למה קשה לסיים מלחמות – פרק ג' – טראמפ וביידן

אם יש נשיא שהיה אמור לסיים את המלחמה באפגינסטן זה דונלד טראמפ. בלי מחוייבות לקודמיו, ואחרי כמעט 16 שנים של מלחמה לא נגמרת היה צריך רק לממש את הבטחת הבחירות. כבר ב-2012 טראמפ צייץ "אפגניסטן זה בזבוז מוחלט. זמן לחזור הביתה". אבל כשטראמפ כמו אובמה לפניו הגיע לצבא לנאום על מצב המלחמה הוא החליט לשלוח יותר חיילים לאפגניסטן, רק שהפעם בגלל שזאת המשמרת שלו, ארה"ב תנצח, "פעם אחת ולתמיד":

אפילו טראמפ נקלע לתיאורית הערך – מקמאסטר אמר לו שאם ארה"ב תצא מיד מאפגניסטן אל-קעידה עלול לחזור ולעשות פיגוע בארה"ב. איזה נשיא יכול להרשות לעצמו שזה יקרה? יותר מכך, הצבא כדרכו הבטיח לטראמפ שהפעם תוספת הכוח תצליח, כי זה לא כמו שהיה אצל אובמה, שעשה טעות והגביל את הפעולה ל-18 חודשים, ובכך נתן תקווה לאויב שהוא רק צריך להחזיק מעמד. כל מה שטראמפ היה צריך זה לשמוע את השם אובמה, ואכן בפורט מייר טראמפ גם הודה בדיסוננס:

"My original instinct was to pull out. And historicly. I like following my instincts, but one way or another.these problems will be solved. I'm a problem solver, and in the end, we will win"

באוקטובר מאטיס הופיע בקונגרס והסביר שהפעם האסטרטגיה שונה לחלוטין ומיתג אותה R4+S – Regionalize, Realign, Reinforce, Reinforce, coupled with Sustaining. בצה"לית זה נשמע לי מובהק, קטלני, רב מימדי (עם דובר צה"ל הסליחה). בעקבות זאת גם הגנרלים עברו לדבר במילים מנצחות כמו המפקד החדש למלחמה גנרל ניקולסון שאמר שהאסטרטגיה עכשיו "שונה בצורה קיצונית, שובר שיוויון… קודם לכן היה מבוי סתום… הנשיא לא השאיר ספקות בנוגע לנצחון שלנו".

.@USFOR_A releases GBU-43 #MOAB strike video against #ISIS-K cave complex, #Nangarhar, #Afghanistan #DefeatDaeshhttps://t.co/MuhU7JXuNn pic.twitter.com/qBqptpuzbE

— U.S. Central Command (@CENTCOM) April 14, 2017

ב-2017 ארה"ב הוסיפה 5600 חיילים ומספרם הגיע ל-14000, הוכפלו מספר גיחות התקיפה ושולש היקף החימוש ששוגר. ב-2018 עלה מספר החימושים ב-1/3 והגיע ל-7362. בזמן שהמלחמה נעלמה לאזרחי ארה"ב, התקיפות של ארה"ב ונאט"ו הרגו יותר מ-1100 אזרחים לשנה בשלוש השניטם הראשונות של כהונת טראמפ, כפול מהממוצע בעשור שקדם לו. באפריל 2017 ארה"ב הטילה לראשונה את חודרת הבונקרים MOAB, וטראמפ הסביר שזה מוכיח כמה הכל השתנה. הפצצה לא הוטלה שוב מאז.

אבל ההפצצות והפגיעה באזרחים יצרו אפקט הפוך – הטליבאן הצליחו לגדול ב-2018 ל-60000 לעומת 25000 שבע שנים קודם לכן, מה שהוביל גם לאבידות רבות יותר בקרב כוחות הצבא והמשטרה האפגנים, כ-30-40 ליום.

בנובמבר 2017 ניקולסון אמר ש-64% מהאפגנים נמצאים תחת המשטר, 24% בשטח שבו יש תחרות עם הטליבאן, ו-12% תחת הטליבאן. חצי שנה לאחר מכן הוא אמר שכ-80% נמצאים תחת הממשלה האפגנית, ושהמלחמה נמצאת ב"תפנית". בשימוע שנערך בסנאט למחליף שלו גנרל מילר, הוא חזר על כך שהמלחמה נמצאת בתפנית וזכה לתגובה ש"המלחמה היתה בנקודת תפנית כל כך הרבה פעמים שאנחנו נמצאים בספירלה מעגלית".

בנובמבר 2017 התחיל המבצע המיוחד כנגד יצור ההירואין באפגניסטן "סופת הברזל" IROM TEMPEST. גנרל לאנס באנץ' מחיל האוויר הסביר שהפעם זה שונה לחלוטין, והפעם הורדנו את הכפפות. אחרי מאות גיחות הפצצות מאסיביות של B-52 ו-F-22 הפנטגון חישב ומצא שזה בזבוז משאבים שלא משיג את המטרה. דו"ח מיוחד של האו"ם חישב שבין 2002 ל-2017 שטח יצור ההרואין באפגניסטן גדל פי 4 והתוצרת גדלה כמעט פי 3 מ-3200 מטר טון, ל-9000. הירידה הקלה שהיתה ב-2018-9 לא נבעה מהמאמץ הצבאי של ארה"ב אלא מתנאי סביבה. במהלך המלחמה ארה"ב הוציאה כ-9 מיליארד דולר על תכניות למלחמה ביצוא ההרואין מאפגניסטן.

ואז… טראמפ שבר את המבוי הסתום והורה למחלקת המדינה להתחיל במגעים ישירים עם הטליבאן כדי למצוא דרך להוציא את החיילים מאפגניסטן אבל מבלי שזה ייראה כמו השפלה. אחרי שני נשיאים שהיו לכודים במגבלה של סידור אפגניסטן בלי הטליבאן, טראמפ שבר את המגבלה הזאת, שחסמה אפשרות אמיתית לסיים את המלחמה. הילארי קלינטון למשל התנגדה לשיחות עם הטליבאן בגלל שחששה שזה עלול לפגוע במעמד הנשים באפגניסטן, ולפגוע בסיכויים שלה להיות הנשיאה הראשונה שתיבחר.

ב-2018 נשיא אפגניסטן אשרף גאני הציע לטליבאן שיחות פיוס והכרה כתנועה פוליטית לגיטימית, אבל אלה סירבו לשיחות והיו מוכנים רק למו"מ על נסיגת ארה"ב. בקיץ גאני הציע הפסקת אש לכבוד הרמדאן, והטליבאן נאותו למספר ימים. זה הניע את ממשל טראמפ ליזום מגעים ופגישה ראשונה בקטאר בלי ידיעת גאני. השיחות נערכו בחשאי והבשילו כדי הסכם לנסיגת 14000 החיילים האמריקאים מאפגניסטן, בתמורה להסכמת הטליבאן לקיים מו"מ עם הממשלה האפגנית.

זה התפוצץ בספטמבר 2019 כאשר טראמפ הזמין את הטליבאן לקיים טקס חתימה בקמפ דיוויד, ואת גאני להיות צופה בטקס. שניהם סירבו להיות שותפים לפסטיבל. כאשר דלפה הידיעה שטראמפ הזמין לקמפ דיוויד טרוריסטים, התחילו לתקוף אותו בקונגרס, טראמפ ביטל את הטקס והכריז שהשיחות עם הטליבאן "מתו".

בסופו של דבר השיחות לא באמת "מתו" וממשל טראמפ חתם על הסכם עם הטליבאן ב-29 בפברואר 2020, שכלל דחיה של המחיר הפוליטי הכרוך בנסיגה לאחרי הבחירות, וקבע שהנסיגה תושלם במאי 2021. אפילו טראמפ לא היה יכול לחתוך את ההפסד בצורה כל כך חדה ולסיים את המלחמה לפני הקדנציה שלו, למרות שהכוח האמריקאי צומצם ל-2500, ועוד לפני הבחירות הוא שקל להחזיר את כל החיילים עד לכריסמס הביתה, אבל חזר בו.

דילמת הנסיגה מאפגניסטן

כשביידן נכנס לבית הלבן הוא אמר:

“So when will it be the right moment to leave? One more year, two more years, ten more years? What conditions must be met to depart? I’m not hearing any good answers to those questions. And if you can’t answer them, in my view, we should not stay.”

בסופו של דבר כדי לסיים 20 שנות מלחמה בטליבאן היה צריך את טראמפ שישבור את הטאבו של הטליבאן (אם דמוקרט היה עושה זאת הוא היה מואשם ברפיסות) ואת ביידן שיסיים להבקיע מול שער ריק (גם אם יואשם בכך שזה גול עצמי וישלם מחיר פוליטי כבד). כל כך קשה לסיים מלחמות אם לא עשית את זה מיד בכניסתך לתפקיד.

לסיום לקח אחרון לגבי שחשוב לזכור לגבי מלחמות כאלה מפי רס"ן מתיאו בראון מחיל אוויר

“It doesn’t matter how smart you are, it doesn’t matter how much money you spend, it doesn’t matter how little you sleep every night, you’re not going to substantively change the environment you’re operating in, in the short termIt’s like society will push back against you the harder you push.”

מה ניתן ללמוד מאפגניסטן

"שלום אפגאני"