למה שקרים עובדים ועדיין חשוב להילחם בהם

הקמפיין של טראמפ על כך שהיו זיופים גדולים וממוסדים בבחירות, ש"גנבו ממנו את הבחירות", מבוסס, נכון לשלב זה, על שקרים רבים שהתבררו בבית המשפט ככאלה. נכון שייתכן שיתברר עוד שהיו זיופים כאלה, הרי לא ניתן להוכיח שמשהו לא קרה, אבל ניתן לומר במפורש שטראמפ ואנשיו שיקרו למכביר עד כה. הפוסט הזה נולד כתוצאה מהשאלה "אז מה, שוק הדיעות הוא חופשי. אין בעיה להעלות כל טענה וחשוב לברר את הטענות עד תום". דעתי היא שיש בעיה להעלות טענות שאין להן בסיס, שיש בעיה לשקר, כיוון שיש לזה השפעה, גם אם השקר יוצא לאור, ונחשף בצורה ברורה.

העובדה שפוליטיקאים משקרים אינה חדשה, היא משחר תולדות הפוליטיקה. הופעתן של הרשתות החברתיות אפשרה להפיץ קונסיפרציות בהיקף רחב בהרבה מכפי שהיה בעבר. כתוצאה מכך, התפתחו בתקשורת גופים לבדיקת עובדות (fact checking), שהפופולריות שלהם עולה. התהליך הטיבעי הזה אמור לבטא מחזוריות טבעית של בעיה ומענה לבעיה. אבל האם כך הדבר?

"שוק דיעות חופשי". זאת מטאפורה לתחרות בין דיעות נורמטיביות. נדבך מרכזי ברעיון הדמוקרטי, כדי שיתקיימו בחירות חופשיות, הוגנות ותחרותיות, הציבור צריך להיחשף למגוון דיעות בצורה הוגנת, כדי שיוכל לבחור כמיטב שיפוטו. אם מונעים מהציבור חשיפה לדיעות מסויימות, יכולת הבחירה שלו מוגבלת ותהליך הבחירה אינו חופשי והוגן. בעולם אוטופי, כאשר לשוק הדיעות החופשי נכנסות עובדות שקריות, הן יסוננו החוצה ולא יישארו בשוק. המציאות מלמדת שזה לא המצב. יש קושי רב להסכים על האמת, היא אינה ברורה וצפה בקלות בכל המקרים. פעמים רבות קשה להגיע לאמת, בפרט אם הידיעות השקריות מבוססות על גרעין אמת, או שהן משווקות בחסות שנראית אמינה. אבל גם כאשר מסכימים על האמת והיא ידועה וברורה, קיימים שני כשלי שוק, שמסבירים מדוע הפצת שקרים משתלמת, גם כאשר תופסים אותך. רגע לפני, חשוב לי להזכיר שדיעות אינן קשורות לעובדות או לאמת. על דיעות אפשר להסכים או לא להסכים, אבל טיבען של דיעות אינו ביכולת "להוכיח" אותן. אחרת הן היו עובדות.

כשל השוק הראשון (הנחקר יותר), קרוי בספרות המקצועית "אמונה עיקשת" (Belief Persistence) – ההתנגדות לקבל עובדות שסותרות את האמונה שלנו (כתבתי עליו – למה עובדות לא משנות דעתנו). התופעה מתחזקת כאשר מדובר בפוזיציה פוליטית. למשל, יש רבים שמאמינים שברק אובמה הוא מוסלמי, למרות שיש עובדות ברורות שמוכיחות את ההיפך. המחקר מסביר את התופעה הזאת בהצדקה מוּנָעת, קרי, לאנשים יש מניע (תת מודע) להצדיק את העמדות שלהם, ולכן הם מתכחשים למידע חדש שמוצג בפניהם. למה זאת בעיה? למשל, אם אנשים ימשיכו להאמין שאובמה נולד בקניה (זאת היתה אחת הטענות נגדו) זה הופך את דעתם עליו לשלילית יותר, ולא בגלל שיפוט הוגן.

כשל השוק השני עליו ארחיב בפוסט הזה, נקרא בתרגום חופשי "שיירי אמונה" או "הדי אמונה" (Belief Echoes). גם אם השקר יתוקן והאנשים יפנימו מהי האמת ויקבלו את התיקון, עדיין תיוותר השפעה שלילית לדעתם הכללית על האדם או הסוגיה. קרי, גם אם מתקנים במהירות הפצת שקרים היא עדיין משפיעה על עמדות האנשים, אם כי במידה מופחתת לעומת מצב שבו לא היה תיקון של השקר, וחשיפת האמת.
שיירי אמונה "נוצרים" בשתי דרכים – אוטומטית, ומכוונת:
אוטומטית, כאשר עובדתית האדם מבין מהי האמת, אבל לידיעת הפייק אליה נחשף במקור יש השפעה "גדולה" יותר. כך, למרות שבנוגע לעובדה עצמה הוא יתייחס כשקרית, דעתו הכללית (אינטואיציה) על האדם משתנה לרעה.
מכוונת, כאשר האדם יכול לעבד את המידע על האמת ולא רק להבין אותו כעובדה יבשה, אבל הוא נותן לזה צידוק מודע. למשל, "אין עשן בלי אש". אם יש טענות כאלו שעולות משהו בהן חייב להיות נכון. במקרה שכזה, מסתבר שהדיעה השלילית נותרת רק כאשר מדובר ביריב פוליטי, ואילו כאשר מדובר על הצד שלנו, השקר נמחק לחלוטין ואינו משפיע.

לאלו מכם שלא מעוניינים להרחיב בעניין אסכם עד כאן – שקרים עושים את העבודה, והשימוש בהם משתלם. "העונש" על שקרים מצדיק את התועלת הרבה שיש מהם. שקרים מזיזים עמדות במידה ניכרת, וככל שהם עקביים ורבים יותר השפעתם מוצלחת יותר. למלחמה בשקרים יש חשיבות, וחשוב לעשות זאת מהר ככל הניתן, זה ממתן את השפעת השקרים בערך מחצית הדרך.

על מנת לבחון את סוגיית "שיירי האמונה" על שני סוגיה נערכו מספר ניסויים במקביל על בסיס עקרונות דומים, נבחר מירוץ לבית נבחרים מקומי באחת ממדינות ארה"ב, הנסיינים מילאו טפסים של זיהוי עצמי ועמדות פוליטית אישיות על מנת לסווג אותם. בניסוי הראשון המטרה היתה לבדוק שאכן קיימים שיירי אמונה. המתמודדים קיבלו לקרוא ידיעה מעיתון מקומי, שבה נטען שהמועמד של המפלגה היריבה, קיבל תרומה מאדם שהורשע בפלילים. לאחר מכן, ובחלוף זמן מסויים (כיוון שבחיים אין תיקון מיידי לידיעות כאלה) מחצית מהם קיבלו ידיעה שמסבירה שהסוגיה נחקרה היטב, והתגלה שהיא אינה נכונה, ומחצית לא קיבלו את התיקון אלא קראו קטע נייטרלי. כמובן שהיתה קבוצת ביקורת שלא נחשפה לידיעה השקרית.
תוצאות – הנסיינים התבקשו להעריך את אמינות הידיעה על התרומה (בסולם 0-5) אלו שלא קיבלו תיקון שהיא שקרית, העריכו את הידיעה אמינה (ציון ממוצע 4.57). אלו שקיבלו תיקון העריכו אותה כלא אמינה (ציון 1.76) אבל חשוב מזה, בדומה לקבוצת הביקורת שלא קראה את הידיעה השקרית.
למרות שנראה שלכאורה "התיקון" עבד, בנוגע לידיעה עצמה, בנוגע ליחס כלפי המועמד, הידיעה השקרית עשתה את שלה. בעוד שקבוצת הביקורת נתנה לו ציון ממוצע של 5.79, הקבוצה שקיבלה את התיקון נתנה לו ציון של 4.94, והקבוצה שלא קיבלה את התיקון והמשיכה להאמין לידיעה השקרית נתנה לו ציון של 4.35. קרי, למרות שהנסיינים הבינו שהמידע על יריב פוליטי אינו נכון, זה השפיע לרעה על האופן שבו הם תופסים אותו.

הניסוי השני בדק את מידת ההשפעה של המחנה הפוליטי על שיירי האמונה, והאם לתיקון מיידי של העובדות יש חשיבות. המתמודדים קראו מאמר בעיתון שבו מופיעה אותה ידיעה שקרית, ומייד לאחריה תיקון שזוהי אמירה שקרית שנבדקה ע"י אחד מגופי בדיקות העובדות.
תוצאות – גם כאשר התיקון מיידי שיירי אמונה נותרים, אם כי יש התמתנות של ההשפעה לעומת הניסוי שבו חלף זמן בטרם ניתן התיקון, אפילו כאשר מדובר במועמד מהצד הפוליטי שלך (אם כי במידה פחותה). מציון של 5.6 ירדה ההערכה למועמד היריב ל-5.1 כאשר היה תיקון. פחות מהנזק שנגרם לו בניסוי הראשון. לגבי מועמד פוליטי מהמחנה שלך, גם אחרי התיקון המיידי ירדה ההערכה מ-6.85 ל-6.6 (מעט אבל מובהק), ואילו בקבוצה שלא קיבלה את התיקון לידיעה הציון ירד ל-5.6 (בדומה להערכה בלי הידיעה הזאת על מועמד יריב).

הניסוי השלישי והאחרון להיום נועד לבחון את שיירי האמונה המכוונים, אלו שאנחנו נותנים להם צידוק רציונלי לכאורה. לשם כך, לא רק שהמשתתפים קיבלו את הידיעה מניסוי 2 הם התבקשו לכתוב מה הם זוכרים מהמאמר, על מנת לאפשר להם לעבד את המידע על כך שזאת היתה ידיעה שקרית. מחצית כתבו את זה לפני שחיוו את דעתם על המועמד ומחצית אחרי. המטרה לבדוק אם עיבוד של המידע לפני שאתה מחווה את דעתך אכן מסייעת לנטרל את השפעות המידע השקרי.
תוצאות – כמובן שבקרב אלה שכתבו את תקציר המאמר אחרי שמילאו את חוות הדעת, התוצאות היו דומות לניסוי 2, היתה ירידה בדיעה על המועמד, פחותה אצל תומכיו. בקרב אלה שכתבו לפני, אלו שתומכים במועמד "נוטרלו" מהשפעת הידיעה השקרית והעניקו לו ציון דומה לאלו שלא נחשפו לידיעה השקרית ואפילו מעט טוב יותר (6.96 לעומת 6.9). ל-10% מהם היתה דיעה טובה יותר עליו ממה שהיתה קודם לכן לעומת 6% שדעתם הורעה. לגבי המועמד היריב אזי כאן לא נוטרלה השפעת הידיעה השקרית. מציון של 5.7 על המועמד, ירד הציון בכל זאת ל-5.02. 36% דיווחו שדעתם עליו הורעה, אם כי גם כאן דעתם של 10% השתפרה.

בפוסט ההמשך ארחיב בדוגמאות כיצד גם בישראל זה עובד מצוין, כולל מדוע אני חושב שיש חשיבות להודעות שפייסבוק וטוויטר הצמידו לפרסומי טראמפ.

close

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.