איך דמוקרטיה מידרדרת – פרק ב' – קריסת פיצול הכוח

לאחר הפסקה ארוכה חזרתי להשלים את החלק השני על איך דמוקרטיות מידרדרות. בפרק הקודם הראיתי שבמרבית הדמוקרטיות שהידרדרו התחיל קיטוב פוליטי, שפריצתו לא מוסברת עדיין במחקר. אוטוקרטים נבחרים עושים שימוש בקיטוב הפוליטי ומגדילים אותה במכוון, על מנת להיבחר, לצבור כוח ולנטרל אויבים. בפרק הזה אתמקד בפעולות שבעזרתן הם מפרקים את מוקדי הכוח, שאמורים לרסן אותם בדמוקרטיה, על מנת לצבור כוח רב יותר ולמעשה להיות שליטים מוחלטים. הפוסטים מבוססים על הספרBacksliding: Democratic Regress in the Contemporary World, ומקורות נוספים.

אוטוקרטים מתחילים לפעול מיד כאשר הם מתמנים לתפקיד, ותוך פרק זמן קצר מביאים לשינויים שיהוו בסיס להידרדרות. לשם כך הם עושים שימוש במשאבי המפלגה ואח"כ המדינה כדי להשתלט על בית המשפט, התקשורת, "שומרי הסף", ובמקביל עושים מהלכים כדי להשתלט על מפלגתם על מנת להפוך את כל חבריה לתלויים לחלוטין במנהיג, ותומכים בכל מעשיו בצורה מוחלטת.

אוטוקרטים פועלים לערער ולהחליש את המערכת ב-4 מימדים במקביל: פגיעה בעצמאות בית המשפט, מערכת אכיפת החוק, שומרי סף ורשויות שמגבילות את כוחו של השלטון (מבקר מדינה, בנק מרכזי ועוד); פגיעה בזכויות פוליטיות וחירויות פרט; השתלטות על התקשורת וצנזור או שליטה עליה; פגיעה ביושרה של מערכת הבחירות והמנגנונים הנייטרליים לפיקוח עליה.
ב-13 מתוך 16 המקרים שנבחנו בספר – ברזיל, הונגריה, פולין, בוליביה, הרפובליקה הדומיניקנית, ניקרגואה, מקדוניה, רוסיה, סרביה, אוקראינה, טורקיה, ונצואלה, זמביה – בכל 4 המימדים חלה נסיגה בציון הדמוקרטי. באקוודור הנסיגה היתה ב-3 מימדים בלבד.

הסיפור של ונצואלה –
מיד אחרי שנכנס לתפקיד, צ'אבס ערך משאל עם לשינוי החוקה להקמת אסיפה מכוננות נפרדת מהפרלמנט, שבעקבותיה היה ויכוח לגבי זכותו של הפרלמנט לחוקק בנושאים חוקתיים. בשנים 2001-3 צ'אבס החל בהחלפת ראשי הסוכנויות העצמאיות (משטרה, תובע כללי, בנק מרכזי, מבקר מדינה ועוד) בנאמנים. אחרי שחזר מניסיון הפיכה נגדו ב-2002 הוא ניצל את ההפגנות נגדו בסקטור הנפט להלאים את חברת הנפט ולהשתלט עליה בצורה ישירה. ב-2004 צ'אביסטה הרחיבו את בית המשפט העליון מ-20 שופטים ל-32, ומינו נאמנים למפלגה. באותה שנה עבר חוק "האחריות החברתית של הרדיו והטלוויזיה", שכמובן דיבר על כמה חשוב חופש הביטוי וזכויות האזרח, אבל גם דרש שלא לעורר בהלה בציבור. ב-2006 ונצואלה צנחה מתחת לסף הדמוקרטיה, אחרי שהיתה הדמוקרטיה היציבה והממושכת ביותר באמריקה הלטינית.

רוסיה
ספק רב אם רוסיה היתה באמת דמוקרטיה אבל היא היתה קרובה להגדרות, ופוטין נבחר בבחירות הכי חופשיות והוגנות שהיו בה, למרות שהאוליגרכיה קבעה שהוא יחליף את ילצין. מיד אחרי שנבחר הוא אילץ את ולדימיר גוזינסקי למכור את תאגיד התקשורת הגדול ביותר ברוסיה NTV, לבעלות גז פרום שבשליטת המדינה. ב-2002 הועבר חוק שמאפשר לממשלה להשעות מפלגות וארגוני זכויות אדם שמואשמים ב"טרור", וככל שחלפו השנים המגבלות הללו הוחרפו והוחמרו בחקיקה נוספת, דרישה לרישום מיוחד ועוד. ב-2004 הוגש כתב אישום נגד מיכאל קודורקובסקי שתמך באופוזיציה הליברלית, כדי לאלץ אותו למכור את חברת הגז והנפט הענקית שבבעלותו. קודם לכן ב-2003 מפלגתו של פוטין "רוסיה המאוחדת" זכתה לרוב של 2/3 ממושבי הדומא, וכך פוטין יכול היה למנות מטעמו את כל גורמי אכיפת החוק ולהרחיב בהדרגה את סמכויות הנשיא.

הונגריה
אחרי הבחירות ב-2010 אורבאן ערך תיקונים בחוקה שכללו "רפורמה" משפטית, חלוקה מחדש של אזורי הבחירה באופן שמגדיל את הכוח של פידס, ותיקוני חקיקה שמאפשרים לאורבאן למנות נאמנים במשרות מרכזיות של שומרי סף וגורמי האכיפה של שלטון החוק. פרט לרפורמה משפטית החקיקה כללה גם חקיקה שמחייבת שופטים לפרוש, ומאפשרת להפריש שופטים, מה שהגביל את יכולת מערכת המשפט לפסוק נגד הרפורמות. במקביל אורבאן הפעיל לחץ מיידי על התקשורת, כאשר הממשלה הפסיקה לפרסם ודרשה מגופי התקשורת להירשם תחת רשות ממשלתית שיכולה היתה לקנוס אותם ואפילו לשלול מהם רשיון על "טעויות". זה אפשר להפעיל לחץ על בעלים של גופי תקשורת למכור את התאגידים למקורבים לאורבאן, או לסגור את העסק. אמנם לא היה איום של מאסר על עיתונאים, אבל כמו בונצואלה היתה דרישה לפרסום "מאוזן, מדויק, אובייקטיבי ואחראי"

השתלטות על בית המחוקקים ותיקונים בחוקה –

הידרדרות דמוקרטית במאה ה-21 לא מתבצעת כמעט ע"י הפיכה כמו חוק ההסמכה הגרמני – מ-16 מקרי הבוחן, רק בזמביה הוכרז מצב חירום גומה למקרה של גרמניה 33 כדי להשתלט על החקיקה, ביתר המקרים זה נעשה ע״י שינויים הדרגתיים בחקיקה, שהרחיבו את הסמכויות של השליט, והקטינו את היכולת לרסן אותו. לאחרונה ראינו שטוניסיה צועדת בכיוון דומה, כאשר הנשיא החליט לסגור את הפרלמנט בהכריזו על מצב חירום. בהונגריה של אורבאן הפרלמנט שבו לאורבאן יש רוב מוחלט (2/3), העביר את סמכויות החקיקה לאורבאן בהצבעה, בזמן משבר הקורונה, אבל תוקפו של החוק פג ולא חודש.

מדד הדמוקרטיה של אקוודור 1980-2019

ב-7 מ-16 מקרי הבוחן האוטוקרטים הרחיבו את סמכויותיהם על-ידי תיקונים משמעותיים בחוקה – בוליביה, הרפובליקה הדומיניקנית, אקוודור, ניקרגואה, רוסיה, טורקיה, וונצואלה. בכל המקרים מדובר במשטרים נשיאותיים.

המקרים של ונצואלה, אקוודור ובוליביה דומים, בשלושתם נשיאים נבחרים יצרו בית מחוקקים חדש לכתיבת החוקה (ותיקונים חוקתיים) שנטל את סמכויותיו של הפרלמנט: באקוודור, רפאל קוריאה למד מצ'אבס ובסיבוב השני של בחירות 2006 הוא הלך על קמפיין של שינוי החוקה (בסיבוב הראשון הוא היה במקום השני), שנתמך ע"י פמיניסטיות, תומכי איכות הסביבה. אחרי שנבחר ביקש לכונן אסיפה מכוננת לכתיבת החוקה (על חשבון הפרלמנט), האופוזיציה שהיה לה רוב בפרלמנט, פעלה להדיח 5 חברי קונגרס שתמכו בהצבעה לצאת לחוקה, ובתגובה קוריאה פעל להדחת 57 חברי פרלמנט של האופוזיציה, שחסמו את אישור היציאה למשאל עם והשעה את זכותם לרוץ לאסיפה המכוננת. בית המשפט העליון ביטל את ההחלטה, אבל חברי הפרלמנט שנותרו הצביעו להדחת 9 שופטי העליון ומשאל העם יצא לדרך. משאל העם אושר ברוב גדול ומפלגתו של קוריאה זכתה ל-80 מ-130 מושבי האסיפה. החוקה החדשה אושרה, והתיקונים בה אפשרו לקוריאה להדיח חברי פרלמנט, לשלוט בבנק המרכזי, ולרוץ לשתי קדנציות נוספות, וכהונתו הסתיימה ב-2017. אקוודור טיפסה במדד הדמוקרטיה מאז, וחזרה להיות מוגדרת כזאת ב-V-dem, ומתקרבת לזה באקונומיסט.


ב-9 מתוך 12 מקרי הבוחן הרלבנטיים, או שהיה קיים "עיוות" בין התמיכה בציבורית לייצוג בפרלמנט, או שהאוטוקרטים שיפרו את כוחם בצורה יזומה: בהונגריה – מפלגתו של אורבאן זכתה ל-53.5% בבחירות 2010 שתורגמו ל-68% ממושבי הפרלמנט, באלו של 2014 הספיקו לה 44.5% תמיכה לזה; ברוסיה – 37.5% תמיכה הפכו ליותר ממחצית המושבים בדומא ב-2003 למפלגתו של פוטין; בסרביה 50% העניקו כ-63% ממושבי הפרלמנט ב-2014 ו-2016;

ארבעה ממצאים כלליים מהשוואת מקרי הבוחן, ומקרים נוספים:
1. הסיכון להידרדרות גדול יותר בדמוקרטיות שבהן ההגנות המבניות בשיטה הדמוקרטית חלשות יותר וכאשר הנורמות וחוקי המשחק לא מכובדים ע"י כל השחקנים הפוליטיים.
2. נסיגה דמוקרטית אינה תופעה שפוגעת רק בדמוקרטיות חדשות, גם דמוקרטיות ותיקות ויציבות יכולות להיפגע. בדרך כלל תהליך הנסיגה בדמוקרטיות ותיקות יהיה איטי וממושך יותר.
3. בתחילת הדרך יש קושי לזהות את ההידרדרות כיוון שאוטוקרטים מיומנים בהסוואתה תחת מסך עשן וסיסמאות: "מלחמה בטרור", "איזון ואובייקטיביות", "שלום הציבור", "טובת המדינה" ועוד. רק אחרי שהם משיגים רוב במסווה של כוונות טובות, הם פועלים למימוש כוחם.

4. אוטוקרטים משקיעים מאמץ רב ומשאבים לשלוט על המידע לציבור, הן בשליטה / השפעה / יכולת לצנזר את גופי התקשורת המקובלים והן ברשתות החברתיות. מידע ותעמולה הם כלים חיוניים ביכולת להצדיק כוח שלטוני לא מרוסן, אנחנו רואים את ברוסיה בימים אלה.

מקורות:

Democracy Derailed in Russia : the Failure of Open Politics. Cambridge: Cambridge University Press, 2005. Print.
Kelemen, R. Daniel. “Europe’s Other Democratic Deficit: National Authoritarianism in Europe’s Democratic Union.” Government and opposition (London) 52.2 (2017): 211–238. Web.
https://www.cambridge.org/files/4616/1281/1201/backsliding_appendix_corrected_feb2021-1.pdf
Haggard, Stephan, and Robert Kaufman. “The Anatomy of Democratic Backsliding.” Journal of democracy 32.4 (2021): 27–41. Web.
Haggard, Stephan, and Robert Kaufman. Backsliding: Democratic Regress in the Contemporary World, Cambridge University Press 2021
Achen, Christopher H., and Larry M. Bartels. Democracy for Realists : Why Elections Do Not Produce Responsive Government. Princeton, New Jersey ; Woodstock, Oxfordshire: Princeton University Press, 2016. Print.
VonDoepp, Peter. “Resisting Democratic Backsliding: Malawi’s Experience in Comparative Perspective.” African studies review 63.4 (2020): 858–882. Web.
Brinks, Daniel M. “Fixing Democracy: Why Constitutional Change Often Fails to Enhance Democracy in Latin America. By Javier Corrales. Oxford: Oxford University Press, 2018.


close

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.