סנקציות – האם זה עובד? ונצואלה

סנקציות הן כלי מרכזי במדיניות חוץ כבר שנים רבות. ככאלה, הן אמצעי ולא מטרה בפני עצמה, ולכן נדרש לנתח אותן לאור המטרה ולא האם הן ״עובדות״. אחרי פרישת טראמפ מהסכם הגרעין, הבאתי בקצרה תמצית של מחקר מקיף על יעילותן של סנקציות לאורך השנים. אמ;לק יש מקרים בהן היעד האסטרטגי הושג בזכות הסנקציות, אבל לא רבים.

כיוון שוונצואלה חביבה עלי במיוחד, היא דוגמא מצויינת כיצד הופכים לדיקטטורה בצורה דמוקרטית, אני מנסה לעקוב אחרי הנעשה. לאחרונה קראתי מספר מאמרים כיצד מאדורו שורד בשלטון, למרות הקריסה הכלכלית, למרות הסנקציות שממשל טראמפ הכריז על משטרו והניסיון הממשי להחליף אותי באיש האופוזיציה גוואידו, שבו הכירו 58 מדינות פרט לארה"ב. בשונה מהרגלי, לתקוף את ממשל טראמפ על מדיניות החוץ הכושלת שלו, אין זאת המטרה של הפוסט הזה. דוגמא לא מוכיחה על הכלל וגם לא על הסוגיה האיראנית, וצריך להזכיר שיתכן שבעוד שנה התמונה תשתנה מהיסוד. למרות זאת, זה שיעור יפה לכך שמדיניות היא עסק מורכב, ולא רק הפעלה אגרסיבית של אמצע.

ונצואלה מובאת כדוגמא לכשלון של תפיסה סוציאליסטית, אבל בפועל מה שהרס אותה מהיסוד היה פופוליזם דיקטטורי של צ'אבס. במהלך 13 שנותיו בשלטון צ'אבס השתלט בעזרת המפלגה על כל מוקדי הכוח של המדינה, כולל המגזר הפרטי. ממשלתו כפתה רגולציה ממשלתית, הלאימה מפעלים ויצרה תלות מוחלטת של כל המגזר הפרטי בטובות ממפלגת השלטון. גם תעשיית הנפט עברה פוליטיזציה באופן שהרס בה חלקות טובות.

המשבר הכלכלי הגיע רק אחרי לכתו של צ׳אבס שנפטר ממחלתו ב-2013. למרות מהלכים אנטי דמוקרטיים רבים, שהביאו להרס הדמוקרטיה של ונצואלה, צ'אבס נהנה מתמיכה ציבורית רחבה. המשבר הכלכלי הגיע למחליפו של צ'אבס, מאדורו, שנה אחרי מותו של צ'אבס.
מאז 2014, התוצר לנפש של ונצואלה קרס לפחות מ-1/3 ממה שהיה והירידה עדיין נמשכת. יותר מ-1/6 האוכלוסיה עזבה את המדינה, מעל 5 מיליון אנשים. מספרים מדהימים שכמוהם יש רק במלחמות. אבל למרות המשבר ההומניטארי והכלכלי, למרות שזאת החצר האחורית של ארה״ב, ולמרות שהמערב הכיר ביריב הפוליטי שלו, מאדורו נראה יציב בארמון הנשיאות יותר מכפי שהיה לפני שנתיים.

המשבר הכלכלי של ונצואלה הוא דו-שלבי. שלב א' לפי הספרים על פופוליסטים כלכליים. ב-2014 צנחו מחירי הנפט, אחרי שמחיר חבית נפט האמיר ל-100$, המחיר צנח ל-30$ ב-2016. הכנסות הממשלה צנחו, וממשל מאדורו חתך ייבוא, מה שהוביל את הכלכלה למיתון עמוק כיוון שהרבה מהתוצרת המקומית היתה תלויה בחומרי גלם מיובאים.


אבל גם ב-2017 כאשר מחירי הנפט התאוששו, הכלכלה של ונצואלה המשיכה לקרוס. הקריסה השניה של כלכלת ונצואלה היא שילוב בין המשבר הפוליטי הפנימי, והסנקציות שממשל טראמפ הטיל עליה. המשבר הפוליטי החריף כאשר האופוזיציה, שהיה לה רוב באסיפה הכללית, החלה בתהליכי הדחה של מאדורו. לאור הפגיעה של משטרו בזכויות אזרח והמתקפה על הדמוקרטיה (כולל חשדות לזיופי בחירות). התהליך כולל החתמת 1% מהמצביעים, כדי להתחיל הליך בפרלמנט ואז החתמה של 20% מהמצביעים. ממשלת מאדורו חסמה את ההליך. בתחילת 2017 האופוזיציה הבהירה לבנקים בינ"ל ומתווכים שהיא לא תקבל את החוקיות של הסכמים שממשל מאדורו יחתום. במרץ, בית המשפט העליון, שבתקופת צ'אבס הפך להיות זרוע של מפלגתו (ראו הרחבה בקישור), שלל מהפרלמנט את כל זכויותיו והעביר אותן לבית המשפט. באוגוסט הצטרפה לחגיגה ארה"ב שהטילה סנקציות על ממשל מאדורו, החברות הממשלתיות, ומיזמים ציבוריים-פרטיים ממערכת האשראי העולמית. זה הביא לקריסה של ייצור הנפט –

יצור הנפט בונצואלה

מ-2.4 מיליון חביות ליום ב-2014 הייצור צנח ל-340 אלף חביות ליום השנה.

האסטרטגיה נחלה כשלון וממשלת מאדורו רק הסלימה את הפעלת הכוח והדיכוי האזרחי. ממשל טראמפ המשיך להחריף את הסנקציות ובינואר 2019 הוטלו סנקציות על סחר הנפט בין ונצואלה לארה"ב. לאחר מכן הודיע טראמפ ובולטון בעקבותיו שהסנקציות יחריפו אם מאדורו לא יעזוב את השלטון ויעביר אותו לאופוזיציה. בתחילת השנה הנוכחית נוספו סנקציות על חברות בינ"ל שקשורות לסחר הנפט של ונצואלה עם העולם.

המהלכים האלה, הובילו לתוצאה הפוכה – אחיזתו של מאדורו בשלטונו, שנראה על סף קריסה, התעצמה מחדש. שלוש סיבות הביאו לכך: הראשונה, אזרחי ונצואלה (71%) התנגדו לסנקציות חיצונית יותר מאשר למאדורו, זה הוביל לצניחה בתמיכה בגוואידו. השניה, והחשובה, סנקציות ומשבר כלכלי, מאפשרים לדיקטטורים לחזק את כוחם מול העם. ב-2012 צ'אבס היה צריך להבטיח דירה חדשה מרוהטת לתומכים עבור הצבעה. ב-2018 מאדורו הבטיח 10$ בונוס עבור הצבעה. המשמעות של 10$ לאזרח שמשכורתו 2$ בחודש עצומה. כאשר השחיתות פורחת והשוק השחור פורח כוחו של המשטר גובר, זה הקל על מאדורו להחזיר את השליטה המוחלטת על הצבא. השלישית, העימות מול ארה"ב אפשר למאדורו לקרוא ליריביה לסייע לו. רוסיה וסין שלחו סיוע הומינאטרי להתמודדות עם הקורונה. טורקיה הפכה לרוכשת מרכזית של זהב מונצואלה.

סנקציות יכולות לקדם למדיניות ספציפית אבל המחקר מראה שהן לא מביאות למשטר דיקטטורי לרדת מכוחו ולהעביר את השלטון. במקרה של ונצואלה הן תרמו לשרידותו והתחזקותו של מאדורו מול האופוזיציה.

https://www.foreignaffairs.com/articles/venezuela/2020-10-09/united-states-helps-venezuelas-regime-survive
https://www.foreignaffairs.com/articles/united-states/2019-04-29/sanctions-cant-spark-regime-change

close

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.