קטגוריה: דיעה

אל תישאו את שם הבטחון לשווא

לפני 40 שנה בסיומו של שרב סתווי, כתב שלום חנוך את המילים הבאות:
"נשבר השרב, עולה הלחות, השמים מתכסים עננים
נוסע אליך אשה יפה והרוח מצליפה בפנים…"
המילים היו קשורות לנעשה בחוץ, זה היה מקור ההשראה לשיר.
בישראל של היום הבטחון הוא מטבע פוליטי עובר לסוחר. צה"ל הפך לגוף שיווק של עצמו ומוכר לנו לוקשים באמצעות דובר צה"ל, הצנזורה והכתבים הצבאיים. הפוליטיקאים סוחרים בבטחון כאילו חיי האזרחים הם מטבע עובר לסוחר בקלפי.
לו רק נקבל מילים שקשורות לנעשה בחוץ, דיינו.

Continue reading

חוק היד העומדת

חוק היד העומדת – חוק יסוד בדמגוגיה פוליטית
למען קידומו של דיון פורה זיכרו, כל מי שמבטיחים לכם שיש פתרונות פשוטים לבעיות מורכבות, מלהטטים ביד ימינם (ולא בגלל שזה צד ימין הפוליטי, אלא בגלל שרוב האוכלוסיה כותבת בימין). תמיד תסתכלו על יד שמאל, בחיים היא לא עומדת.

Continue reading

מלחמת שלום הגליל – ידע או לא ידע? רצה!

מילים רבות נכתבו על השאלה האם בגין ידע או לא ידע, איני מתכוון לדבר על כך, אני טוען שבגין רצה – בגין חתר למלחמה בלבנון, רצה אותה, הוביל את ההכנות אליה והכשיר את הממשלה לתמוך ביציאה למלחמה.

Continue reading

על (אי) ההכרעה

מושג ההכרעה בתפיסת הבטחון התבטא בפיתוח יכולת מחץ צבאית שמאפשרת את הסרת האיום הצבאי במהירות ולא כפיית רצונה המדיני של ישראל על האויבים.
השינוי בסביבה האסטרטגית של ישראל, הן במאפייני האיום והן באויבים, הביא לכך שלא ניתן להסיר את האיום הצבאי במהירות ולכן מחייב שינוי של מערכת המושגים, שמטרתה כיול ציפיות במשולש ממשלה-צבא-אזרחים ושיפור ביכולת החשיבה האסטרטגית.

Continue reading