ישראל אורבאנ-צ'אבס-יזם
"אם נאמין בכוחנו, נצליח להביא לסופה של הדיקטטורה הקומוניסטית. אם נהיה אמיצים מספיק נצליח לאלץ את המפלגה השלטת לאפשר בחירות חופשיות" ויקטור אורבאן 16/6/1989
Foto: Christophe Karaba/ dpa
פידס (המפלגה של אורבאן) זכתה ברוב סוחף של מושבים בבית הנבחרים בבחירות של 2010, אחרי המשבר הכלכלי של 2008 וסיפורי שחיתות של מפלגת השלטון. 53.5% מקולות הבוחרים העניקו לפידס 68.5% מהמושבים ורוב של יותר מ-2/3 שמאפשר לעשות תיקונים בחוקה(!). אורבאן הוקלט אומר באסיפה סגורה שנה לפני כן: "אני רוצה להקים כוח פוליטי שישלוט ל-15-20 שנה, כל מה שאני צריך זה לנצח פעם אחת, אבל אז כמו שצריך", וזה בדיוק מה שהוא עשה.
כדי להבטיח את האישור של השינויים החוקתיים הורחב בית המשפט לחוקה מ-11 ל-15 והמפלגה שהיה לה רוב מוחלט בפרלמנט בחרה 5 שופטים לויאליים מטעמה, בשנתיים הבאות שיחקה המפלגה עם גיל הפרישה ומשך הכהונה, כך שכעבור שנתיים נוספות היו לה 8 שופטים מטעמה בבית המשפט, שלא ניתן להחליף אותם גם אם תפסיד את השלטון (מה שכמעט לא יכול לקרות). במסגרת שינוי החוקה עליו אדבר מייד, שונתה שיטת הבחירה של השופטים, לוועדה בהשתתפות כל המפלגות בפרלמנט שבו לפידס יש רוב מוחלט, כדי שמערכת המשפט תייצג טוב יותר את הציבור. כמה זה טוב ששופטים חוקתיים מתמנים ע"י נבחרי ציבור, וזה עוד כששופטים לבית המשפט לחוקה זקוקים לרוב של 2/3, אל דאגה זה הרוב שיש לפידס ואורבאן. בנוסף, היא הורידה את גיל הפרישה לשופטים, חוקרים ותפקידים ציבוריים (מישהו שמע על אמירה להוריד את גיל פרישת השופטים בישראל ל-67?), וכך מינתה מאות תפקידים מטעמה לכל המשרות האלה והבטיחה שליטה במערכת המשפט, ותוך זמן קצר גם במערכת אכיפת החוק, אבל על כך עוד רגע.
שינוי החוקה הגדול שאושר ב-2011 הוא זה שהבטיח את המשך שלטונו של אורבאן ושל פידס בהונגריה. השינוי הועבר תוך 9 ימים, וללא מתן אפשרות להתייחסות ציבורית. במסגרתו צומצם הפרלמנט במחצית, ל-199 מושבים ושורטטו מחדש אזורי הבחירה באופן שיבטיח לפידס יתרון. בהונגריה אזורי הבחירה לא חייבים להיות שווים בגודלם, ולכן שורטטו אזורים גדולים שבהם לאופוזיציה יש יתרון, ואזורים קטנים ורבים יותר שבהם לפידס יש יתרון. היום, האופוזיציה צריכה 55-60% כדי להשיג שיוויון בבית הנבחרים. בחירות הוגנות זה לא. בבחירות של 2014, זכתה מפלגתו של אורבאן ל-44% מהקולות (לעומת 53% ב-2010) אבל שמרה על יותר מ-2/3 ממושבי הפרלמנט ויכלה להמשיך לשנות ולעצב את החוקה כרצונה.
במקביל, היה טיפול בתקשורת, גם זה כמובן היה למטרות נעלות: "הזכות של האזרחים לקבל "מידע הולם על החיים הציבוריים" (כמה אובייקטיבי זה נשמע). בחסות השינוי החוקתי הזה, שכמובן כולו מונע מרצון טוב, נדרשו כל גופי התקשורת הפרטיים והציבוריים (מודפסים, משודרים וברשתות) לדווח בצורה מאוזנת. בחסות הרוב הוקמו רשויות שמפקחות על הדיווחים באמצעי התקשורת, כולן נשלטות ע"י אנשי המפלגה השלטת. הרשויות יכולות להטיל קנסות על אמצעי התקשורת. זה הוביל למכירת גופי התקשורת או סגירתם והיעלמות העיתונות העצמאית. ליתר בטחון כמובן הפרסום הממשלתי שימש "שוט" נוסף עברו מפלגת השלטון כדי למשטר את התקשורת בתהליך המעבר עד ההשתלטות המוחלטת עליה. בקמפיין הבחירות האחרון, זכה מועמד האופוזיציה ל-5 דקות חשיפה חד פעמית בטלוויזיה.
אם אתם סבורים שזה מספיק אתם כמובן טועים, גם ארגוני זכויות אדם, ועמותות בכלל זכו לטיפול הולם. הרעיון הישראלי של חוק עמותות השמאל הוא לא רעיון ייחודי, אורבאן היה שם קודם. ב-2012 עמותות שקיבלו תרומות מחו"ל היו צריכות לסמן את עצמן בצורה בולטת, ובהמשך הוטלו מיסים על תרומות כאלה, שהביאו להגבלות על פעולותן של עמותות ו/או סגירתן. ב-2017 הועבר חוק שמחייב עמותות בשימוע בפרלמנט. ברור לכם שזה הכיוון גם בישראל נכון?
לקראת הסיבוב של 2018 נמצא דמון חדש: ג'ורג' סורוס, שהקים בהונגריה את האוניברסיטה של מרכז אירופה, שנחשבה טובה ומוצלחת, וסטודנטים רבים מרחבי אירופה הגיעו ללמוד בה, בזכות עלות החיים הזולה יחסית בהונגריה לעומת מדינות המוצא שלהם. המתקפה על סורוס, אקדמיה בכלל והאוניברסיטה שהקים בפרט הביאו לכך שהיא העתיקה את מושבה ב-2019 מבודפשט לוינה.
ומה לגבי שחיתות תשאלו? ב-2018 האיחוד האירופי הוציא דו"ח שהראה ש-40% מהמכרזים הממשלתיים בהונגריה ניתנו לספק יחיד. חקירה של האיחוד האירופי העלתה שהחתן של אורבאן צריך לעמוד לדין כיוון שהחברות בבעלותו עשו עסקאות מושחתות בעשרות מיליוני אירו (לא עם טיסנקרופ). כמובן שהדרישה לא זכתה לתגובה בהונגריה.
הירידה של הונגריה במדדי הדמוקרטיה היתה הדרגתית ולא קיצונית, בגלל שאורבאן נאלץ להתפשר לעיתים מול דרישות האיחוד האירופי והחשש מסנקציות אירופיות שיוטלו עליו. לכן למרות העברת החוקים, היו נסיונות של מראית עין. אבל המגמה היתה ברורה ועקבית.
קריסת הדמוקרטיה בוונצואלה
הוגו צ׳אבס נבחר בדצמבר 98 ומיד פעל לשינוי חוקה שתרחיב את הסמכויות שלו, לטובת המשילות. המהלך כלל משאל עם האם נדרשת חוקה ומה החוקים שיכתבו אותה. אפקט הנצחון של אחרי הבחירות הביא לכך ששתי השאלות זכו לרוב עצום של 92% ו-86% בהתאמה, בשיעור הצבעה גבוה של מעל 60%. בעזרת חוקי הבחירות שהוא עיצב, צ׳אבס זכה ל-119 מ-125 המושבים של האסיפה לשינוי החוקה.
תהליך כתיבת החוקה, שאושר ברוב עצום הביא לויכוח גדול מהם גבולות החקיקה בין הקונגרס, שבו לאופוזיציה עדיין היה כוח משמעותי, לבין האסיפה המכוננת שבה צ'אבס נהנה מרוב מוחלט ואבסולוטי. אנשי האסיפה פרצו לקונגרס והצהירו שהוא חסר משמעות. הסוגיה הובאה למשאל עם נוסף בסוף 1999, על השאלה כיצד יתקיים תהליך כתיבת החוקה החדשה. ברוב של יותר מ-70% אושרה בקשתו של צ'אבס לכתוב את החוקה בדיונים סגורים ולא בפרלמנט.
הסוגיה הובאה להכרעתו של בית המשפט העליון של ונצואלה ואושרה ברוב של 8-6, כאשר ראשת ההרכב (נשיאת בית המשפט העליון) מתפטרת ומצהירה ש: "בית המשפט בחר להתאבד במקום להירצח". המהלכים האלה הביאו לירידה בציון הדמוקרטי של ונצואלה.
כוח מביא לתיאבון לעוד כוח (אל דאגה גם בישראל זה יהיה ככה) וצ׳אבס רצה עוד שינויים שיגדילו את כוחו והחליט להרחיב את בית המשפט מ-20 ל-32 שופטים, וכך למנות 12 שופטים שיבטיחו את שליטתו בבית המשפט, לפני ההחלטה על אישור חוקה חדשה ב-2004, שהגדילה את כוחו.
בודאי תרצו לשאול מה הציבור חשב בוונצואלה, אז ונצואלה היתה דמוקרטיה בעלת מסורת רבת שנים, ולכן הציבור במדינה תמך והיה בעד דמוקרטיה. בשנת 2011, שנה לפני שנבחר בפעם השלישית כנשיא ושנתיים לפני שנפטר מסרטן, התמיכה בדמוקרטיה בוונצואלה היתה 77%, הכי גבוהה באמריקה הלטינית. שיעור גדול יותר בציבור סבר שמצב הדמוקרטיה משתפר במדינה. 51% מהאזרחים נתנו למדינתם ציון דמוקרטי של 8-10 בסולם של 10 יחידות. התמיכה בממשלה היתה 49%, לא רע בכלל.
אחרי מותו של צ'אבס הגיע הקריסה הכלכלית של ונצואלה, כתוצאה מקריסת מחירי הנפט, ואז בהדרגה גם מהשחיתות ולבסוף גם מהסנקציות האמריקאיות. כרבע מאוכלוסיית המדינה עזבה, יותר מ-7 מיליון ונצואלים הם היום פליטים.
והציבור? בשנת 2021 רק 15% מהציבור הביעו שביעות רצון מהמצב של ונצואלה.
התהליך בישראל של הממשלה הנוכחית דומה מאוד לתהליכים שציינתי כאן, בכל מדינה יש ניואנסים שונים, בהונגריה משטר פרלמנטי, בוונצואלה נשיאותי. זה האופן שבו פופוליסטים אוטוקרטים משתלטים על מדינות דמוקרטיות בשיטות דמוקרטיות.
