכן הביקורות דעכו במקצת, אבל אז, הבחירות לאסיפה המכוננת ב-2017 (גוף שתפקידו לתקן את החוקה), נערכו בצורה שתבטיח לבוליבארים את הרוב. בחלק מהמקומות נאסרה השתתפות נציגי אופוזיציה. האופוזיציה החרימה את הבחירות. בחוקה החדשה שאושרה נלקח כוחו של הפרלמנט שנשלט ע"י האופוזיציה. תוצאות הבחירות לא הוכרו ע"י מדינות רבות, ולאחריהן ונצואלה הוכרה כאוטוקרטיה, 20 שנה אחרי עלייתו של צ'אבס לשלטון. רוצים לראות איך דמוקרטיה מלבלבת שיש בה בחירות מתנהלת כאשר בית המשפט נשלט ע"י השלטון? לפני שבוע פסק בית המשפט שצריך להחליף את מנהיג מפלגת האופוזיציה במישהו ש"ערק" למפלגת הנשיא.

תוצאות הבחירות בשנת 2000 מתוך ויקיפדיה

פוטין נבחר בבחירות חופשיות ותחרותיות בשנת 2000, גם הוא פעל מיד לנטרול האופוזיציה ולהשתלטות על התקשורת. ולאדימיר גוסינסקי, ששלט ברשת טלוויזיה עצמאית NTV, שנחשבה ביקורתית כלפי המשטר. נעצר באשמה של "הלבנת הון" ומכר את הרשת בתמורה לשחרורו ממשפט, ועזב את רוסיה.
האם יש מישהו שיכול לטעון שהבחירות ברוסיה בשנת 2000 לא היו קריטיות לדמוקרטיה שהתחילה ברוסיה?
גם היום, למרות שיש זיופים, אין מחלוקת שפוטין נהנה מתמיכה אותנטית רחבה בציבור הרוסי. ברור שהוא ינצח בחירות חופשיות, השאלה באיזה רוב. האם רוסיה דמוקרטיה? יריבים פוליטיים מחוסלים או מוגלים מרוסיה, התקשורת נשלטת לחלוטין ע"י השלטון כך שאין באמת ביקורת על פעולותיו, ותודעת הציבור נשלטת ע"י הממשל. זאת אינה דמוקרטיה.

מפלגת הצדק וההתפתחות של ראג'יב טייפ ארדואן ניצחה בבחירות 2002 וזכתה ל-34% מהקולות, מפלגת הרפובליקה של העם זכתה ל-19% מהקולות. 5 מפלגות נוספות זכו ל-5-9% ולא עברו את אחוז החסימה שהוא 10%. הפרלמנט הטורקי הפך להיות דו מפלגתי שבו למפלגת השלטון יותר מ-2/3 מהקולות. בבחירות לאחר מכן נכנסה מפלגה שלישית לפרלמנט והרוב המוחלט של מפלגתו קטן במקצת. בקדנציה הזו עסק ארדואן בהשתלטות על גופי התקשורת, הממשלה קנסה ב-2009 את קונגלומרט התקשורת של דוגאן יאיין, ששלט במחצית מגופי התקשורת במדינה, ב-2.5 מיליארד דולר על העלמות מס (סכום גבוה מהשווי של התאגיד). דוגאן נאלץ למכור את רוב האימפריה שלו, וארדואן ווידא שהרוכשים יהיו תומכי הממשלה. כל הבחירות של ארדואן היו בחירות חופשיות ו"דמוקרטיות". היום הן כבר לא בחירות הוגנות. מי שסבור שבחירתו של ארדואן לא היתה קריטית לדמוקרטיה הפולנית, שיקום. במידה מסויימת הבחירות עדיין תחרותיות, הנה האופוזיציה זכתה לנצחון בבחירות המוניציפאליות באיסטנבול. למרות שהוכרזו בחירות חוזרות היא ניצחה שוב. אבל את מפלגתו של ארדואן לא ניתן לנצח בבחירות. איך נראית הדמוקרטיה הטורקית לפי סוכני הבורות הדמוקרטית: אחרי נסיון ההפיכה לכאורה ארדואן פיטר 100000 עובדי מדינה, סגר מספר עיתונים, אסר יותר מ-50000 אנשים כולל מאות שופטים ותובעים, 144 עיתונאים ואפילו 2 חברי בית המשפט החוקתי. דמוקרטיה מלבלבת.

ויקטור אורבאן ניצח שנית בבחירות 2010 (כיהן בין 1998-2002), אחרי המשבר הכלכלי של 2008 ושחיתויות במפלגת השלטון. מפלגתו זכתה ב52% מהקולות שהעניקו לו 2/3 מהמושבים בפרלמנט. זה אפשר לו לשנות את החוקה, ולחלק מחדש את מחוזות הבחירה בצורה שתבטיח לו רוב פוליטי ע"י הקטנת הפרלמנט מ-386 ל-199 מושבים, וכך למרות שמפלגתו זכתה ל-44.5% מהקולות בבחירות 2014 לעומת 53% בבחירות 2010, היא שמרה על 2/3 המושבים בפרלמנט שהיו לה. במקביל הוא השתלט על משרד התובע הכללי, נציב תלונות הציבור ועל בית המשפט החוקתי באמצעות מינוי של אנשי המפלגה לתפקידים המרכזיים. במסגרת השינויים בחוקה, שכולם כמובן התקבלו בדרך דמוקרטית, כתוצאה מבחירות שמשקפות את רצון העם הורחב הרכב בית המשפט החוקתי מ-8 ל-15, שינו את שיטת המינוי כדי שמפלגתו של אורבאן תוכל למנות אותם בלי צורך בהסכמה של מפלגות נוספות, ואז מינו את 7 המקומות הפנויים בנאמני המפלגה.

לפני קצת יותר משנה, הפרלמנט ההונגרי חוקק את הקמתה של מערכת משפט מקבילה לקיימת, שתישלט באופן מלא ע"י משרד המשפטים, שיהיה אחראי על מינוי השופטים וקידומם. בית המשפט החדש יהיה אחראי לשפוט בסוגיות של אדמיניסטרציה ציבורית, כולל בסוגיות חוקתיות, שחיתות ציבורית והזכות להפגין ולמחות. הרפורמה הושעתה לבינתים בעקבות איום של האיחוד האירופי. בזמן משבר הקורונה העביר הפרלמנט חוק שמבטל את הצורך של הממשלה לחוקק כל עוד המשבר בתוקף ועד שהממשלה תחליט שתם המשבר: שלטון בצווים; הפרלמנט מושעה; אין בחירות כלשהן;
הפצת שמועות או ידיעות פייק – עד 5 שנות מאסר (שמועות…); הפרת סגר – עד 8 שנות מאסר. אגב, עבר בצורה דמוקרטית לחלוטין, ברוב יחסי של הפרלמנט. אז מה אם הבחירות בהונגריה לא ממש הוגנות, וכבר אין עיתונות חופשית, הבחירות היו חופשיות לכאורה. (עוד על עלייתו של אורבאן בבלוג שלי)

בחזרה לפולין, מפלגת החוק והצדק נחסמה מספר פעמים ע"י הטריבונל החוקתי כאשר היתה בשלטון בין 2005 ל-2007. כאשר חזרה לשלטון ב-2015, היא עשתה צעדים כדי למנוע מזה להישנות. בטריבונל היו 2 מושבים פנויים ועוד 3 שופטים שמונו אבל עדיין לא הושבעו. הממשלה סירבה להשביע אותם ובמקום זאת העבירה 5 מינויים, מתוך 15 המושבים בטריבונל. למען מטרות טובות, וכדי לשפר את המשילות הועבר שינוי חוקתי, שכל החלטה של הטריבונל החוקתי צריכה להתקבל ברוב של 2/3, וכך השיגה זכות וטו על היכולת להגביל את כוחה של הממשלה.


אבל זה לא הספיק ומפלגת החוק והצדק ערכה גם רפורמה בבית המשפט העליון, בה הוחלט להחליף את בית המשפט כולו. ההתרעמות נגד החוק הביאה את נשיא פולין לא לחתום עליו, ובית הנבחרים חידש את הרפורמה והוריד את גיל הפרישה של השופטים ל-60 כדי להביא לפרישת רוב של שופטי העליון באופן מיידי, וכך תוכל המפלגה למנות שופטי עליון מטעמה.
המאבק של הרשות השופטת על שרידותה ועל הדמורקטיה לא הסתיים, כאשר בתחילת השנה פסל בית המשפט את המינויים של הממשלה, הכריז על הטריבונל החוקתי "גוף לא עצמאי" וקבע שמינוי השופטים החדשים אינו חוקתי ולכן הם לא ישבו בדין. גם המאבק הזה בדרך לסופו המר, אחרי הנצחון בבחירות האחרונות של הנשיא המכהן, שנתמך ע"י מפלגת השלטון.

הבחירות בפולין היו קריטיות לדמוקרטיה המתפוגגת בפולין, אבל בישראל סוכני הבורות של הדמוקרטיה מנסים לטשטש תהליכים ולצורך כך הם מקדמים בורות, לפיה בחירות מוכיחות שיש דמוקרטיה. (למעוניינים להעמיק הנה כתבת עומק באטלנטיק מאת יאשה מונק, שהוא חוקר דמוקרטיות בעל שם). לאחרונה כתבתי סדרת פוסטים על דיקטטורות, ב-30 השנים מאז תום המלחמה הקרה מספר הדיקטטורות שיש בהן בחירות סמי תחרותיות עם יותר ממפלגה אחת עלה מ-25% ל-60%. למרות זאת אלו עדיין דיקטטורות. את סוכני הבורות אנחנו צריכים לגנות, ולשאוף לשיח דמוקרטי מעמיק יותר ממה שאנחנו מקבלים מהם.


close

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.