משבר אקלים פלסטיני

אזהרה – בסוגיה הפלסטינית עסקתי הכי פחות מכל עיסוקי בנושאי בטחון לאומי

הזירה הפלסטינית לוהטת והשאלה הגדולה היא לא רק איך אפשר להוריד את הטמפרטורה, אלא האם בכלל ממשלת ישראל מעוניינת להוריד אותה, כי ממה שאני מזהה אין לממשלה מדיניות מתואמת, פעולותיה הן עם סתירות פנימיות, ועושה רושם שסך הכוחות שהיא מפעילה מחממות את הזירה ולא מרגיעות אותה.

הרשות הפלסטינית לא מהווה פקטור להרגעת השטח במרחב שבין שכם לג׳נין, כתוצאה מכך התחזקו שם גורמי טרור כולל חמאס וג׳יהאד איסלאמי, אבל גם יחידים. הואקום בשטח התפרץ לפני קצת יותר משנה והיה גורם מרכזי לפירוק ממשלת בנט-לפיד, אבל לפני שזה קרה הממשלה החליטה להיכנס לוואקום בשטח ע״י הגדלה ניכרת של פעולות צה״ל (מבצע ״שובר גלים״) ותגבור גדר ההפרדה ע״י כוחות רבים.

הכניסה של צה״ל, המצב הפוליטי בישראל (שלא מאפשר דיון רציני על משהו), המדיניות של בנט שאין טעם לקיים מו״מ עם הפלסטינים הביאו לכך שככל שצה״ל העמיק את פעולותיו כך הרשות הפכה פחות רלבנטית. המגמה הזאת התגלגלה לפיתחה של הממשלה הנוכחית, שהשקיעה את חודשי כהונתה הראשונים בהפיכה משטרית שזעזע את החברה בישראל. אבל, זה לא מה שחשוב לפוסט הזה, אלא העובדה שהממשלה לא גיבשה מדיניות כיצד להתמודד עם הבעיה המתפתחת בזירה הפלסטינית, היא המשיכה להתנהל תחת הנחת העבודה המרכזית, ב-15 השנים האחרונות, שהבטחון ביו״ש מבוסס על הרשות הפלסטינית וחופש הפעולה של ישראל לסכל אירועים ספציפיים.

אני חושב שהנחת העבודה הזאת כבר לא בתוקף –
הרשות הפלסטינית נחלשה בהדרגה לאורך השנים, בגלל מספר סיבות: שחיתות פנימית (כמו בכל עריצות), מדיניות ישראל להחלשתה ולחיזוק חמאס, החמרה בסטטוס קוו מבחינת הפלסטיני ביו״ש ועוד.
חלקים משמעותיים בקואליציה הנוכחית מעוניינים לפרק את הרשות הפלסטינית.
הוסרו המגבלות שהיו על הטרור היהודי ביו״ש, על הקמת מאחזים והרחבת ההתנחלויות, ועל היכולת של צה״ל להיות ״ריבון״ בשטח, ואני חושב שבסבך הלחצים שיש על מפקדיו הוא כמעט הרים ידיים.

אם ההנחה כבר לא בתוקף אז מה כן?
עושה רושם שהממשלה מפוצלת – ראש הממשלה ושר הבטחון עושים מאמץ לפעול בתוך המסגרת של הנחת העבודה הישנה, לראיה הם מנסים להימנע ממבצע גדול בצפון השומרון, מתוך הבנה שלא ברור מה המטרה של המבצע וכמו כל מבצע, אתה יודע איך אתה נכנס אתה לא יודע איך זה יתפתח. בפרט, כאשר חזבאללה מזהה את הבעיות של ישראל ומנסה למתוח את החבל, ועזה תמיד יושבת מעבר לגדר.
מנגד, יש בממשלה כוח מנוגד של סמוטריץ׳ ובן גביר. סמוטריץ׳ בשונה מחוסר ההבנה שלו בכלכלה, הבין היטב מה בכוונתו לעשות ביו״ש ואחרי שקיבל את הסמכויות פועל להרחיב את המאחזים וההתיישבות במרץ, 7 כאלה הוקמו השבוע. למען הסר ספק המשמעות היא שממשלת ישראל נותנת הנחיות לא חוקיות וצה״ל (כפי שהסברתי קודם) הרים ידיים.
בן גביר, די מייתר את פעולות אכיפת החוק של המשטרה.

אני לא מזהה שיש כרגע התכנסות של המגמות הסותרות עליהן דיברתי.
הסיכוי שהרשות הפלסטינית תעמיק את שיתוף פעולה עם הממשלה הנוכחית נראה נמוך; בחודשים הקרובים אנחנו צפויים לשמוע את חוות הדעת של בית הדין לצדק בהאג; אין סיבה נראית לעין שהתיאבון של סמוטריץ׳ יפחת; נתניהו וגלנט הרימו ידיים בקרב הזה מולו, מסיבות פוליטיות, זה מחיר שנתניהו לא יכול לשלם; הפיקוד הבכיר בצה״ל החליט שלא להילחם את המלחמה הזאת, יש לו צרות משלו (הרצי מבין שכוח האדם בצה״ל זה אתגר ענק, ורואים את זה במהלך שעשה לגבי השירות בצה״ל);

בזהירות המתחייבת, כיוון שהמון דברים יכולים לקרות, כל זה מעיד על כך שפנינו להסלמה. אני יודע שזה נראה טריוויאלי, אבל טענתי שזה לא התפרצות נקודתית כמו שהיה באינתיפאדת הסכינים, אנחנו בתהליך של שינוי יסודי במבנה של המערכת.

בפעם הקודמת לקח 5-6 שנים לייצב מחדש שיווי משקל למערכת הפלסטינית (׳חומת מגן׳ ועד התייצבות שלטון אבו מאזן ובניה מחודשת של הכוח של הרשות). בדרך יכולים להיות ברבורים שחורים – חקירות נגד מפקדי צה״ל, חוות הדעת של בית הדין בהאג ועוד. כמו בסוגיות אסטרטגיות אחרות, ישראל יודעת מה היא לא רוצה, אין לה שום רעיון למה היא מוכנה ואיך לקדם את זה.