כבר זמן רב אני מחפש הזדמנות מתאימה לכתוב על מניפולציות בקבלת החלטות. הפרק הראשון יוקדש למה היתה השאלה, או יותר בדיוק אני אתמקד כיצד ע"י פיצול השאלה או מסגור שלה מקבלים תוצאה רצויה. בהגדרה מניפולציה אני מתכוון להשפעה על דיעותיהם של אנשים או על ההחלטות שהם מקבלים בכוונת מכוון וע"י יצירת תנאים שיגדילו את הסיכוי שתתקבל התוצאה הרצויה, גם כאשר אנשים מרגישים שגיבשו את דעתם בצורה חופשית לחלוטין.
בתור פתיח אני רוצה לדבר על הסקרים בעת הנוכחית, ולמה הם חסרי משמעות, ויותר מכך מהווים חלק ממניפולציות פוליטיות. השאלה למי תצביע בבחירות לו היו נערכות היום היא לא שאלה רלבנטית, כיוון שאין צפי שיש היום בחירות. ודאי תאמרו כי אני צודק, אבל זה בכל זאת משקף את מה הציבור חושב היום, והתשובה היא שזה ממש לא משקף את מה שהציבור חושב היום, כי הציבור לא יכול לחשוב היום מה הוא חושב. כדי להבין עד כמה הציבור לא יודע עדיין מה הוא חושב אפשר ללכת לאחור ולראות שבתחילת ינואר 2019 (3 חודשים לפני הבחירות), אחרי שבני גנץ כבר הודיע על כניסתו הימין החדש בראשותו של נפתלי בנט קיבלה 14-15 מנדטים בסקרים(!), ישראל ביתנו והבית היהודי לא עברו את אחוז החסימה, הליכוד היה על 27-28, ובטרם לפיד וגנץ התאחדו הם קיבלו יחד 28-29. עד הבחירות, לפיד התאחד עם גנץ, מפלגות הימין התאחדו גם הן, הרשימה המשותפת התפצלה ורצה בשתי רשימות נפרדות. בתוצאות האמת ימינה של בנט ושקד לא עברה את אחוז החסימה, ליברמן קיבל 5 מנדטים, לפיד וגנץ ביחד 35, ואיחוד מפלגות הימין 5 מנדטים.
בניגוד למה שחושבים, זה לא שהציבור שינה את דיעותיו בשלושה החודשים הללו, זה פשוט שהוא עדיין לא ענה על השאלה של הבחירות בסקרים שלושה חודשים לפניהן. התשובות שלנו לסקר כזה הן לא הדיעה האובייקטיבית שלנו אלא נגזרות מהחלופות שיש לנו ברגע בו אנחנו עונים על השאלה. נכון להיום אף אחד לא יודע כיצד תיראה מערכת הבחירות העתידית: האם נתניהו עדיין יעמוד בראש הליכוד לאור מצבו המשפטי, האם גנץ וסער יתאחדו, או אולי סער ובנט, או שלושתם ביחד יקימו מפלגת ימין מרכז ליברלית, כיצד יצביעו ערביי ישראל אם ייווכחו שהשתתפות פוליטית מביאה תמורות (כפי שאמור לקרות).
אהדוגמא שהבאתי לא היתה חד פעמית, בסקרים חודשיים וחצי לפני הבחירות האחרונות, אחרי שגדעון סער הכריז שהוא מתמודד עצמאית, הוא זכה ל-16(!) מנדטים בסקרים, כאשר בנט מקבל 13 והליכוד 28. שלושת המפלגות ביחד זכו לכמעט מחצית מתמיכת הנסקרים. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים, ושימו לב שהליכוד קיבלה בסה"כ 30 (למעשה 29 כי ברשימה שולב נציג הבית היהודי). המצב היה כל כך קיצוני שבסקרים האלה היו כמעט 80 מנדטים לימין, זוכרים את הצהלות בעניין? אבל במציאות עדיין אין בישראל 80 מנדטים לימין, בדיוק כפי שהיה בבחירות. הסיבה שהסקרים נראו ככה נובעת מכך שעוד לא היה ברור מה יהיה עם מפלגת העבודה, מרץ וכחול לבן של גנץ. וכאשר לנשאלים לא ברור מה קורה איתן, הן משיבים שיצביעו למפלגה אחרת, בהנחה שהם משיבים, או שפעמים רבות מבין הנשאלים בסקר אלו שבוחרים לא להשיב הם מצביעי המפלגות שלגביהן יש חוסר ודאות.
זה היה המצב פחות משלושה חודשים לפני הבחירות, תראו איזה פערים, והם נובעים בסה"כ מהסיבה שהשאלה היתה לא רלבנטית באותה העת, היא לא שיקפה את מה שהציבור באמת חשב, אלא את האילוצים עליהם השיב. בשפת המחקר זה נקרא "ארכיטקטורת בחירה", כאשר הכוונה היא שהאופן שבו אנחנו שואלים שאלות משפיע על התשובות. זאת הסיבה שסקרים הם עניין מורכב במחקר המדעי. לסיכום, חלק זה, השאלה מה היית מצביע בבחירות לו היו נערכות היום, ממסגרת תשובה לסיטואציה של חוסר ודאות גדול מדי, ולכן התשובות שמתקבלות יכולות להיות מוטות בצורה קיצונית. אם תומכי נתניהו בטוחים בצדקת דרכם זה סביר שהליכוד יהיה חזק בסקרים עכשיו, ולעומת זאת אם בוחרי סער לא בטוחים כיצד הוא ירוץ בפעם הבאה, ייתכן שהם לא ישיבו בכלל, או שישיבו שהם מצביעים למישהו אחר. (למעוניינים בהרחבה, פרק 64 בפודקאסט הספינר)
עייפתי מספיק ולכן הגיע זמן לעבור לחלקים יותר מהנים של הסיפור כדי להבין כיצד השאלה והפיצול שלה, משפיעים על התשובות שאנחנו עונים.
בשנת 1996 המפלגה השלטת ברוסיה מצאה פנסיונר ושרברב בעלי אותו שם בדיוק של המועמד המוביל של האופוזיציה והריצה אותם במקביל לבחירות למושל סנט פיטרסבורג. זה הוביל לפיצול קולות הבוחרים ולזכייה של מועמד המפלגה וולדימיר יקובלב. אם אתם סבורים שזאת המצאה רוסית, הצחקתם אותי, תכירו את ג'וזף רוסו, שהוצב בפריימריז הדמוקרטי למושב בקונגרס, שמחוז שבו היה מועמד נוסף בעל אותו שם בדיוק, ומועמד שלישי בשם ג'ון פ. קנדי.
הדוגמאות האלה הומחשו אצל דן אריאלי בניסוי שערך בו הציע לסטודנטים שלו לבחור בין שני סוגי מינויים לאקונומיסט דיגיטלי ב-59$ או דיגיטלי+קשיח ב-129$. 2/3 בחרו באפשרות הראשונה. אבל כאשר אריאלי הוסיף אפשרות שלישית, מינוי רק לעותק קשיח ב-129$ (שזאת אפשרות מיותרת, כיוון שזה המחיר של המינוי הכפול), 84% בחרו במינוי היקר. הנה תיראו בכמה קלות משנים את בחירת הציבור, וזה עבור אנשים שמוכנים לשלם כסף עבור משהו.
זה נקרא אפקט הפתיון, Decoy Effect, והוא בעל משמעות גם לסקרים הנוכחיים בנוגע להתאמה לראשות ממשלה. כאשר מציבים את נתניהו, לפיד, בנט וגנץ ביחד באותה השאלה מקבלים שלנתניהו יש כ-40-44% והוא הרבה מעל כל האחרים. אבל כאשר מציבים אותו אחד על אחד מול לפיד התוצאה כבר 40-35 לטובת נתניהו ומול בנט הפער שלו גדול יותר. אבל השאלות האלו נשאלות כאשר יש אפשרות לנסקרים להשיב "לא יודע". כאשר מוציאים את האפשרות לא יודע, בסקר שערך "המדד" של שמואל רוזנר התקבלה התוצאה 55-45 לטובת… בנט. למה זה? כיוון שבוחרי מפלגת העבודה ומרץ למשל, מעדיפים את בנט על נתניהו. 98% מתומכי מרץ העדיפו את בנט, בעוד שמקרב תומכי ימינה התוצאה היא רק 50-50. מצחיק? בהחלט. אבל כאמור, מה שחשוב הוא מה השאלה ששואלים.
אם אתם סבורים שמה השאלה זה רק עניין איזוטרי של בחירות וסקריהן, זה היה עניין על גורלו של כדור הארץ בסכנה הגדולה ביותר לקיומו, על סף מלחמה גרעינית במשבר קובה 1962. הנשיא קנדי מינה קבוצה (בהובלת אחיו) שתמליץ לו על חלופות אפשריות וחלופה מומלצת. הקבוצה הגיע לשש חלופות ומתוכן בחלוף הזמן התמיכה נחלקה לשתי חלופות: החלופה הדיפלומטית, שפירושה תגובה דיפלומטית כלשהי שתביא למו"מ. המשמעות היא שהסיכון להסלמה קטן, אבל החסרון שארה"ב תיתפס כנמר של נייר, והסיכוי להוצאת הטילים מקובה נמוך למדי. חלופת התקיפה הכירורגית, תקיפה אווירית ממוקדת על אתרי הטילים הסובייטיים. הסרה של האיום, אך סיכוי לפגיעה מסויימת ברוסים, מה שעלול להביא לתגובה וסכנת הסלמה גרעינית בהמשך. במצב הזה, הרוב בחדר נטה לתמוך בחלופת התקיפה האווירית. מה שעשה מקנמרה (שר ההגנה, שחשב שזה איום שולי וצריך לא להגיב) בשלב הזה, היה להציע את את חלופת המצור, שמשמעותה היתה אמנם שלא ברור איך יוסר האיום, אבל היא נותנת תחושת עשייה ואגרסיביות, וזמן לקבל החלטות. בשלב הזה, תומכי החלופה הדיפלומטית עברו לתמוך בחלופת המצור, אבל גם חלק מתומכי התקיפה האווירית עברו לתמוך בה, וכך מתוך 3 החלופות שהיו על המדף נבחרה החלופה הזאת, שמנעה תקיפה אווירית, והקטינה את הסכנה שהמעצמות ידרדרו למלחמה גרעינית.
נחזור לסקרי הבחירות, הידעתם שכאשר מוצגת לכם טעות הדגימה בסקרים נניח 4.4% מתכוונים לכך שזאת טעות הדגימה למפלגה וירטואלית שתקבל 60 מנדטים? קרי, בסקר שאתם רואים מפלגה שאמורה לקבל 60 מנדטים, תקבל בסקר 55-65 מנדטים בסיכוי של 95%. כאשר מדובר במפלגות קטנות מתחת לעשרה מנדטים טעות הדגימה הזאת דרמטית בהרבה וגירוד אחוז החסימה מלמטה עד 10 מנדטים יכול להימצא בתוך טעות הדגימה(!). במספרי החיוג של הליכוד 30-35 טעות הדגימה היא של 6-7 מנדטים לכל צד, וכדי להקטין אותה ל-2 צריך מדגם גדול פי עשרה בערך. נכון שבסקרים ניתן להבין האם הליכוד שומר על כוחו, מתחזק או נחלש, כי ברור שהליכוד תרוץ בבחירות הבאות, ואנשים משיבים על הסקר כאילו שנתניהו יעמוד בראש המפלגה, אבל הרבה יותר קשה להבין מה מצבן של מפלגות קטנות שחוסר הודאות לגביהן גדול יותר.
לפעמים נדרשים הנשאלים לענות מהי דעתם בסוגיה מסויימת, נניח על החשיפה (לכאורה) של איילה חסון על העמותה שהעבירה כספים לרצועת עזה וקשורה לרע"מ. בסקר שנערך בעקבות החשיפה שאל אחד הסוקרים (שמו שמור במערכת) את השאלה הבאה:
"העיתונאית אילה חסון חשפה אמש כי עמותת 48 בניהולו של בכיר רע"מ שהוביל את ההסכם הקואליציוני של המפלגה מעבירה כספים לחמאס באיו"ש ועזה. האם לאור החשיפה הזו, לדעתכם, הממשלה צריכה לבטל את העברת התקציבים דרך רע"מ לאוכלוסיה הערבית?" לא תאמינו 67% מכלל המשיבים ומחצית מתומכי הקואליציה השיבו כן. סקרים בסגנון דומה יכולים להיות: האם ידעת שמישהי התלוננה שבני גנץ הטריד אותה מינית בפנימית הכפר הירוק? מי מבין שני המועמדים אתה מעדיף כראש ממשלה נתניהו בני גנץ?
שניה לפני סיום, אני אוהב לחזור ליציאה למלחמת שלום הגליל. אחרי ניסיון ההתנקשות בארגוב, התכנסה הממשלה ביום שישי. בגין ידע זה מכבר שיש התנגדות למלחמה בקרב השרים ולכן הצעת ההחלטה לא היתה על יציאה למלחמה. השרים התבקשו לאשר תקיפה אווירית רחבה יחסית, כולל תקיפות בבירות. השרים ידעו שהתקיפה הרחבה תביא לתגובה של אש"ף שתביא לכך שממשלת ישראל תנחה על יציאה למלחמה, אבל בכל זאת היה קל יותר להצביע רק בעד תקיפה אווירית, ורק אחר כך "כשלא תהיה ברירה", להצביע בעד המלחמה. התוצאה היתה קצת אבסורדית, באותו יום שוחררו כוחות רבים הביתה, אחרי תקופת מתיחות ארוכה, והוקפצו חזרה רק במהלך השבת. זה הביא לכך שצה"ל מצא את עצמו לא מוכן לכך שהוא צריך להיכנס ללבנון ביום ראשון בבוקר, אחרי שבמוצאי השבת הממשלה אישרה לצאת למבצע שלום הגליל.
השיטה של דחיית החלטות לרגע האחרון ואז להציב את קבוצת ההחלטה (הממשלה / הקבינט) רק בפני חלופות של הרגע האחרון, היא דרך ליצור מניפולציה על קבלת ההחלטות, כיוון שהשאלה נראית אחרת ברגע האחרון.
פירקנו? עכשיו נרכיב. סקר מנדטים בשלב הנוכחי לא רלבנטי משלוש סיבות: אין בחירות ולכן השאלה "לא רלבנטית" ותשובות המשיבים מעוותות; טעויות הדגימה של הסקרים האלה מפחידות; חוסר ודאות וספקות מביא לשיעורי נכונות שונים להשיב על הסקר. בסקרי התאמה לראשות ממשלה צריך להבין מה הברירות שהיו למשיבים. בסוגיות אחרות חשוב לדעת איך נשאלה השאלה ואחרי מה היא באה. בעניינים ברומו של עולם, לאופן שבו מביאים החלטות לדיון יכולה להיות השפעה דרמטית על התוצאה בסופו. מי שמכתיב את הדיון יכול לעוות את תוצאותיו אם רק ירצה.