תגובה לאלוף במיל' בריק
כמה מילים על מאמר הדיעה של האלוף במיל' בריק בגלובס, במנותק מהניגוח האישי באייזנקוט, שלתחושתי יש כאן נסיון מכוון גם לזה.
המאמר נפתח ב-"תר"ש גדעון היא התוכנית הרב שנתית שהוביל הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט. תוכנית זו תיזכר כתוכנית שדרדרה את צבא היבשה לנקודות שפל שלא הייתה כמותה ופגעה אנושות במוכנותו למלחמה".
האמנם שכחנו את מוכנות הצבא למלחמת לבנון השניה? זה היה רק לפני 13 וחצי שנה, צבא היבשה היה במשבר עמוק אחרי קיצוצים דרמטיים בתר"ש קלע שנכפה על צה"ל לאור הקיצוצים בתקציב אחרי האינתיפאדה השניה. בכלל, משפטים כמו שפל שלא היה כדוגמתו נועדו בעיקר לתת פריימינג למאמר, למרות שאין מאחוריהם שום מדד או קריטריון שמאפשר לבחון אותם ברצינות.
"מעולם לא הושקעו בצבא היבשה כספים כה גדולים בתוכנית רב שנתית" – ב-30 השנים האחרונות תר"ש גדעון היה השני שהושלם (ביחד עם התר"ש של אשכנזי). יתר התר"שים הצליחו לכהן רק שנתיים או שלוש. בתר"ש של אשכנזי הושקע יותר כסף ביבשה מאשר בתר"ש גדעון.
בכלל, תר"ש זאת תכנית התעצמות של צה"ל ואינה תקציבו המלא של צה"ל לאימונים או לשכר. לבחון רק את התר"ש כמדד להשקעה במרכיב כזה או אחר זאת לא הדרך לבחון את הדגשים ששם רמטכ"ל בשם ממשלת ישראל במרכיביו השונים של הצבא.
"רוב הכספים האלה ירדו לטמיון כתוצאה מהתנהלות לא ראויה וכשלים חמורים בתרבות הארגונית, הניהולית והמנהיגותית בצה"ל" – כמשקיף מהצד על צבא היבשה אני יכול לומר שבריק צודק בזה שיש תרבות ארגונית וניהולית כושלת. אבל ראוי לשים את האצבע על הבעיות האמיתיות: מבנה צבא היבשה בעייתי, זרוע היבשה אחראית על בניין הכוח ואילו הפיקודים על המוכנות המבצעית. פערי הסמכות והאחריות יוצרים מחלות חשוכות מרפא שאת השפעתן ניתן להבין מדבריו הבוטים. המבנה החולה הזה קיים בצה"ל, ולא הומצא ע"י אייזנקוט או בתר"ש גדעון. את הניסיון לעשות שינוי, של דני חלוץ, ביטלו כחלק מהחזרה לאחור מכל מה שהוא ניסה לעשות בצבא, בתקופתו של אשכנזי. כל אלו מחלות שהגיעו לפיתחו של אייזנקוט. זה בסדר גמור להחליט שלא מתקנים את כל המחלות, כל עוד מנסים לתקן את חלקן.
פרט לזה, האלוף במיל' בריק גם לא טורח לציין איזה כספים ירדו לטמיון, אלו פרויקטים לא הגיעו לכדי מימוש ולמה.
לאחר מכן כותב בריק שתר"ש גדעון הביאה לכשלים חמורים ומפרט:
- "תרבות ארגונית, ניהולית ומנהיגותית קלוקלת בתר"ש גדעון הביאה לכשלים בלתי ניתנים לתיקון. אחת מהבעיות הקשות ביותר היא תופעה שהולכת ומתרחבת של קשר שתיקה ודיווחים לא אמינים בצה"ל".
האמנם תכנית רב שנתית קשורה לתרבות ארגונית? ברור שלא. אז למה לכתוב את זה. תכנית רב שנתית עוסקת בהתעצמות צה"ל ובמבנה שלו. חוץ ממנה קיימים עוד המון תהליכים שקורים בצה"ל שאינם נובעים מהתכנית הרב שנתית. למשל, מה מתאר הייחוס לאימונים. האם מלחמה בלבנון או מבצע בעזה.
האם תכנית רב שנתית קשורה לתופעה הולכת ומתרחבת של קשר שתיקה ודיווחים לא אמינים? ברור שלא. דיווחים לא אמינים היו בצה"ל מאז קום המדינה. כדאי להיזכר שיש אלוף במיל' שיש נגדו כתב אישום על שוחד, תא"ל בחיל אוויר הורשע בשוחד, צ'יקו תמיר הודח על דיווח שקרי, צה"ל השתתף בהונאת הממשלה ביציאה למלחמת שלום הגליל, נגד אריאל שרון נטען שלא בהכרח הוא מדווח אמת במלחמת יום הכיפורים ועוד דוגמאות רבות. - "במסגרת התוכנית היה רכש במיליארדי שקלים של אמצעי לחימה חדשים – שחלקם הגדול לא הוטמעו ביחידות המילואים"
זאת מהותה של תכנית רב שנתית לרכוש אמצעי לחימה חדשים. האם האלוף במיל' בריק טוען שכל אמצעי שנרכש צריך להיות מוטמע ביחידות המילואים? אולי חלק ניכר מהם לא אמור להיות כזה. בכלל, הדיון על מבנה כוח יבשתי הוא דיון מורכב והניסיון לרדד אותו לשיח של סיסמאות לא יכול להוביל למקום חיובי. - תר"ש גדעון הביא לאחד המשברים הקשים ביותר שחווה צה"ל בכוח אדם – האם משבר כוח האדם של צה"ל נובע מהתר"ש או מתהליכי עומק שעוברים על החברה הישראלית? האם השיוויון בנטל, הקרע הפוליטי העמוק שיש בישראל, המעבר לפנסיה צוברת (חלקית), מסלול השירות שהפך את הודאות שהקנה השירות הצבאי לחוסר ודאות תעסוקתי ועוד תהליכי עומק שעברו על צה"ל לא משפיעים על כוח האדם בצה"ל? ברור שכן. חלק מהתהליכים התחילו הרבה לפני אייזנקוט, ואינם קשורים אליו.
- בריק גם מלין על נכונותו של אייזנקוט לקצר את שירות הבנים – האם הוא שם לב שקיצור השירות היה דרישה פוליטית שהצבא הסכים לה? האם אינו מסוגל להבין שזה משקף דרישות של הציבור בישראל, ושזה משקף את הצורך של החברה הישראלית. הרי בצה"ל יש מסלולי שירות כמו בני הישיבות שמאפשר להתגייס ל-17 חודשים? מדוע על כך אינו מלין.
- קיצוץ של אלפי תקנים – קיצוץ בתקנים מאפשר הקמת יחידות חדשות ומונע סטגנציה. אחת הבעיות של צה"ל היא חוסר נכונותו לחתוך יחידות ובזבוז כסף משווע ביחידות שצפויות להיסגר בקרוב, במקום לסגור אותן מתוך הסתכלות ארוכת טווח.
- "אומנם בתר"ש התאמנו יותר, אך רמת האימונים הייתה מתחת לכל ביקורת". בוא נשים בצד רגע את הטענה הבעייתית שהצבא הוא רכוש הרמטכ"ל ושאת האחריות שלו לא ניתן לחלק. האם ממשלת ישראל הגדירה לצבא למה הוא אמור להיות מוכן? התשובה היא לא. האם יש לזה משמעות מבחינת האימונים, בודאי שכן.
אבל גרוע בהרבה, בריק מסרב לנתח מהן סיבות השורש בגללן צבא המילואים לא מוכן למשימותיו – בעבר השירות הסדיר אפשר לחיילים להשתחרר ולשמש כלוחמים לעשרות שנים קדימה. מלחמת ששת הימים שינתה את המצב הזה מהיסוד, ומאז עבר כבר יובל שנים. האינתיפאדות (בעיקר השניה), הסכם השלום עם מצרים וקריסת סוריה הביאו לכך שאין איום אופרטיבי מדינתי לאורו מתאמן החייל הסדיר.
בעידן המודרני לא ניתן להתבסס על השירות הסדיר ככלי שמכשיר לוחם מילואים לעשרים שנה, קצב שינוי הטכנולוגיה אחר, האויב משתנה בקצב אחר. צה"ל לא עדכן את תפיסת ההכשרה של כוחות המילואים שלו ויישם אותה בשירות הסדיר, לפני אייזנקוט וגם אחריו.
יכולתי להמשיך לנתח את דבריו של בריק עד תומם, אבל אני חושב שאין בזה צורך. הנקודה היא שהוא מעלה סוגיה נכונה, בדבר מוכנות צה"ל למלחמה, אבל מסרב לנתח לעומק את הסיבות לבעיה ומעדיף לראות ברמטכ"ל הקודם אשם במצב.
בפועל, אם צה"ל לא מוכן למלחמה כדאי שהקבינט יקיים דיוני חירום על המצב. במציאות, תוספת התקציב לצבא ניתנת למודיעין, לחיל האוויר, וליכולות תקיפה באיראן.
ראוי לדיון על מוכנות הצבא להיות מעמיק יותר, אישי פחות (כיוון שהבעיות לא נובעות מאייזנקוט), אבל הכי חשוב כדאי גם לדבר על סדר עדיפויות. מה יותר חשוב, לתקוף את פרויקט הגרעין באיראן או לכבוש את עזה. לא ניתן לעשות הכל, ולתעדף מתחיל בצורך לומר מה לא עושים. את הלקח הזה האלוף במיל' בריק לא מוכן לממש.
הלקח האמיתי הוא שבישראל צריך להתקיים דיון על תפיסת הבטחון, שחלקים ניכרים ממנו פתוחים לציבור. הדיון הזה הוא דיון פוליטי, והאחריות לו הוא של הממשלה, זאת סיבה מרכזית להקמתו של המל"ל. הכנסת באמצעות וועדת החוץ והבטחון אמורה לקיים אותו במקביל ולהבטיח שמתקיים תהליך ראוי כזה בממשלה.
"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?"
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול.
"לא איכפת לי כל-כך לאן" אמרה אליס.
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי", אמר החתול.
"בתנאי שאגיע לאנשהו", הוסיפה אליס כהסבר.
"בטוח שתגיעי", אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה".
