מכתב פתוח למטכ"ל – המלצות להמשך הדרך

אני מניח שהמצב צפוי להתייצב לפחות עד הדיון בבג"ץ בעוד קצת יותר מחודש. לכן אני חושב שצה"ל יכול להעריך את המצב ולהיערך לבאות. בשיא הצניעות הראויה, החלטתי לכתוב מכתב פתוח שכולל הערכה מה צפוי והמלצות שיש לי:

לא כל מפסיקי ההתנדבות יחזרו גם לא בחירום או במקרה של חזרה לאחור. להערכתי בצה"ל משוכנעים שאם פורצת מלחמה מחר, כל מפסיקי ההתנדבות חוזרים. אני חושב אחרת, אם יפרוץ עימות משמעותי או פחות משמעותי, השאלה האם הממשלה הידרדרה אליו כדי לדכא את המחאה תצוף ותרחף ממעל. לא ניתן יהיה להימנע ממנה. במצב שכזה, לא בכזאת קלות אנשים ירוצו בחזרה ליחידות. יש גם כאלה שבאמת החליטו להפסיק את שירות המילואים שלהם ולא מתכוונים לחזור בשום מצב, ולא עברו לסטטוס של מוקפאים, אלה סביר להניח שלא יגיעו, איני יודע מה השיעור שלהם כרגע.
תידחו ככל הניתן החלטות בנוגע לאנשים לרגע האחרון, תנסו לשמר כמה שיותר אנשים בקשר ואל תנתקו אותו, למרות קולות ברחוב. תנהלו סימולציות מתמשכות לשתי הסיטואציות.
תכינו כבר עכשיו תכנית חזרה לכשירות בשנת 2024 אם תידרש כזאת. אם לא, ממילא לא יהיה לכם את האנשים.

תחבקו את אנשי המילואים שעזבו, יש סיכוי שתצטרכו אותם: תלכו להיפגש עם אנשי מילואים שהפסיקו התנדבות, במקום לקיים טקסים של נראות. יש לכם פרק זמן שבו ניתן לעשות ניסיון להקשיב. כנראה שלא תוכלו להבין עד הסוף, כיוון שאתם לא אזרחים כרגע, אתם נושאים בתפקיד. עיקר חוסר האמון הוא בממשלה, אבל גם טעויות שנעשו על ידי בכירי הצבא מלוות את האירוע. ההקשבה שלכם עשויה להשפיע על היקף גל הפסקת התנדבות נוסף, שיכול להגיע בסתיו (אם בגלל חוק הגיוס, ואם בגלל המשך העברת ההפיכה חד צדדית).
תקיימו שיח רצוף עם אנשי המילואים, זה אולי נשמע בנאלי, אבל לא תמיד קורה. במפקדות יבשה אין את המגע הרצוף שיש עם אנשי המילואים כפי שיש ביחידות אחרות.

תתייעצו עם מומחים חיצוניים – לכם כמטה כללי חסרים הרבה כלים, כיוון שהבעיה שנחתה לפיתחו של צה"ל עוסקת בסוגיות שאינן צבאיות ולמפקדים רבים בצבא אין כלים להתמודד איתן. כדאי לנסות למצוא את הדרך להתייעץ עם אזרחים וגורמים מחוץ למערכת, כדי להעשיר את סל הכלים שיש לקבלת ההחלטות. כמובן שצריך להיזהר שזה לא יתפס פוליטי, אבל אין לכם מנוס מלנסות להרחיב את הידע וכלי הפעולה שתצטרכו לעשות בהם שימוש.

קיימו הערכת מצב – תתחילו להתייחס לאירוע הזה כאירוע מתמשך שצריך לנהל באמצעות קיום הערכות מצב מתמשכות. תפסיקו לבחון כל יום את הכשירות, ותתחילו להסתכל קדימה ולהעריך, גם אם יש חוסר ודאות. כדאי להניח שבחודשים הקרובים זה לא חוזר לאחור, ולכן צריך להתאים את הגרפים ולסמן את הנקודות והסוגיות שבהן צריך לוותר. אסור להניח שתצליחו לעמוד ב-100%. הסיסמה "נעשה יותר עם פחות" היא שקרית. "עם פחות עושים פחות". אם מחליטים מה לא עושים, מצליחים למזער את הנזק והפגיעה.
תשקפו בצורה ברורה את ההבדלים בכשירות, מפקדת אוגדה אולי כשירה גם אם היא לא עשתה במשך שנה תרגיל (בדגש על אולי), טייסים נפגעים יותר. תנסו להסביר את זה בצורה בהירה יותר גם לציבור, כדי שיבין. המחשבה שהכל צריך להיות תחת מעטה של סודיות עשויה להיות לרועץ הפעם.

ניהול תקשורתי של המשבר – קחו ייעוץ לניהול התקשורתי, לא כדי לצאת בקמפיין ולהיות צד פוליטי, אלא כדי שמסרים והתבטאויות יעברו מסננת מקצועית על מנת שיהיו ברורים ושלא יגרמו נזקים.
תרחיבו את השקיפות – בכל פעם שאתם מדברים בכנס סגור, תניחו שהדברים יופצו, אז תוציאו מטעמכם הודעה בתקשורת של הדברים שאמרתם.
תמסרו נתונים לציבור בכל מקום אפשרי שלא פוגע בביטחון. תחשבו על זה במשקפיים רעננות ולא של פעם. למשל, שקיפות בנתוני הגיוס, כמו הנתונים ששוחררו לאחרונה מאיפה באים יותר משרתים, בכלל ובקרבי. צריך להבליט ולהדהד. יותר מזה- כל נתון שאפשר כמו כמה בני נוער נכנסו למקצועות טכנולוגיים יוקרתיים בפרוייקטים של צה"ל מהפריפריה, איך עובד מערך המיון. למי נשלח זימון לטיס. אם התנאי ל-8200 הוא 5 יחידות מתמטיקה למקצועות ספציפיים, אז תגידו את זה. "אנחנו שולחים זימון לכלל בוגרי 5 יח"ל בכל הארץ". תאפשרו לשומע להבין לבד למה יש פחות כאלו בפריפריה.

צה"ל צריך לשקף את ההבדלים בטענות שהוא שומע מהאוכלוסיות השונות, מה שהיום מתפרש כפריבילגים. הרבה אנשי מילואים ביבשה נדרשים רק בחירום. אבל טייסים מבצעים פעילות מבצעית כל שבוע וצריכים להאמין שמי שאישר את הפ"מ יודע מה הוא עושה. אנשי מ"מ באים למילואים כדי לבצע משימות מעבר להררי חושך או לשלוח אנשים לשם. הם מתחככים בלכלוך של מדינת ישראל וצריכים להאמין בכנות כוונותיו הציוניות של מי ששולח אותם ולדעת שהם מוגנים. אנשי סייבר התקפי גם הם. הם מבצעים בכל פעם שהם במילואים עברות על החוק במגוון מדינות, ברשות ובסמכות. הם צריכים הגנה מפני החוק הבינ"ל, ולדעת שלא ייחשבו בעתיד הקרוב כמשרתים משטר של "מדינה סוררת". הם גם שואלים את עצמם בכל מילואים – האם אני באמת רוצה לפתח כלי שיונח בידיו של העבריין חסר האחריות בן גביר? אלו דילמות שצריך לשקף ולהבין.

כשירות המערכת – בדרך כלל כשמדברים על כשירות, סופרים את התקנים והכשירות של יחידות, ולא מסתכלים על המערכת ועל הארגון. זה מקרה שונה, שבו הפגיעה היא בעמוד השדרה של צה"ל בחירום. היקף הקפאות ההתנדבות הוא של אלפי אם לא עשרות אלפי שנות ניסיון, חלק מהאנשים שמשתתפים בתרגילים של צה"ל לאורך שנים. האנשים האלה מהווים את בסיס הידע לאנשי הקבע שמגיעים חדשים לתפקידם, וגם ככה עושים אותו רק במשך שנתיים. יכול להיות שצריך לחשוב על שינוי במאפייני התרגילים האלה, ולהיזהר זהירות יתרה בלקחים שיעלו.

טיפול באנשי הקבע – בצה"ל יש בעיה בדרג הסרן-רס"ן עוד לפני המשבר הנוכחי. לדעתי אחת הסיבות לבעיה הזאת נובעת מכך שבצה"ל של היום הדרג הזה לא מחולל ידע ייחודי ולא מרגיש בעמדת השפעה על הארגון. התסכול הזה גורם לחלק מהאנשים להשתחרר. אמנם זה נשמע מוזר, אבל משבר כמו שיש עכשיו הוא הזדמנות לתחילתו של שינוי תרבות ארגוני שבו מורידים יותר אחריות למטה. נכון, שזה סותר את הצורך בזהירות שהמערכת חושבת שצריך לנקוט במשבר הנוכחי, אבל המחיר החילופי עלול להיות כבד, מגמת העזיבה של הדרג החיוני הזה עלולה להחריף.

תיערכו לחוק הגיוס – כדאי להניח שבכוונת הממשלה להעביר את חוק הגיוס ושהמהלך יצא אל הפועל. איני איש בשורות, אני חושב שבמציאות הנוכחית זה יביא למחאה גדולה, ולמשבר גיוס כלשהו, שאיני יודע להעריך את השלכותיו. לתחושתי, במשרד הבטחון (ואולי גם בצה"ל) חושבים שאם יועבר חוק תמריצים למשרתים, זה יקל על הגלולה המרה. אני חושב שזאת הנחה שגויה. בפרט, כאשר מדובר בממשלה שכבר חצי שנה מכפישה ומבזה מתנדבי מילואים. הממשלה הזאת לא תוכל לשווק "כבוד והערכה" למשרתים לא משנה מה היא תעשה. לצערי, אין לי אפילו רעיון איך מתמודדים עם הסתירות האלה. איחולי הצלחה.

מלחמה / עימות – צפו לבעיות מוטיבציה במקרה חירום. צבאות נוטים להיכנס למלחמה כאשר הם מדמיינים את הצבא שהם היו רוצים, ולא את הצבא שיש להם ביד. צה"ל חייב להיערך לכך שהוא צריך להיכנס בזהירות למלחמה מבחינת הכשירות והיכולות שלו. הוא אפילו לא מסוגל להבין איפה וכמה נפגעו מרכיבים ביכולת שלו עד עכשיו. זאת סוגיה שמחייבת התייחסות כהנחת עבודה לתכנון.

הפסקת הביזוי לאנשי המילואים – אני יודע ומבין מדוע בכירי צה"ל העדיפו שלא להתלכלך בביצה הפוליטית שבין הקולות של אלה שקראו להדיח ולשלול את הדרגות (והפנסיה) של מפסיקי ההתנדבות (בלי שום בסיס חוקי), לבין אנשים כמוני שהתעקשו להסביר שזאת הפסקת התנדבות. אני באמת מבין את המורכבות הזאת במציאות הפוליטית ההזויה שיש במדינת ישראל. אבל צר לי, לא יהיה לכם מנוס, אם תאפשרו את המשך קמפיין השיסוי וההשפלות אתם צפויים לאבד עוד הרבה אנשי מילואים לדעתי. אם הרמטכ"ל לא מאיים בהתפטרות במקרה ששרי הקבינט ימשיכו לגדף אנשי מילואים, הוא לא ראוי לתפקידו, וכאמור אני אומר את זה חרף העובדה שאני לחלוטין מבין את מורכבות המצב.