צפון קוריאה – איראן – רוסיה – רמת הגולן – עזה

צפון קוריאה ממשיכה לפתח את תכנית הגרעין, מהומות באיראן וחשש לקריסת המדינה, רוסיה מבטלת את הסכם הפסקת האש, כל אחד מאלו לא ממש מדוייקים, אבל הם קשורים זה בזה.

המערכת הבינ"ל גועשת וכולם משפרים עמדות להמשך. צפון קוריאה נערכת להמשך המו"מ עם ארה"ב. שיפוץ חדר או הוספת מרפסת באתר העשרת האורניום זה חסר חשיבות ביחס לעובדה ששני הצדדים יצטרכו לדון כיצד מתקדמים מעבר לפיסגה, שבה הצליחו שני הצדדים להסכים על המכנה המשותף המינימלי (שזה היה מעט מאוד, פרט לחשיבות הטקס עצמו). אחת הסוגיות הנובעות מהמו"מ היא מעמדה של ה-NPT, כיוון שנכונות אמריקאיות לקבל צפון קוריאה גרעינית תהווה פגיעה דרמטית ביכולת לשמר את האמנה.

במקביל, הלחץ האמריקאי על איראן נותן אותותיו. הממשל פועל להגביר את הלחץ הכלכלי על איראן מול צרכניות נפט מרכזיות כמו יפן והודו ונראה שזה מניב פירות. גם כאן, זאת תחילת הדרך. גם כאן זה קשור ל-NPT, איראן חתומה על האמנה ומכאן מחוייבת להימנע מפיתוח גרעיני, ולכן הסיפורים שהיא יכולה לבנות ארסנל נשק גרעיני בסוף ההסכם הם פייק ניוז. השאלה האם היעד של ארה"ב הוא נפילת המשטר, או מו"מ מחודש עם איראן קשורה עד כמה לחץ על המשטר האיראני יכולה להביא אותו לצאת מה-NPT ולחתור לפצצה ומה מידת הנכונות של הממשל למנוע צבאית מאיראן פצצה במצב כזה. בפרק הזמן הקרוב הצדדים ימשיכו למתוח את החבל.

רוסיה הודיעה שהיא מסיימת את ההסכם ברמת הגולן. מטרתו העיקרית מבחינת הרוסים (והסורים) היתה לאפשר את ריכוז המאמץ במלחמה בצפון סוריה. לאחר השגת עיקרי ההישגים בצפון סוריה אפשר להעביר את המאמץ לדרום. בלי כוחות קרקעיים איראניים (או שיעים בגיוס איראני) לא ניתן להצליח במלחמה הזאת. ההסכם נחתם עם ממשל טראמפ, מחד טראמפ לא יכול לבוא בטענות אחרי שביטל מספר הסכמים, מאידך לתגובת הממשל יש חשיבות כי זה מעיד על תדמית העוצמה של ארה"ב שטראמפ החליט לשקם, אחרי ההריסות של אובמה, ועל הגב האמריקאי שיש לישראל מול פוטין.
בטווח הזמן הקצר זה ישפיע על מדיניות "אפס איראנים בסוריה", וכיצד היא תפעל לנוכח העובדה שהמהלך הצפוי הזה מעיד על כך שהאיראנים לא בדרך החוצה.

בעזה מתפתחת משוואה של הסלמה אחרי כל פעולה ישראלית במרחב. פעמיים זה קרה אחרי תקיפת איראנים בסוריה, ולמרות שאני סבור שזה לא היה הגורם להסלמה, אי אפשר לשלול זאת.
מרחב התמרון של ישראל למניעת הסלמה קטן מאוד, אם בכלל. נתיב המו"מ עם חמאס חסום בגלל שהוא מחובר לשחרור גופות החיילים והאזרחים הישראלים, כי קשה להאמין שחמאס מוכן לוותר על עסקת שבויים מול אסירים, בתמורה להסכם מדיני. נתיב אבו מאזן חסום. נותרנו רק עם נתיב ההצעה החלומית של ממשל טראמפ, שאמנם סביר שנתניהו מעורב בו לעומק, אבל קשה לראות איך הוא יוריד את המתיחות, אם בנוגע לרצועה הוא מנסה לעשות זאת מעל הראש של חמאס.
נראה שכל האזור ישמח לעימות נוסף בין ישראל לחמאס. מצרים, סעודיה, קטאר, איראן, כולן ירוויחו מעימות שכזה, או לכל הפחות לא יינזקו.