טראמפ, ישראל, קטאר, טורקיה, סיום המלחמה – ההסכם, חמאס, הפוליטיקה הפנימית בישראל והחטופים

ישראל צריכה לשאול את עצמה איך היא מקדמת אינטרסים באמצעות קטאר, ולא איך היא כועסת על קטאר, כמפלט מכך שעוד לא הושג נצחון מוחלט. התקיפה בקטאר נכשלה לא בגלל שלא הצלחנו לחסל את צמרת חמאס, אלא בגלל שלא היתה בה תבונה מדינית ולכן התוצאה קצרת הטווח שלה, היא שדרוג המעמד של קטאר ופגיעה בזה של ישראל.

לראשונה בתולדות מדינת ישראל ממשלת ישראל הטילה על צה״ל משימה, מבלי שיש הסכמה ושקיפות על מה המטרה

גם בלי לכבוש את עזה וגם אם המלחמה מסתיימת מחר, אין לצה"ל חיילים כדי לקיים את הבט"ש הדרוש ממנו אחרי המלחמה. בכל הגבולות נצטרך להגדיל את הסד"כ. אין לזה היתכנות בכוח האדם הנוכחי של צה"ל, ולא ניתן לעשות זאת באמצעות מילואים.

סוגיית החטופים משרתת את השלמת ההפיכה המשטרית – מעניקה זמן להשתלט על מוקדי כוח נוספים, והיא מאפשרת את הכשרת הציבור לכך שזכויות וחיי אדם ניתנים לפגיעה. בהמשך זה יהיה פחות נורא כשהשלטון יפעיל אלימות נגד מתנגדיו, לקראת מערכת הבחירות הגורלית המתקרבת.

בכאוס העולמי החדש מלחמות מנע הפכו לגיטימיות – מלחמת ישראל באיראן היא המחשה לכך

זאת תהיה טעות לזלזל בהערכות הנזק בפעמים הבאות, לא תמיד תהיה הצלחה כמו בשתי המלחמות הקצרות הללו. צריך לקיים דיון רציני ומקצועי בסוגיות כאלה, ולהיזהר מ״תבהלה״ מוגזמת. לא כל הרגעה היא קונספציית ה-7/10

השבוע החלה הפסקת אש במלחמה בין ישראל לאיראן, אבל נדמה שהעימות הזה עוד רחוק מלהסתיים. בימים שקדמו להפסקת האש, בין

מספר לקחים מהמלחמה הקצרה של ארה״ב בתימן – אסטרטגיית משאלת לב, חשיבות עליונות אווירית, אורך נשימה, מיגון ומנהרות, לדעת לסיים