חוק היד העומדת – טקס חלוקת הפרסים עונת 19/20
לפני קצת יותר משנה פרסמתי את חוק היד העומדת, שהוא חוק יסוד בדמגוגיה הפוליטית. הרעיון העומד מאחורי החוק הוא להתעלם מהעובדה שלכל חלופה יש חסרונות, וכך להימנע מהצורך על דיון רציני. הפוסט היכה גלים והתגלגל עד לספינר, ששילב אותו בפודקאסט מומלץ במיוחד – "איך לחשוב כמו האויב שלכם". לאחר שפרסמתי את הפוסט וחשפתי את יסודות הדמגוגיה הייתי משוכנע שזהו, ישראל תצא לדרך חדשה: לא עוד דמגוגיה זולה, אלא דיון ציבורי מעמיק. לא עוד דברי רהב קבועים אחרי כל תקיפה בסוריה, על חיסול הנוכחות האיראנית בסוריה בפעם החמישית, אלא ניסיון רציני לדון על היעדים של ישראל בתקיפות בצפון. למרבה ההפתעה נכזבו תקוותי ולא רק שלא פסק השימוש בחוק, הוא התגבר בשנה החולפת ביתר שאת. תמונה קטנה אחת (בכותרת הפוסט), גרמה לי תשוקה מחודשת לעשות רטרו לפוסט הנחשק, ולהציג בפניכם את מעללי חוק היד העומדת עונת 2019/2020.
אני מתנצל בפני ימניים הפוסט הזה יציג דוגמאות מהצד הימני של המפה הפוליטית. החוק לא משמש ימניים בלבד, פשוט בישראל של השנה האחרונה כמעט ואין שמאל ובודאי לא כזה שמשפיע על מדיניות הממשלה. תחסכו ממני את הדוגמא של אוסלו, אין בעיה להראות שכדי לשווק את ההסכמים נעשה שימוש רב בחוק. לאלו ששכחו את המקור לחוק: פעם (מזמן) כשהייתי צעיר בחיל האוויר ומערכות התחקור והתיעוד לא היו משהו היה את חוק היד העומדת, שבו נעשה שימוש כדי להסביר כיצד מישהו הגיע ליתרון בקרב אוויר. העקרון פשוט, מסבירים את התמרון האווירי ביד ימין, בעוד יד שמאל נותרת במקום קבוע, וכך הפלא ופלא יד ימין מגיעה מאחורי יד שמאל. תנסו את זה ותיראו שזה עובד, השאירו את כף יד שמאל במקום ותנסו להביא את כף יד ימין מאחוריה. פשוט, עכשיו גם אתם יודעים להסביר קרבות אוויר. להלן דירוג המערכת לשנה החולפת:
מקום 1 – בולט מכולם הוא….. הסיפוח. ברוכים הבאים לחלם. הזדמנות אסטרטגית כזאת מי ישורנו. אני שם בצד את הויכוח האידיאולוגי, כי עליו אי אפשר להסכים, אבל איך ברצינות אפשר להתעלם מכל נורות האזהרה שהבהבו כאן מכל עבר, רק בטענה שאם טראמפ תומך ארה"ב מאחורינו. כמה רדוד אפשר לרדת. עד ה-30/6 התקשורת עוד עסקה בסיפוח, ומה קרה מאז? כלום. אז לפחות אנחנו יודעים שהסיפוח יביא חקירה בהאג (שההחלטה האם לפתוח אותה נדחתה בינתיים), וגם סנקציות אירופיות וגם קרע רציני עם יותר ממחצית ארה"ב, אבל נניח שכל זה כדאי לדעת המאמינים (זה לגיטימי), בסוף אחרי כל הרעש לא סיפחנו, ולמה? כי ברור שזה היה מופרך לספח בעת הזאת. האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו את המחירים האלה בעת הזאת? צה"ל לא קיבל את מפות הסיפוח, כי הן היו עדיין בדיונים. משרד הבטחון לא קיבל אותן למרות שהוא גוף היישום העיקרי להחלטה. שום עבודת מטה לא התקיימה כדי לתכלל את עבודת הממשלה, ומה המשמעות של זה ניתן לראות בקורונה. עד יום לפני שרים בליכוד לא הפסיקו להתראיין על הסיפוח, ומאז חלפו 3 שבועות, היחיד שמדבר על ההזדמנות שיש לנו עד הבחירות זה צבי האוזר (סליחה מסמוטריץ ומתן כהנא).
מקום 2 – שומר על מקום בצמרת הדירוג: הוצאת האיראנים מסוריה. הוא נכנס בסערה לתפקיד שר הבטחון ומיד הכריז על שינוי מדיניות ב-360 מעלות. ישראל שוב זורקת את האיראנים מסוריה Take 7. אבל כמו בכל הפעמים הקודמות האיראנים קמים לתחייה, כל תקיפה מסמלת את התקומה האיראנית. לשואלים על הבטחותי מהעבר, העובדה שישראל ממשיכה לתקוף היא בראייתי הוכחה לכך שאנחנו לא נוגעים באינטרסי הליבה של האיראנים והרוסים, ולא ראיה לכך שאנחנו מצליחים. לו היינו פוגעים בעצבים חשופים הרוסים היו עושים פעולות אקטיביות יותר ממה שאנחנו רואים. לראיה, אתמול היתה תקיפה נוספת כזאת, הפעם מייחסים אותה להסכם שנחתם בין האיראנים שעזבו, לסורים על לאספקת מערכות הגנה אווירית לסוריה. אלו כמובן המערכות שהם לא רוצים להחזיר הביתה, כדי לחסוך בטיסות תובלה.
מקום 3 – חוק קיזוז משכורות מחבלים. החוק שעבר בקול תרועה רמה, משותף לקואליציה ולאופוזיציה. אלעזר שטרן ויש עתיד מכאן, אבי דיכטר והליכוד משם. עד מהרה הפלופ התברר, עבודה בעיניים. הממשלה לא קיזזה את הסכום למרות שהחוק שהעבירה בעצמה, ולאחרונה שיא השיאים העבירה לרשות כספים במסגרת חבילת הסיוע לאזרחי ישראל של הקורונה.
מקום 4 – חמאס מורתע וספג מכה קשה, נמשיך להלום ככל שנידרש, אבל גם נשלם. כן, גם השנה הכותרות לא אכזבו. אבל השנה הצטרפו לחגיגה גם בני גנץ וכחול לבן, שתקפו את נתניהו על העברת פרוקטשיין לחמאס. ותנחשו מה קרה ביוני העברנו 50 מיליון דולר לחמאס. מי שר הבטחון? בני גנץ. כדאי לזכור שלפניו היה נפתלי בנט, שגם הוא גיבור גדול העביר פרוטקשיין לחמאס, ביחד עם בצלאל סמוטריץ' חבר הקבינט המדיני בטחוני. "דברים שרואים מכאן…". בונוס למקום הרביעי, השנה גם הגא"פ ספג מכה קשה עם חיסולו של בהאא אבו אל-עטא, בנובמבר שהבטיחו לנו שיביא לסיום ירי הרקטות של הגא"פ, מה שכמובן לא קרה, להפתעת המערכת.
ברכות לזוכים וסליחה עם המתמודדים הראויים שלא זכו לתהילת עולם. כולי תקווה שנזכה יום אחד לקבל שיח בטחוני-אסטרטגי ראוי יותר.
