קריסתה של הדמוקרטיה הישראלית

בשונה ממה שמספרים לכם הדמוקרטיה הישראלית בקריסה. אני חושב שהקריסה מובטחת והשאלה היא האם יהיה מה לשקם כשהקריסה תסתיים, אבל בפוסט הזה לא אעסוק בתקווה שלי שנוכל לבנות את המדינה מחדש, ויש תקווה כזאת, אלא ברצוני לתאר את העובדה שהסופה שאנחנו רואים עכשיו לא התרחשה במקרה, סימני האזהרה והסדקים נמצאים כאן זמן רב. מה שקורה עכשיו זה שפתאום זה ניכר לעין בצורה מוחשית, נגמר הפרק של הקריסה הסמויה הבלתי נראית, ואנחנו עוברים לפרק הגלוי. הצטרפו איתי למסע המחקרי שעשיתי ב-7 השנים האחרונות שיתאר לכם איפה אנחנו נמצאים ולמה לדעתי זה אירוע שהתנאים אליו הונחו לאורך השנים ולא התפרצות מפתיעה. (זה פוסט ארוך במיוחד)

סדר הפעולות של פופוליסטים אחרי שניצחו בבחירות חופשיות תחרותיות והוגנות

לכל הפופוליסטים המודרניים שהשתלטו או ניסו להשתלט על מדינות דמוקרטיות יש סדר פעולות דומה:
1. השתלטות על בית המשפט ע"י רפורמות ומינוי נאמנים או שופטים מטעם
2. השתלטות על התקשורת כך שלא תהיה תקשורת ביקורתית וכלי התקשורת יהיו תיבת תהודה למסרי השלטון
3. פירוק מנגנונים שמגבילים את הרשות המבצעת והפיכתם לפוליטיים לטובת מינוי מקורבים,
4. הצבת נאמנים בגופי אכיפת החוק – התובע הכללי, המשטרה, ועדה לבחירת שופטים, מבקר המדינה וכו'
5. השתלטות על הפרלמנט והפיכתו ללא רלבנטי, כולל באמצעות חוקי הבחירות וועדת הבחירות
6. קמפיין רדיפה וחקיקה נגד ארגוני חברה אזרחית ומפלגות אופוזיציה
7. קידוש יום הבחירות כיום הדמוקרטי היחיד שחשוב

השתלטות על בית המשפט ע"י רפורמות ומינוי נאמנים או שופטים מטעם

השתלטות על הדמוקרטיה – בית המשפט תחילה

רוב הפופוליסטים שעולים לשלטון ממהרים להשתלט על בית המשפט העליון. בנימין נתניהו עלה לשלטון ב-2009, לדעתי מתוך כוונה לא להיות מוחלף ולהבטיח שייבחר מחדש. לשם כך הוא כרת ברית דמים עם החרדים (ולכן הקים ממשלה ולא ציפי לבני) ופעל לפיצול ולפירוק היריבים הפוליטיים שלו. לא היו לו את הכלים להשתלט על בית המשפט והוא לא נדרש לזה כיוון שחש שהוא בטוח בשלטון. רבים טועים לחשוב שהצורך להשתלט על בית המשפט נובע רק מהמשפט שלו, זאת סיבה משמעותית שהביאה לשינוי בגישה שלו, אבל הסיבה הכי משמעותית זאת ההחלפת שלו ע"י ממשלת בנט-לפיד. פופוליסטים שחוזרים לשלטון לא משאירים פתח לסיכוי יותר. לכן אנחנו רואים אצל נתניהו רק עכשיו מרוץ להשתלטות על בית המשפט כולו, ובפרט על העליון. הוא צריך בית משפט שלא יפסול את חוקי הבחירות שהוא מתכוון להעביר. זאת הסיבה שההצעה הכי משמעותית שהובאה היתה לשינוי הוועדה לבחירת שופטים. זה היה אמור לעשות את העבודה לכל השאר. אבל כאשר הגיע הפיצוץ, רק אחרי ליל גלנט, נתניהו החליט להשהות את הסוגיה הזאת, ולהיכנס בדלת הצידית של עילת הסבירות, בחוק שהנוסח שלו מהווה פגיעה ראשונית בהפרדת הרשויות.

מוזר ככל שזה יישמע זוהי הסוגיה היחידה שבה נתניהו פעל שלא על פי הספר הפופוליסטי, הוא המתין איתה 14 שנה, כיוון שהבין שבישראל במיוחד צריך להיות זהירים. אבל כעת כאשר גודל הסיכון גדול מדי, לא נותרה לו ברירה הוא חייב להשתלט על בית המשפט, כיוון שאחרת כל ההשתלטות הפופוליסטית שלו נתונה בסיכון.

עוד חשוב לציין שאחת הסיבות להיצף של הצעות החוק המדובר הוא כדי שבית המשפט לא יוכל להתמודד איתן, ליצור רוויה על מנת לנצח במערכה הכוללת גם אם בשלב הזה מרכיבים שוליים ייפסלו. בית המשפט לא יצליח לעמוד בפרץ, כמו שבית המשפט של ונצואלה לא עמד בפרץ וכאשר הנשיאה שלו התפטרה היא אמרה "שבית המשפט בחר להתאבד על פני להירצח, אבל התוצאה דומה: הוא מת". (מעניין האם תהיה מקבילה אצל חיות)

השתלטות על התקשורת כך שלא תהיה תקשורת ביקורתית וכלי התקשורת יהיו תיבת תהודה למסרי השלטון

השתלטות על הדמוקרטיה – סימון האויבים: תקשורת ויריבים פוליטיים

תהליך ההשתלטות של נתניהו על התקשורת התחיל עם ישראל היום, אבל מאז רק הלך והתעצם. לא במקרה כתבי האישום נגדו קשורים להשתלטותו על התקשורת, וגם אם תגלגלו עיניים לשמיים ותאמרו שהתיקים תפורים (ע"י סדרת אנשים שנתניהו מינה בתור נאמנים לכאורה), ניגודי העניינים שלו זועקים לשמיים. שימו לב לכך שבכל פאנל יושב נציג של נתניהו, לא פרשן ימני, ממש נציג שלו. בועז ביסמוט ישב בפאנל עד רגע לפני הפריימריס בליכוד, ולפני כן, היה שופר בישראל היום. צחי הנגבי החליף אותו, אחרי שהחליט לא לרוץ לכנסת ובהמשך מונה לראש המל"ל מטעמו של נתניהו. כל זה מבלי לציין שיש ברשותו ערוץ תעמולה, ערוץ 14. ישראל כבר זמן רב עוברת תהליך השתלטות של נתניהו, במקביל לכוונת מכוון של פיזור שקרים רבים כדי שלא ניתן יהיה לדעת מהי האמת יותר.

פירוק מנגנונים שמגבילים את הרשות המבצעת והפיכתם לפוליטיים לטובת מינוי מקורבים

השר דודי אמסלם פועל להדיח את מנהלת רשות החברות וכבר פעל בעבר לנסות לבטל את נבחרת הדיירקטורים. המטרה יכולת לשלוט על מאות מינויים של מקורבים.

השר שלמה קרעי פועל כדי להשתלט על כל חלקה טובה במשרדו כולל בתהליך הפרטת הדואר, הרשות השניה ומה לא.

מירי רגב מינתה למנכ"ל משרדה אדם שספק אם עומד בתנאי הסף וכן ביצעה שלל מינויים בחברות ורשויות שתחתיה, למשל כמו פיטוריו של ראש רשות שדות התעופה חגי טופולנסקי, והרשימה ארוכה.
השר מאי גולן נכנסה לתפקיד וכיוון שאין לה משרד ממשלתי מיד התפנתה לפרק את הרשות למעמד האישה כדי להשתלט עליה כמקור למשרות ומקורבים. כמובן שזה נעשה בטענות שווא על כך שהכפפתה לגוף פוליטי יוציא את הפוליטיקה שהשתלטה על הרשות.
גם יואב קיש לא טומן את ידו בצלחת ועוסק במינוי מקורבים למל"ג על מנת להשתלט על האקדמיה, וכך גם היה בנוגע לספריה הציבורית ועוד
לאחרונה אושר המינוי של מאות רבנים נוספים לערים השונות ועוד ועוד היד נטויה.

החוק להכפפת המשטרה לשר לבטחון לאומי הוא חלק מאותה תכנית פופוליסטית להשתלט על רשויות שמגבילות את השלטון, ולהבטיח את שליטת הממשלה בהן. נכון שהמהלך הזה עוד לא הושלם אבל מטרתו ברורה ואנחנו רואים אותה לנגד העיניים, בן גביר רוצה לתת גיבוי ולעודד אכיפה כנגד מי שמתנגד לו או כנגד ערבים, וימנע אכיפה כנגד תומכיו ו/או פורעי חוק מתנחלים. את הראשון הוא יגדיר כחתירה לאכיפה שיוויונית ואת השני הוא יגדיר כסוגיות חסרות חשיבות.

הצבת נאמנים בגופי אכיפת החוק – התובע הכללי, המשטרה, ועדת הבחירות, בחירת שופטים, מבקר המדינה וכו'

נתניהו התחיל לפעול כבר ב-2009 ועכשיו זה התגבר ביתר שאת, כיוון שעכשיו זה מהלך הכרעה סופי. נתניהו מינה את יהודה ויינשטיין ליועמ"ש הביתי הראשון שלו, ואח"כ את מנדלבליט שהיה מזכיר הממשלה שלו (למרות הזעקות כנגדו). נתניהו מינה את אלשייך כמפכ"ל כנאמן שהובטח לו השב"כ והתאכזב לגלות שהוא יותר מדי עצמאי. לפני כן היה ניסיון למנות מועמד שבעיני לא חצה סף כשירות לתפקיד, גל הירש. על הטעות הזאת הוא לא חזר, ואחרי שלא מונה מפכ"ל זמן רב, מונה מפכ"ל חלש קובי שבתאי. אחרי שמבקרי מדינה מתחו על נתניהו ביקורת שלא מצאה חן בעיניו הוא דאג למנות את מתניהו אנגלמן שיחסל את מעמד מבקר המדינה בצורה סופית, כולל אני מזכיר את פועלו הלא ראוי בעניין המימון של הוצאות משפטו של ראש הממשלה. מישהו יודע היכן המבקר בימים אלה לאור המנהל התקין של הממשלה הנוכחית? גם בנציבות שירות המדינה נתניהו דאג למנות עציץ שיגביל רק במעט את היכולת למנות את מי שהוא חפץ. באופן דומה היה מינוי ראש המוסד, כפי שדווח בתכניתה של אילנה דיין ששאל האם הוא יהיה נאמן לו? רק עם רמטכ"לים נתניהו נזהר קצת יותר, אם כי השתדל לנסות להקטין ולדחות את המינוי שלהם ככל שיכול היה. אני מזכיר שאת אביב כוכבי מינה אביגדור ליברמן בזמן שנתניהו היה בטיסה לעומן.

ואכן, יומיים לאחר החקיקה הונחה על שולחן הכנסת הצעה להפריד את התביעה הכללית מהיועמ"ש, הצעה שתאפשר לממשלה למנות את ראש התביעה הכללית. למרות ההבטחה להסיר את הצעת החוק מיד אחרי שהונחה זה כמובן לא קרה.

אבל השיא של נתניהו, שמלמד היטב על כוונותיו היה הניסיון למנות את מקורבו יוסי שלי לראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הניסיון הזה צריך להיות הוכחה מוחלטת לכל בר דעת לגבי כוונותיו של נתניהו, כיוון שהמשמעות היא שליטה בנתונים ואפשרות להסתיר בעיות שנתניהו צפה שעומדות להיות. מהלכים כאלה היו בטורקיה ויוון, והתוצאה ידועה.

בשורה התחתונה נתניהו כבר חותר שנים להשתלט על עמדות המפתח במדינה בצורה עקבית, ובהדרגה הוא מפחית את כישורי הממונים עד לנקודה הנוכחית אליה הגענו.

השתלטות על הפרלמנט והפיכתו ללא רלבנטי, כולל באמצעות חוקי הבחירות וועדת הבחירות

מאז הבחירות הכוונה של הקואליציה ברורה עם הנחתן של הצעות חוק שתכליתן שליטה פוליטית על הליך הבחירות. הצעת החוק האחרונה שהונחה ע"י ניסים ואטורי פירושה פוליטיזציה מוחלטת של אישור המועמדים והרשימות לכנסת, ללא ביקורת משפטית. הרוב יוכל לפסול את מי שברצונו לפסול. ודאי תאמרו לעצמכם, שואטורי הוא חבר כנסת איזוטרי ולא חשוב, אבל בכך אתם מחמיצים לחלוטין את העובדה שיש כאן מהלך מסדר. שלל הצעות החוק שלנגד עינינו משלימות אחת את השניה. הן מוגשות מפוזר כדי שלא נרגיש בזה, כדי שאפשר יהיה לבחון את הדופק, אבל גם כדי לשלוט בסדר היום הציבורי ולהפוך אותו לכיאוטי וגדוש בעוצמה שלא נוכל להכיל. אתם באמת חושבים שמישהו בליכוד יעיז להגיש הצעת חוק מהסוג הזה שלא על דעתו של נתניהו? אם כן יש לי מגרש מול הרצליה למכור לכם.

אפשר לראות שהממשלה מזלזלת בכנסת הנוכחית לפי שיעור התשובות של השרים לשאילתות של חברי הכנסת, זה חלק מתהליך הדרגתי שמייתר בעיני הממשלה את הפרלמנט. הוא כלי כדי לשלוט באמצעות החוק ולא בכדי ליצור חוקים שמטרתם תועלת הציבור והם מבוססים על עקרונות השיוויון והצדק. (הנתונים באדיבות גיל פלדמן)

גם בסוגיה הזאת אפשר היה להבחין בניצני ההשתלטות בשנים החולפות והדוגמא הכי בולטת היתה הניסיון להעביר את חוק המצלמות במחטף רגע לפני הבחירות ואחרי שהכנסת התפזרה, מהלך חקיקה שלא היה מעולם (למעט דחיית הבחירות אחרי מלחמת יום הכיפורים). זה היה ניסיון להקטין את שיעור ההצבעה אצל ערבים שאכן היה גבוה בבחירות ב' של 2019. לא באמת חשבתם שזה הגיע במקרה?

קמפיין רדיפה וחקיקה נגד ארגוני חברה אזרחית ומפלגות אופוזיציה

הממשלה עדיין לא העבירה חוק משמעותי שיפגע בזכויות אדם או בארגוני החברה האזרחית היא עדיין רק מדברת על זה, ורק הוגשו הצעות חוק כאלה, אבל הכיוון ברור. במאי ההצבעה על קידום החוק נדחתה לאור לחץ בינלאומי, אבל ככל שהממשלה תתנתק מהמערב הדמוקרטי, והלחצים הבינלאומיים יגברו, חופש הפעולה שלה לפעול כנגד ארגונים ילך ויגבר, כי המנופים עליה יקטנו. בשלב הנוכחי נתניהו בחר שלא להתעמת על הסוגיה הזאת, כיוון שהמטרות החשובות עוד לא הושגו. גם לזה כבר היו סימנים בשנים קודמות, חוק עמותות השמאל, חוק ה-BDS, הניסיון למנוע את פרס ישראל מפרופסור גולדרייך. הכל זה חלק מהספר הפעולה של פופוליסטים אוטוקרטים.

פופוליזם – העם אמיתי מול האזרחים

פופוליזם הוא יצירת עולם פוליטי דמיוני שבו קיימת אמת מושלמת אחת ויחידה, שבה מתאחדים נגד האליטות. דיברתי על כך בפרק הראשון על פופוליזם עם טובי פולק. במילותיו של הפילוסוף הצרפתי קלוד לפור, ״פופוליסטים קודם כל מבדלים את העם האמיתי מכלל האזרחים״. תחשבו על ההחלטה להעביר את החוק לביטול עילת האי סבירות ומה היה הנרטיב המוביל לטיעון של הממשלה: לא יכולנו להיכנע להפיכה צבאית.

פופוליזם – פרק א׳: מה זה?

זה הפופוליזם הטהור – מסגור המחאה כמי שעושים שתי פעולות לא לגיטימיות – הפיכה צבאית ושימוש בצבא – למרות שזה בדיוק ההיפך, זאת לא היתה פעולה צבאית והיא בוצעה על ידי אזרחים. ברגע שמדברים על הפיכה צבאית האזרחים הופכים לאויב של הממשלה ותומכיה, זה לא מאבק דמוקרטי לגיטימי זה מאבק בין העם האמיתי (הממשלה) לאויב, למרות שהוא מבית. אויבים שיכולים להיקרא ע"י הממשלה למלחמה, אבל זה נושא לפוסט אחר. אני יודע שחלקכם יאמר שגם המחאה ממסגרת את הממשלה כאויב, אבל רוב מוחלט שלה, לא רואה בציבור התומכים של הממשלה אויב, כאן טמון ההבדל.

אנחנו באמצע הפיכה פופוליסטית לפי הספר של הפופוליזם, ההפיכה הזאת היתה על אש קטנה וזוחלת במשך 10 שנים של נתניהו בשלטון, עד שהגיעו החקירות, סדרת הבחירות, והחלפתו, אז לא נותרה לו ברירה והוא חייב לפרוץ קדימה במלוא הכוח למהלך מכריע. תסתכלו על הצעות החוק, יש להן סדר מארגן, לא כולן יושלמו בקרוב, אבל כולן יגיעו לקו הגמר להבטחת השליטה הפוליטית של מחנה הימין. בתוך הרעש והבלגן יש סדר וארגון למופת. הראיונות שלו היום בארה"ב הם הוכחה לשליטתו בתהליך.

איך דמוקרטיה מידרדרת – פרק א' קיטוב פוליטי?

איך דמוקרטיה מידרדרת – פרק ב' – קריסת פיצול הכוח