לקחים אסטרטגיים מהמלחמה באוקראינה – פרק 3
לפני יומיים פורסם פודקאסט חדש ב-WAR ON THE ROCKS על לקחים מהמלחמה באוקראינה, על בסיסו נכתב הפוסט הזה, גם מבחינת התוכן וגם הרעיון לכתוב פוסט כזה, ממליץ להקשיב. אני חושב שזה ראוי להערכה שקציני צבא מתראיינים לשיחות מסוג זה, שיחות עומק רציניות שעוסקות בשאלות מהותיות ולא נועדו לתעמולה ושידורי הרתעה למיניהם, כפי שקורה בישראל בדרך כלל.
חשיבותה של העליונות האווירית
המלחמה באוקראינה המחישה בצורה הכי בולטת שניתן להמחיש את החשיבות להשיג חופש פעולה מעל שדה הקרב. אלמלא הצליחו האוקראינים למנוע מהרוסים חופש פעולה ולשם כך הם עשו מאמץ ניכר, הרוסים היו יכולים לפגוע בצורה משמעותית אם לא לעצור לחלוטין את הלוגיסטיקה המערבית לאוקראינה. הרוסים היו מצליחים לפגוע במערך הרכבות והצירים המרכזיים לאוקראינה ומונעים את האספקה של המערב, שמוזרמת בעיקר מפולין ורומניה. הדרך היחידה של רוסיה למנוע את אספקת הנשק לאוקראינה היתה בעזרת מטוסי קרב שחודרים לעומק אוקראינה ותוקפים בתקיפות ישירות, כיוון שאין אפשרות לעשות אמנעה לאורך זמן ע"י טילים מנגד, כפי שהיה בשלושת הימים הראשונים במלחמה.
הסוגיה השניה היא המלחמה בחזית, אם לרוסים היה חופש פעולה אווירי הם היו כותשים את החזית האוקראינית (ואת הערים) והאפשרות של האוקראינים לצאת למתקפה בקיץ שעבר, ועכשיו היתה מצטמצמת עד כדי לא קיימת, זה למרות שהביצועים האוויריים של חיל האוויר הרוסי לא מרשימים בכלל. כך גם לגבי הארטילריה ובעיקר ה-HIMARS, שפגיעתו ברוסים אילצה אותם להתאמות ניכרות בלוגיסטיקה הקרקעית שלהם. ספק אם ארה"ב היתה מוכנה להעביר לאוקראינה את המערכות הללו אם הן היו פגיעות לחיל האוויר הרוסי. אם מטוסי קרב רוסיים היו יכולים לפעול בצורה חופשית מהגובה, הם לא היו נחשפים לאיומי טזק"א (טילי כתף). שילוב של איומי הגנה אווירית וטזק"א הוא זה שמגביל את פעילותו של חיל האוויר הרוסי.
זה נכון באותה מידה גם לגבי אוקראינה. אמנם יש לה חיל אוויר קטן ומוגבל בהרבה מזה של הרוסים, אבל אם הם היו יכולים לטוס חופשי בחזית יכולת הפגיעה שלהם במטרות רוסיות היתה קופצת במידה ניכרת: ארטילריה, מפקדות קטנות, לוגיסטיקה ותחמושת ועוד. האם חופש פעולה של אוקראינה בחזית היה מביא מהר יותר לנכונות מערבית להעביר לה F-16? כנראה. טוב קצת הגזמתי, כיוון שהאפשרות שאוקראינה תצליח להשיג עליונות אווירית מול רוסיה, שמתאר הייחוס שלה הוא נאטו, שספק רב אם היא מסוגלת להשיג עליונות אווירית מול רוסיה, לא באמת מעשית.
אתם מוזמנים להקשיב לשיחה בין ד"ר אסף הלר לביני על חיל האוויר הרוסי במלחמה באוקראינה (קישור לספוטיפיי).
אני יודע שיש הטוענים שאפשר ללמוד מהיעדר עליונות אווירית שנדרש להסתמך יותר על הפעלת כוח קרקעי, על מערך טק"ק ועל מל"טים. בראייתי, המלחמה באוקראינה מוכיחה שכוח מערבי / כוח התקפי מחייב השגת עליונות אווירית. מערך טק"ק הוא בעיני לא חלופה שניתן להתבסס עליה (התחלתי ניתוח על זה בימים אלה), כוחות קרקעיים לא מגיעים לכל מקום וכפי שראינו מלחמה על הקרקע נראית אחרת ללא עליונות אווירית (את הדיון על הכרעה אני מעדיף לדחות), ומל"טים לא היוו פקטור משמעותי במלחמה. שני הצדדים מצליחים להפיל מל"טים בהיקף משמעותי.
חלל
המלחמה תאיץ בראייתי את המרוץ והתחרות בחלל. השפעות יכולות החלל ניכרות במלחמה, חלק משמעותי מהמודיעין שהאמריקאים מספקים לאוקראינים מבוסס על יכולות חלליות, ולא על טיסות איסוף של מטוסים מנגד. האוקראינים עושים שימוש רחב בתקשורת לוויינית של STARLINK. מייקל קופמן מקפיד לומר שההשפעה של על המלחמה היתה משמעותית מאוד. עוד לפני שהמלחמה באוקראינה פרצה, מהפכת החלל כבר היתה בשיאה, בעיקר לאור העובדה שעלות שיגור לוויינים לחלל פחתה במידה ניכרת, וניתן לשגר מספר לוויינים בשיגור אחד. השימוש שעשו האוקראינים בעזרת המערב (בעיקר ארה"ב) היה בולט. לעומת זה ראינו את הנחיתות הרוסית, שלא הצליחו לפגוע במערכות ניידות ובמוקדי איכות אוקראינים, בשלב מסויים במלחמה הרוסים התחילו לרכוש הדמאות לוויין אזרחיות.
כאמור, ההצלחות מחד, והכשלון מאידך, נצפו לעיני העולם. במקרים כאלה אנחנו צפויים למרוץ צבאי בחלל, וסביר שהוא יכלול גם מרכיבים אזרחיים כמו השימוש ב-STARLINK. סוגיות הנוגעות לשימוש בחלל לא מוסדרות כמעט באמנות בינלאומיות, למרות שהאמריקאים עשו ניסיונות לקדם כאלה. סביר שמערכת היחסים בין ארה"ב לרוסיה והמתיחות מול סין כתוצאה מהמלחמה ומדיניות ממשל ביידן מול סין, יקשו מאוד על גיבוש אמנות מוסכמות. תחרות בכלל מחייבת גם הימנעות מפתרונות קלים דרך החלל שלא יחזיקו מים במלחמה. האמריקאים כבר התחילו לחשוב איזה יתירות הם צריכים ליכולות שבהם יש להם תלות מוחלטת בחלל, כדאי שגם בישראל ניערך לזה.
גם בישראל יש עיסוק רב בתחום החלל, אבל איני רוצה להתייחס לזה. אני חושב שהלקח עבור ישראל שהתחרות הצפויה בחלל מחייבת אותה גם לשיתופי פעולה אסטרטגיים ותכנון ארוך טווח של מדיניות. בשני התחומים האלה ישראל מתקשה לקיים תהליכים מעמיקים מספיק. מלבד זה, אני חושב שישראל חייבת להרחיב את שיתוף הפעולה עם ארה"ב בענייני חלל, סוגיה שלאור המשבר הנוכחי, אינה מובנת מאליה.
למי שמעוניין להעמיק, פרסמנו במרכז אלרום שני מחקרים בעניין, משמעויותיהן של בריתות במערכת החלל – מחשבות ראשוניות של פרופסור קובי מיכאלי, אסטרטגיה ביטחונית ישראל בחלל – למידה מאסטרטגיות בעולם של ד"ר אסף הלר ושלי.
אזרחים ותאגידים אזרחיים
אני יודע שחיברתי כאן בין שתי סוגיות שונות שהמשותף ביניהם הוא המילה אזרחי. המלחמה באוקראינה הביאה ליציאה של תאגידים אזרחיים מרוסיה, הצטרפות שלהם לסנקציות והפסקה של קשרים כלכליים. אני יודע שזה נשמע מוזר אבל אם תסתכלו על ישראל בחודשים האחרונים, באירוע כמו החרם על מאפיית אנג'ל, אפשר להבין שבמלחמות עתידיות עשוי להיווצר לחץ על תאגידים אזרחיים להחרים או למשוך פעילות מישראל. למה זה קשור לאזרחים? כי ישראל נדרשת להתמודד עם פעילות צבאית של חזבאללה וחמאס (וגם ביו"ש) בתוך סביבה אזרחית, ולאופן שבו היא תפעל עלול להיות השפעה על האופן שבו תאגידים זרים יתנהלו מול ישראל.
זה אולי נראה טריוויאלי, הרי למי אכפת אם נייקי תסגור את החנויות שלה בישראל, אבל הסוגיה אחרת לחלוטין. למדינת ישראל יש שרתים, תוכנות ומערכות הפעלה שמתבססות על תאגידים זרים. מה תהיה המשמעות אם מייקרוסופט תחליט שלא לאפשר לפעילות צבאית של מדינה שמבצעת פשעי מלחמה להתבצע על שרתים שלה (סתם דוגמא)? לישראל אין יכולת לפתח עצמאות מלאה.
למה זה חשוב? כי המשמעות היא שישראל צריכה לתת לעצמה דין וחשבון מה מידת הפעלת הכוח שהיא מוציאה לפועל, כתלות במצב אליו נקלעה. לא ניתן יהיה להשתולל בלי חשבון, למרות שאני יודע שיש כאן קריאות כאלה אפילו ביו"ש או בעזה, אם הצד השני יהיה מידתי. מידתיות זאת שפה שצריך להרגיל את הציבור אליה, כי היום אנחנו בכיוון מנוגד, ומדברים על כך שנפגע באופן "לא מידתי" (פגיעה לא מידתית היא פגיעה שמנוגדת לדין הבינלאומי).
חיברתי את שתי הסוגיות אבל הן לא בהכרח קשורות. בהחלט יתכן שפגיעה באזרחים לא תביא לחרם על ישראל, אבל היא עלולה להביא לחץ בינלאומי או חקירה, ומנגד יתכן שחברות בינלאומיות ינקטו צעדים מול ישראל גם ללא פגיעה לא מידתית באזרחים. אבל הדברים עלולים להיות קשורים זה בזה (וגם לא רציתי להוסיף נושא). למעוניינים להעמיק מצורף מחקר השפעת האוכלוסייה האזרחית על שדה הקרב המודרני של ד"ר שרה פיינברג ודניאל ראקוב
האיום על קרב היבשה
אני חושב שמה שאנחנו רואים במלחמה באוקראינה הוא מבוא לעידן חדש של איומים על קרב היבשה שמחייב מציאת תשובות לאתגרים חדשים. עולם הרחפנים, החימוש המדוייק והמצררי יאפשרו גם לחזבאללה (שהוא בלב איום הייחוס של צה"ל) לאתר ולפגוע במדוייק בכוח מתמרן בפרט אם הוא נייח (נניח בשטחי כינוס). מה שבטוח הוא שמה שהיה לא יהיה, האיום השתנה מהיסוד כתוצאה מקפיצת מדרגה ביכולות האיסוף והתקיפה שהפכו להיות זמינות ונגישות גם לארגונים, בודאי לארגון צבאי כחזבאללה. באוקראינה אנחנו רואים איך שני הצבאות עושים שימוש ברחפנים בהיקפים גדולים, ואני חושב שהדחיפות למצוא מענים (בבניין כוח ובתו"ל) לאתגר החדש (שילוב של איסוף+דיוק) גדלה במידה ניכרת. מספיק להסתכל על הסרטון המצורף של איתור רכב טק"א SA-15 שנכנס להתחבא בתוך שיחים ומושמד באמצעות ארטילריה מדוייקת, כדי להבין את ההשלכות האפשריות של שילוב איסוף+דיוק.
אני לא טוען שיש ירידה בצורך או בצפי האם ישראל תצא לתמרון במלחמה הבאה בצפון, המשמעות היא שאנחנו צריכים למצוא פתרונות כדי שניתן יהיה להוציא תמרון כזה לפועל. את הויכוח על התמרון אני שומר לפוסטים אחרים. השיפורים ביכולת האיסוף וסגירת המעגלים מהווה אתגר גם למערך ההגנה של ישראל ומטרות עיליות אחרות.
סיכום – בחרתי לדבר על 4 נושאים שנוגעים לקומה האסטרטגית של הבטחון הלאומי של ישראל: חשיבותה של העליונות האווירית כיוון שזה מרכיב חיוני של העוצמה הישראלית, התחרות והמירוץ בחלל שאנחנו בראשיתו, סוגיית האזרחים והשפעתם של תאגידים אזרחיים על בטחון, והשיפורים ביכולת האיסוף וסגירת מעגל מדוייקת.
תודה על סקירה מאלפת (כרגיל).
הסעיף האחרון בעיניי הוא המדאיג ביותר לכוח יבשה מתמרן. לא בטוח כמה כוחות כאלה מסתובבים היום עם אמצעים (ויותר מזה מודעות) להתמודד עם איום הרחפנים. היה מעניין לראות את כח ואגנר נע לתוך רוסיה עם סוללת נ״מ ניידת שמלווה אותם.
לא צריך מיקרוסופט, לינוקס עושה העבודה יותר טוב.