אסטרטגיה

נשיא ארה"ב מעניק פרס ענק לאיראן, טורקיה ורוסיה – בסדר הזה. לאיראנים, כי עזיבת ארה"ב את צפון סוריה פרושה שאין […]

לרגל יום הולדתי החלטתי, בפרץ נוסטלגיה, לבחון לאחור את האופן בו בחנתי את התנהלות ישראל בזירה הסורית, לאורך השנה וחצי

חודשיים וחצי אחרי נפילת האליושין וניתן להודות שהתמונה מתבהרת מצד אחד (מה היה עד עכשיו), ומתקדרת מצד שני (אסטרטגיית ישראל

סיכום ביניים, בשבועות שחלפו מאז המשבר נתניהו העביר לציבור הישראלי מסר על כוונותיו להיפגש עם פוטין מספר פעמים תוך שהוא מנסה לשדר שזה משבר מינורי, אך הרוסים הקפידו בתקיפות לענות לו הן בתקשורת הישראלית באמצעות הודעות מיידיות שאין פגישה מתוכננת וגם להסלים את הרמזים האסטרטגיים ע"י עיסוק אישי בנתניהו וע"י הצהרות בנוגע להצבת ה-300-S. ישראל ניסתה להשיג תמיכה מארה"ב, אבל ללא נכונות לתקיפה שתעצבן את הרוסים אין לה קלפים חזקים במו"מ

משבר האליושין הוא תפנית אסטרטגית, מתוכננת ע״י הרוסים. הנחות העבודה של ישראל בדבר הסתירה בין האינטרס הרוסי לאיראני שגויה מהיסוד. ההיפך נכון, קיים תיאום אסטרטגי בין השתיים.
ישראל עסוקה בתקיפות, במקום לעסוק בתכנון אסטרטגי.

בשלוש השנים החולפות נפגשו ראש ממשלת ישראל ונשיא רוסיה מספר רב של פעמים. במהלכן המסר העיקרי לציבור הישראלי היה שיתוף

ימים של התפכחות. כמו שהחלומות שהשלום יבוא אם רק נאמין, התנפצו אל המציאות המורכבות, כך גם חלומות הגישה שכוח פותר

במקום לנצל את סיום צוק איתן להגדרת יעדים אסטרטגיים, ממשלת ישראל משכה זמן ולא עשתה דבר, ובמקביל המשיכה במצור על