חוק היד העומדת – תקיפה גרעינית באיראן
חוק היד העומדת הוא חוק יסוד בדמגוגיה פוליטית, כאשר יש בעיה מסובכת, מבטיחים לכם שיש לה פתרון פשוט ופוסלים כל דיון על מה יקרה בהמשך בטענות של פחדנות, תבוסתנות או שימוש באד הומינם. לחוק התוודעתי כשהייתי צעיר בחיל האוויר, ולא היו מערכות תחקור שבהן ראית מה המטוסים עשו בקרבות האוויר. כדי להסביר כיצד מישהו הגיע ליתרון בקרב אוויר מסבירים את התמרון האווירי ביד ימין, בעוד יד שמאל נותרת במקום קבוע, וכך הפלא ופלא יד ימין מגיעה מאחורי יד שמאל. תנסו את זה ותיראו שזה עובד, השאירו את כף יד שמאל במקום ותנסו להביא את כף יד ימין מאחוריה. פשוט, עכשיו גם אתם יודעים להסביר קרבות אוויר. אבל בעולם האמיתי להטוטי יד ימין (שאינם קשורים לימין פוליטי, אלא לכך שרוב האוכלוסיה כותבת בימין), לא מעמידים את יד שמאל. כשתסתכלו על יד שמאל, תגלו שבחיים היא לא עומדת. על חוק היד העומדת כתבתי כבר לפני שנתיים וחצי, מה שהכניס אותי להיכל התהילה של פודקאסט מומלץ במיוחד "הספינר".
בשבועיים האחרונים ישראל רוגשת וגועשת בעקבות המו"מ בוינה של המעצמות עם איראן. במקביל, בכירים בצבא ובדרג המדיני מדברים ברצינות על חידוש יכולת התקיפה הישראלית את מתקני הגרעין באיראן. על התקיפה כתבתי מספר פעמים ולכן אהיה תמציתי, פרויקט הגרעין האיראני מבוזר על פני מספר אתרים, אחד מהם נמצא במנהרה בהר ולכן תקיפה אווירית לא "משמידה" אותו, והידע קיים באיראן לכן ניתן לשקם במהירות צנטריפוגות (בשונה מכור גרעיני של מים כבדים, שישראל תקפה בעיראק וסוריה). אבל מה שהדהים אותי בשבוע החולף זה כמות האנשים שמדברים על תקיפה גרעינית של ישראל את איראן כדי להתמודד עם הטענה של מעצבנים כמוני, שלישראל אין יכולת להשמיד את פרויקט הגרעין של איראן.
היקף האמירות מסוג זה גרמו לי להבין שאני לא מבין כלום, ואני צריך לחזור לשולחן התחקירים ולבדוק מה קורה עם יד שמאל, וכיצד זה רבים כל כך מתקשים לראות שהיא עומדת. חשוב לי לציין שאיני יודע האם לישראל יש נשק גרעיני, וגם אין לי כוונה לשכנע שהפעלתו היא בעיה מוסרית, כיוון שחרדה שמאפשרת לחשוב בקלות על הפעלת נשק גרעיני במלחמת מנע, לא ניתנת להרגעה בעזרת דיבורים על מוסר. אני רוצה לעסוק בזה מהזווית של "מה יקרה ביום שאחרי", ולמה ישראלים חושבים שלנו מותר.
עכשיו לחלק הרציני, שכולל פתולוגיה ואסטרולוגיה. בניתוח הפתולוגיה יש לישראלים שכנוע עצמי עמוק שהפעולות שלנו לא משפיעות על הבטחון, שכל מה שאנחנו עושים להגנתנו מוצדק. לאויבים שלנו יש אידיאולוגיה, כוונה ואסטרטגיה למימוש מתקפות עלינו, בעוד שאנחנו רק נאלצים להתגונן ולפעול בלית ברירה. התפיסה הזאת מגובה גם בטיעוני שואה חוזרים ונשנים, ותחושות אותנטיות שעוד רגע באה עלינו הכליה:
בגין אמר לממשלה אחרי ההתנקשות בארגוב "אתם יודעים מה עשיתי ומה עשינו כולנו, כדי למנוע מלחמה ושכול, אבל גורלנו הוא שבארץ ישראל אין מנוס מלהילחם במסירות נפש. האמינו לי שהאלרנטיבה לכך היא טרבלינקה, ואנו החלטנו שלא תהיה עוד טרבלינקה…". המציאות היתה שבמשך השנה שקדמה למלחמה, ישראל היא זאת שעשתה כל מאמץ לגרום לאש"ף לירות על ישובי הצפון כדי למצוא הצדקה לצאת למלחמה.
אחרי תקיפת אוסיראק הוא אמר לקספר ויינברגר "את מי אתה בא להעניש, מר ויינברגר?…השמעת פעם על שישה מיליון יהודים אשר הובלו לתאי הגזים? סאדאם חוסיין, …היה מטיל ללא רחם פצצות אטום על תל אביב כדי לחסל סופית את העם היהודי. לא שכחנו את השואה….לא נרשה לשום אויב לפתח נשק השמדה המוני".
לפני מלחמת ששת הימים נחפרו בתל אביב קברי המונים מחשש שאם תיפתח מלחמה נושמד, למרות שיחסי הכוחות היו אדירים לטובתנו, כפי שהתברר במלחמה עצמה. בחלוף שש שנים, ואחרי שצבאות ערב התפתחו בצורה מרשימה, גם מתקפת פתע בשתי חזיתות לא מנעה מישראל לנצח בשדה הקרב תוך פחות משלושה שבועות, אבל ההפתעה עצמה גרמה לדיין תחושות אפוקליפטיות של חורבן הבית השלישי.
יש עוד דוגמאות לרוב לכך שתחושת ההשמדה שלנו היא אותנטית, אבל במציאות ישראל היא מדינה תוקפנית לא פחות מאחרים. מישהו באמת חושב שהתקיפות שלנו במב"מ הם לא תוקפנות? כי אם כן, מעניין מה תחשבו אם מישהו יטביע אניה עם חימוש שמיועד לצה"ל, או יתקוף את רפא"ל בטילים מדוייקים כיוון שרפא"ל מייצרת חימושים מתקדמים שמטרתם התקפית. שלא יובן לא נכון, אני חושב שאנחנו מנצלים היטב מצב אסטרטגי שבו מתאפשר לנו לתקוף בסיכון נמוך, כיוון שאסאד לא יכול להגיב, אבל תקיפות שמטרתן עיכוב התעצמות של יריבים הן תוקפנות. אגב, גם טיסות מעל לבנון הם תוקפנות ואני מניח שאיש לא סבר שלחיזבאללה ואיראן מותר להטיס מטוסי איסוף מעל ישראל, גם כאשר ישראל איימה לתקוף באיראן. כדי לא לעצבן יותר מדי את הפלג הימני של קוראי, בשטחים אנחנו האמאמא של התוקפנים, מכל זווית שרק תירצו (מוזמנים לדווח עלי ל'אם תרצו'), והעובדה שבספר פוליטי / תיאולוגי כתוב שזה שלנו לא משנה את זה כהוא זה.
תהא הפתולוגיה של הישראלים מורכבת ככל שתהיה, היא לא מסבירה את חוק היד העומדת. חוק היד העומדת עוסק בהתעלמות מוחלטת מכל עכבה וקושי או מהצורך לבדיקת שפיות של הצעות שמטרתן "לפתור" בעיה בצורה פשוטה של הפצצה צבאית. אם אשאל את מרבית תומכי הפצצה גורפת באיראן האם ניתן לפתור את הסכסוך הישראלי – פלסטיני כולם ישיבו בשלילה, למעט אלה שיאמרו שטרנספר של 4 מיליון ערבים לירדן יפתור אותה. אבל כאשר מדובר באיראן שגבולה המערבי הוא כ- 1000 ק"מ מישראל, ויש בה יותר מ-80 מיליון תושבים, אין שום בעיה, קלי קלות, הפצצה פשוטה וחסל, ואם איראן לא תבין את הרמז, נבוא שוב ושוב ושוב, ובזמן הזה לא יקרה כלום מסביב. ואם יש בעיה לפגוע בפורדו, נתקוף אותו עם גרעין טקטי, כי לישראל מותר כי לנו היתה שואה. על זה אני רוצה לומר עוד כמה מילים. מה כל כך קשה בלהבין שלישראל אין אפשרות צבאית להסיר מאיראן יכולת גרעינית, שזה לא דומה לתקדימים של עיראק וסוריה, ושצריך להיות מעשיים במה אנחנו יכולים ומה אנחנו לא יכולים. אתם זוכרים שדוקטרינת בגין (שלא באמת היתה כזאת) הביאה למצב שעיראק המשיכה את תכנית הגרעין שלה בחשאי ואלמלא היתה פולשת לכווית יתכן שהיתה משלימה אותה מבלי שנדע על כך?
אחת הסיבות העיקריות בעיני להצלחה של האמנה למניעת נשק גרעיני היא ההבנה של המעצמות, שמחזיקות בו, שתפוצה רחבה של נשק גרעיני עלולה לגרום לאסון שיפגע בעוצמתן כמעצמות, עד כדי החרבת האנושות. לכן, לכולן היה אינטרס עד היום למנוע פיתוח נשק גרעיני ע"י מדינות קטנות, ובאופן כללי הן הצליחו לפעול ביחד ומנעו זאת. ישראל היא זאטוט מדיני, בשונה ממה שאנחנו חושבים על עצמנו, אבל אם יש דבר מה בטוח, זה שאין לנו את הבלעדיות על הפעלת נשק גרעיני. את זה משה לא כתב בשם אלוהים בתורה, שלא נכתבה ע"י הדמות הדמיונית משה (סליחה מחברי הדתיים). הכנסה של שימוש בנשק גרעיני ככלי לגיטימי לתקיפה באיראן אינה חוסה תחת ההגדרה של הגנה עצמית, גם אם אתם מוכרים את זה לעצמכם. היא תבטיח עולם שכולו טוב, שכולל הצדקה לתקוף את ישראל תקיפת מנע גרעינית. בתור מדינה קטנה מאוד, שמרוכזת בכרך גדול אחד, זאת נשמעת לי הצעה פנטסטית להעביר את האזור לאסטרטגיה של תקיפות גרעיניות. פשוט מדהים כמה צריך להתאמץ לא לחשוב ולהבין את זה. זה עוד לפני שדיברנו על כך שארה"ב תמנע מאיתנו מהלך כזה בעוצמה שלא נבין מאיפה זה הגיע. ומי שחושב שלא כך הדבר שייזכר מה קרה כאשר הרגזנו את האמריקאים בסוגיה איזוטרית כמו מטוס הפלקון.
רגע לפני סיום, אני מבין שלישראלים קשה לקבל את התפיסה שהבעיה האיראנית אינה ניתנת "לפתרון" במובן של העלמת הבעיה מבחינת ישראל, כדאי להתחיל לעכל זאת, ויותר מכך מומלץ להתחיל להפנים. כמו שאין בכוחנו למנוע את ההתבססות האיראנית בסוריה (ראה תמונה של ההתבססות הנוכחית). איראן היא אומה של עשרות מיליונים, וגדול עלינו עשרות מונים לכפות עליה את רצוננו. מעולם עד היום לא הצלחנו לכפות את רצוננו על מדינות קטנות יותר מסביבנו, הצלחנו להסביר להן שהן לא יכולות להשמיד אותנו כיוון שאנחנו חזקים. במקום לשכנע את עצמנו שהשנה היא 1938, לאיראן יש לא מעט בעיות כלכליות ומבניות שיקשו עליה בעתיד. ישראל צריכה להמשיך לדאוג לצמיחה כלכלית ולחיזוק החברה, כי זה המפתח שלנו לשימור היתרון על מדינות האזור. התפיסה שאנחנו יכולים לשכנע מישהו שאיראן עוד רגע משמידה אותנו ולכן מותר לנו הכל, קיימת רק בדמיוננו, שטיפת המוח שהיתה כאן בנוגע לסוגיה האיראנית מבהילה, לאור סימני חוסר השפיות הזמנית ביכולת החשיבה.
מעניין