קטגוריה: דיעה

לכבוד שבת קיבלנו שלל כותרות מטעמו של שר הבטחון החדש נפתלי בנט על הוצאת האיראנים מסוריה. ללא ארה"ב יש 4 חלופות לזה:
אופציה צבאית – השמדה רציפה וחוזרת של כל איראני בסוריה באשר הוא.
כפייה – גביית מחיר שיביא להתקפלות.
כפיה על הרוסים להוציא בכוחם את האיראנים מסוריה ופירוק הברית הרוסית – איראנית.
כפייה על אסאד להוציא את האיראנים מסוריה.
כל האפשרויות אינן ריאליות.
בלי קשר שר בטחון שמקדם מדיניות שונה ממדיניות הקבינט צריך להיות מפוטר באותה דקה.

לפני 40 שנה בסיומו של שרב סתווי, כתב שלום חנוך את המילים הבאות:
"נשבר השרב, עולה הלחות, השמים מתכסים עננים
נוסע אליך אשה יפה והרוח מצליפה בפנים…"
המילים היו קשורות לנעשה בחוץ, זה היה מקור ההשראה לשיר.
בישראל של היום הבטחון הוא מטבע פוליטי עובר לסוחר. צה"ל הפך לגוף שיווק של עצמו ומוכר לנו לוקשים באמצעות דובר צה"ל, הצנזורה והכתבים הצבאיים. הפוליטיקאים סוחרים בבטחון כאילו חיי האזרחים הם מטבע עובר לסוחר בקלפי.
לו רק נקבל מילים שקשורות לנעשה בחוץ, דיינו.

אין הישגים בזול – מי שלא מוכן לשלם מחיר צריך לצפות שביכולתו להשיג הישגים מוגבלים

חוק היד העומדת – חוק יסוד בדמגוגיה פוליטית
למען קידומו של דיון פורה זיכרו, כל מי שמבטיחים לכם שיש פתרונות פשוטים לבעיות מורכבות, מלהטטים ביד ימינם (ולא בגלל שזה צד ימין הפוליטי, אלא בגלל שרוב האוכלוסיה כותבת בימין). תמיד תסתכלו על יד שמאל, בחיים היא לא עומדת.

מילים רבות נכתבו על השאלה האם בגין ידע או לא ידע, איני מתכוון לדבר על כך, אני טוען שבגין רצה – בגין חתר למלחמה בלבנון, רצה אותה, הוביל את ההכנות אליה והכשיר את הממשלה לתמוך ביציאה למלחמה.

אני חלוק על רון בן ישי למה לא ננצח במלחמה

בכל פעם שאתם שומעים מישהו מדבר על התנהגות האחר בשם הכבוד הלאומי, זיכרו שמדובר באדם שמתוסכל מכבודו שלו ומחפש שליטה וכוח על אחרים.

מקריות שכזאת. השבוע כתבתי על קונספירצית תפירת התיקים של הפרקליטות ובמקרה שמתי עיני על סיפרו של אבירם ברקאי "מעשה שלא היה" אותו

לקחי ארועי המרמרה צריכים להזכיר לנו שכדי לשמור על חיילי צה"ל באמת צריך ליווי משפטי ומערכת משפט עצמאית.

מושג ההכרעה בתפיסת הבטחון התבטא בפיתוח יכולת מחץ צבאית שמאפשרת את הסרת האיום הצבאי במהירות ולא כפיית רצונה המדיני של ישראל על האויבים.
השינוי בסביבה האסטרטגית של ישראל, הן במאפייני האיום והן באויבים, הביא לכך שלא ניתן להסיר את האיום הצבאי במהירות ולכן מחייב שינוי של מערכת המושגים, שמטרתה כיול ציפיות במשולש ממשלה-צבא-אזרחים ושיפור ביכולת החשיבה האסטרטגית.