חיל האוויר במלחמת יום כיפור – לקחים #2

זה פוסט שלישי שאני כותב בעקבות הספר של אורי בר-יוסף "מלחמה משלו". בפוסט הראשון ניסיתי לתאר מה למדתי מהספר שרלבנטי לימינו. בפוסט השני דיברתי על שאני מזהה שבעקבות הספר יש "ציפוף שורות" שמטרתו להגן על שמו הטוב של חיל האוויר, תוך דחייה על הסף של הספר. הפעם אני רוצה לעסוק בלקחים שעלו מהרצאה שנתן דוד עברי, שבאה בתגובה לספר. עברי שילב בין התייחסויות לכתוב בספר (הן לגבי העובדות ההיסטוריות והן לגבי הפרשנות שלהן), ולקחים אישיים שלו מהמלחמה, שבה היה סגנו של בני פלד. בחרתי לחלק את הפוסט לשניים, בחלק הראשון לעסוק בלקחים שעברי מציין, שניתן להשליך מהם לצה"ל וחיל אוויר היום. לטעמי זה יותר מעניין מהטענות האישיות, שמהן לרוב לא ניתן ללמוד כלום, חוץ מרכילות. בני אדם טועים, שוגים בהערכה, ולוקים בחוסר ידע, כל אלה תופעות טבעיות שקשה ללמוד מהן. לטעויות כאלה יש משמעות רק אם הן מצביעות על כשל ארגוני. לכן במכוון אשאיר את "הויכוח ההיסטורי" עם חלק מאמירותיו של עברי לחלק השני של הפוסט, כדי שלא לפגוע במה שניתן ללמוד מעברי, שכושר הניתוח שלו מעורר כבוד.
חשוב לי לציין, הלקחים שאני מצביע עליהם נכתבים בצורה אוטופית, ואיני מנסה להעמיד אותם במבחן "היתכנות". לא כי אני מאמין שכך חשוב לעסוק בסוגיות כאלה, אלא כי ברצוני לנטרל רעשים של פוליטיקה ארגונית.

מלחמת יום כיפור לא תחזור על עצמה, ואני לא חושב שישראל צריכה להיות מוכנה למלחמה שבה שני צבאות סדירים תוקפים אותה בהפתעה. צה"ל צריך להתכונן לתרחיש חמור-סביר, ולא לתרחיש קיצון, כיוון שהמשאבים מוגבלים. עדיין, ישנם לקחים שמתאימים לחוסר הודאות שיש בכל עימות או מלחמה, גם אלו המוגבלים שהיו לישראל ב-40 השנים האחרונות.

מוכנות למלחמה

עברי טוען שחיל אוויר לא היה מוכן למלחמה! אני רוצה לעזוב את השאלה האם זאת "חוכמת בדיעבד" שאפשר להציג אותה רק בחלוף 48 שנים, ולהתייחס לזה ברצינות, כיוון שיכול להיות עיתוי שבו המאזן מול האויב, נמצא בנקודה פחות נוחה לישראל וצה"ל. לראיה, ב-2006 צה"ל לא היה מוכן למלחמה מול חיזבאללה (ישראל גם לא התכוונה לצאת למלחמה). בפרט, צבא היבשה לא היה מוכן, אחרי שנים של אינתיפאדה וקיצוצי תקציב. יש הטוענים שגם היום המילואים ביבשה נמצאים בתת כשירות בגלל פער באימונים. השאלה מה עושים כאשר זה המצב.
לקח מספר 1: צריך מנגנון שמאפשר לזהות מצבים של חוסר מוכנות/כשירות. ביום כיפור, חיל אוויר הבין שאין לו מענה לטק"א והתחיל לפתח פתרונות טכנולוגיים שהבשילו אחרי המלחמה. אבל בצה"ל אין מנגנון שיטתי שמאפשר לזהות מצבים כאלה. במלחמת יום כיפור טילי הנ"ט היו בעיה שלא היו מוכנים אליה. ב'צוק איתן' צה"ל התחיל לאלתר פתרונות כושלים לטיפול במנהרות תוך כדי המבצע. יש עוד דוגמאות לרוב, אבל בשורה התחתונה כדי להצליח לאתר פערים מערכתיים, נדרש תהליך של הערכת מצב מקצועית, שגם אם תצביע על חוסר מוכנות, זה לא ייתפס באשמת מישהו, אחרת הפוליטיקה הארגונית תהרוג אותה. החסרון הבולט של הצעתי, הוא שזה מצריך ארגון ביקורתי, לא זיהיתי בצה"ל נורמה כזאת (קשה להיות ביקורתיים בארגון שבו הקידום תלוי במפקדך) ולצערי בחיל אוויר אני מזהה ירידה בזה (אולי זה דור ה-Y).

לקח מספר 2: מה עושים כאשר מזהים שזה המצב? גם בהינתן שמצליחים לזהות פער מהותי שכזה, השאלה מה עושים. עברי מדבר על כך במפורש שצריך לדעת מה עושים כאשר אין לך פקודות טובות. לכך, אין לי תשובה טובה, רק המלצה חלקית. בעולם אוטופי, כאשר מגדירים שזה המצב מוצאים תכניות ביניים ומגדירים אותן ככאלה שנותנות מענה חלקי בלבד לבעיה, ואפילו מנתחים מה המשמעויות הנובעות מכך שאין לנו פתרון לבעיה. למשל, אם אין מענה לנטרול מנהרות של חמאס בעזה, אפשר לפרוס יותר כוחות בהגנה, אפשר לפנות ישובים ואפשר משהו אחר שלא חשבתי עליו. אפשר להקטין את הבעיה שיש, אבל לשם כך צריך להודות שזה לא פותר אותה, קרי, להודות שהתכנית הקיימת לא מבטיחה הצלחה מלאה. הבעיה שבצה"ל אין סובלנות לאמירות כאלה, והן נפתרות במתן פקודה לסגירה מיידית של הפער. למרבה הצער, בעיות לא נפתרות בפקודה. קשה להודות בכך שיש בעיה מזוהה, ושאין לה פתרון.

משך הכהונה בתפקידים

עברי מדבר על כמה זה חשוב שמלחמה לא תפרוץ בתחילת התפקיד של בכירים, ובכך הוא מנמק חלק מהטעויות של בני פלד, והוא מסכים לכך שהיו טעויות כאלה. לראיה הוא מביא את מלחמת לבנון השניה שפרצה כאשר הצמרת של ישראל היתה בלתי מנוסה, למרות שחלוץ כיהן כבר שנה כאשר פרץ העימות. על עצמו הוא מעיד, שהעובדה ששל"ג פרצה כאשר היה כבר 4.5 שנים בתפקידו היתה חשובה מאוד, והוא משוכנע שלו זה היה קורה בחודשי התפקיד הראשונים שלו, זה היה נראה אחרת.
לקח מספר 3: לוודא שמלחמות פורצות לקראת סיום קדנציה של בכירים. טוב זה לא באמת לקח רציני. הלקח האמיתי הוא שבצה"ל יש בעיה קשה עם אורך קדנציות של מפקדים. תמיר ידעי כיהן 13 חודשים כמפקד פיקוד מרכז, ואז מונה להיות מפקד מז"י. מה אפשר להספיק בזמן כזה? כלום. ולגבי החלפת התפקיד? שלום, זה המשרד, בהצלחה. אבל אחרי האירוניה אי אפשר למנוע את המצב שבו מפקדים בכירים מתחלפים ועשוי לפרוץ עימות בתחילת התפקיד שלהם. השאלה היא האם אנחנו מוכנים לצמצם את הסיכון הנובע מכך. יש שתי דרכים לעשות זאת: האחת, מוזרה ככל שתישמע, שנת הרצה לתפקיד. השניה, מעשית יותר. בצה"ל עושים תפקידים קצרים במיוחד. מפקדים עוד לא הגיעו וכבר הם מתחלפים. במצב הזה, כל הזמן מתחילים הכל מהתחלה, בלי להתקדם לשום מקום. משך הקדנציות התקצר עוד, לאור ההחלטה של אייזנקוט להצעיר מחדש את גיל המפקדים. אבל ניחא מפקדי שדה, גם תפקידי מטה הם קצרים, והמשמעות היא שבמצבים כאלה, אין מי שיכול לתמוך מפקדים שנכנסים לתפקידם. זאת רעה חולה מאוד שיש בצה"ל, גם היום.
לכן לקח מספר 3: להאריך את הקדנציות של תפקידי המטה בצה"ל. הבעיה, שאני חייב להודות שזה לקח לא מעשי והוא לא צפוי לקרות.

אכזבה => פער בתרגול

עברי מציין שבני פלד היה מאוכזב שלא אושרה לו מכה מקדימה, ומסביר שיתכן שזה השפיע על ההחלטות שלו בפתיחת המלחמה, שעל חלקן הוא מסכים שהן היו טעות.
לקח מספר 4: תרגילים צריכים לתרגל גם חוסר הצלחה ומצבים לא צפויים וגם את הבכירים. זה אולי נשמע לכם מוזר, אבל בצה"ל אין שום תרגיל שבו המתורגל הראשי הוא הרמטכ"ל או אחד האלופים. אפס. גם התרגיל המטכ"לי לא מתרגל את הרמטכ"ל בדבר, אלא מתרגל את כל המטה של הרמטכ"ל, הזרועות והפיקודים. למעשה בכירי צה"ל לא מתרגלים את תפקידם במלחמה או חירום ואין להם הזדמנות לעשות טעויות בקבלת ההחלטות, למעט בשעת חירום. על הסוגיה הזאת בכוונתי לכתוב בעתיד פוסט רחב ומקיף יותר. עד אז, כדאי להבין שזאת המציאות. עכשיו אם תוסיפו לזה את האמירה של עברי על החשיבות לעיתוי בקדנציה שבו זה תופס אותך ותבינו את הבעיה במלואה.

איך נמנעים מכשלון ידוע מראש

בדיעבד, דוגמן 5 היה כשלון ידוע מראש. למעשה חלק מהאנשים העריכו זאת גם בזמן אמת, זה עולה גם מהספר "מלחמה משלו". עברי מדבר על כך ומציין שבשל"ג הוא דחה את הזמ"מ בשעתיים כתוצאה מהלקח האישי שלמד. אני חושב שהשאלה שצריך לשאול היא כיצד נמנעים ממצב בו יוצא לפועל מבצע שכשלונו ידוע מראש. זאת שאלה מורכבת, כי אם היה ברור שהמבצע יכשל, אז דוחים אותו. אבל במציאות לא באמת ברור מראש, אלא יש רק הערכה. ובמצבי לחץ הנטיה היא לקוות לטוב.
לקח מספר 5: ניתוח וכתיבה של הנחות עבודה כחלק מתכנון מבצעי. כאשר מתכננים תכניות מראש, ניתן לדעת איזה הנחות יסוד עומדות בבסיס התכנית. במקרה של דוגמן, הצורך בצילום עדכני של מיקום הסוללות. אם כותבים את הנחות העבודה, קשה יותר להתעלם מכך שהמצב שונה.
הדרך הנוספת לצמצם מצבים כאלה, היא שהמטה שאחראי על התכנון יהיה מקצועי ככל הניתן. זה משתפר ככל שהקדנציות ממושכות יותר, על כך כבר כתבתי. זה לא יקרה.
למי מביניכם שסבור שזה אירוע חד פעמי שלא חזר על עצמו מאז, רק לפני חצי שנה צה"ל הפציץ את המטרו, במה שבדיעבד היה מבצע כושל ידוע מראש. התקיפה נכשלה, אנשי חמאס לא היו במנהרות. אנשים ידעו שזה המצב ובכל זאת צה"ל הטיל מאות פצצות. נכון, זה פגע במערך המנהרות של חמאס, אבל לא לזה התכוון המשורר. איש לא קם ואמר: הנחות העבודה שעומדות מאחורי התכנית הזאת לא מתקיימות.

גמישות VS תכניות

עברי מדבר על כך שהתכניות של חיל אוויר היו קשיחות מדי ולא התאימו למתאר המלחמה שהתפתח, שבו ישראל לא מכתיבה את מהלכי הפתיחה ואז ניתן לתכנן תכניות קשיחות. חשוב להבין שיש הבדל ניכר ברוח התקופה לעומת ראשית שנות ה-70 ולכן העובדה שאלה היו התכניות בזמנו עושה שכל לאור לקחי מלחמת ששת הימים, ולאור העובדה שבישראל של הקמת המדינה היתה תפיסה לפיה קיימת חשיבות לפתוח במלחמה, בהינתן שהיא בלתי נמנעת. אבל המציאות היום אחרת מהיסוד. ישראל היא מדינת סטטוס קוו שלא שואפת לשנות את שיטחה. בכל העימותים האחרונים לא היה לנו יעד אסטרטגי מלבד השבת "ההרתעה". מכאן שלישראל לא יהיה אינטרס לפתוח במלחמה בעצימות גבוהה. הסיכוי שבעקבות פיגוע על גדר הגבול בצפון ממשלת ישראל תורה לצה"ל לצאת למלחמה מול חיזבאללה קטן (אלא אם היא רוצה להתאבד פוליטית), ומכאן שתכניות שמבוססות על כך שצה"ל פותח במלחמה כזאת הן בעלות היתכנות נמוכה מאוד. ובכל זאת, במרבית התרגילים של צה"ל בשנים האחרונות, זה המתאר שמתורגל, מהסיבה שבדרך הזאת אפשר להפעיל את המערכת "בהספק הכי גבוה". אגב, ככל שממלאי תפקידים מתחלפים בקצב גבוה יותר, הם מעדיפים לתרגל את התכניות הקיימות, כיוון שהם רוצים לוודא ש"זה עובד".
לקח מספר 6: תרגילים צריכים לבחון תרחישים מתפתחים ולא לתרגל הוצאה לפועל של תכנית. זה זמן טוב להיזכר בדבריו של אייזנהאוור על תכניות, בנאום שנשא ב-1957. גם הוא דיבר במובן מסויים על חשיבותן של הנחות עבודה, כדי שאפשר יהיה לעשות שינויים.

I tell this story to illustrate the truth of the statement I heard long ago in the Army: Plans are worthless, but planning is everything. There is a very great distinction because when you are planning for an emergency you must start with this one thing: the very definition of “emergency” is that it is unexpected, therefore it is not going to happen the way you are planning.

אייזנהאוור בעצמו אמר דברים דומים 7 שנים לפני כן – “Peace-time plans are of no particular value, but peace-time planning is indispensable.”, אבל גם אז הוא לא המציא את הגלגל. 80 שנה קודם לכן מולטקה הזקן אמר את הדברים הבאים:

Kein Operationsplan reicht mit einiger Sicherheit über das erste Zusammentreffen mit der feindlichen Hauptmacht hinaus.
No plan of operations extends with any certainty beyond the first encounter with the main enemy forces.

אם תעשו באינטרנט חיפוש plans are nothing planning is everything, תקבלו עשרות תוצאות לחיפוש למשפט שאייזנהאוור לא אמר.

ויכוח היסטורי

להרצאה של עברי שבאה בעקבות פרסום הספר יש שני מימדים עיקריים – הראשון והחשוב, מה הלקחים בעיניו שנכון ללמוד ממלחמת יום הכיפורים, ניסיתי לתמצת אותם לעיל; השני, ויכוח היסטורי עם דברים שעלו בספרו של אורי. בנוגע לדיון ההיסטורי על העובדות לעדויות ראיה יש חשיבות מוגבלת, תשאלו כל חוקר או היסטוריון ראוי. אני סבור שהיו בדבריו של עברי אמירות שלא מבוססות על התיעוד ההיסטורי, הגם שאני משוכנע שהוא מאמין בזה בלב שלם.

  1. דוגמן 5 וקרב הבלימה – עברי טען שלמרות הכשלון בדוגמן 5 היתה לו השפעה על קרב הבלימה. "מי שחושב שזה לא השפיע על הבלימה טועה בענק".
    למיטב ידיעתי, אין עדות היסטורית לכך שהתקיפה השפיעה כהוא זה על המהלכים הסוריים. יתרה מכך, סוללות הטק"א הסוריות נעו מערבה, התקיפות בדוגמן 5 היו בעורך החזית, משהו כמו 30 ויותר ק"מ מהגבול. הסיכוי שתקיפה שמרוחקת עשרות קילומטרים מהחזית השפיעה על קבלת ההחלטות של הכוחות בחזית, אינו גבוה.
  2. חיל האוויר אפשר את גיוס המילואים ופעולת הימ"חים – עברי טוען שהסוגיה הזאת היתה בעלת משמעות גבוהה עבור הרמטכ"ל, ומדגיש את ההצלחה האסטרטגית של חיל האוויר לאפשר זאת. לא מצאתי תמיכה לטענה שהסוגיה הטרידה את דדו. יותר מכך, צה"ל העריך שיהיו לו 484 שעות של התראה מוקדמת, לכן אני מתקשה להבין מדוע שסוגיה כזאת תטריד את הרמטכ"ל, אם איש לא ציפה לתרחיש שבו גיוס המילואים יהיה תוך כדי מלחמה עצימה.
  3. מוצב בודפשט, היחיד שלא נפל, שרד בזכות חיל האוויר – "מי עשה את זה? חיל האוויר". במחקרים שאני מכיר על מוצב בודפשט חיל האוויר לא מוזכר כלל.
  4. יש בהרצאה של עברי עוד אמירות היסטוריות שאני סבור שהן שנויות במחלוקת היסטורית, בנוגע לתקיפת השיירות העירקיות, השפעה התקיפה של שדות התעופה ועוד, אבל ויכוח כזה מחייב עבודה היסטורית מקצועית שלא עשיתי. את זה אשאיר לאני המקצוע.

סוגיה אחרונה – ההשפעה האסטרטגית של חיל האוויר על המלחמה. זאת לא שאלה "היסטורית" שיש בה סימוכין שמאוששים או שוללים אותה. זה דיון על "המלחמה בגדול". מכאן שברור שיהיו לו זוויות ודיעות שונות. אני חושב שהטענה שחיל האוויר השפיע על המהלכים הגדולים של המלחמה אינה נכונה. זאת בשונה ממה שציפו ממנו. הצבא הסורי נהדף ברמת הגולן, בעיקר בגלל אוגדת מוסה פלד ומתקפת הנגד. הצליחה לגדה המערבית שהיתה המהלך האסטרטגי הגדול של החזית המצרית לא התבצעה בסיוע אווירי משמעותי. זה לא מוריד או מעלה מגבורתם של הטייסים שלחמו במלחמה, אבל הרבה יותר חשוב מכך, גם אם חיל האוויר היה נכשל לחלוטין בכל פעולותיו במלחמה, אין זה מעיד כהוא זה על ההשקעה הנכונה בתקציב מבחינה לאומית. כשלון כלשהו לא מלמד שההשקעה היתה שגויה. מדינת ישראל שמה את תעודת הביטוח האסטרטגית שלה בחיל האוויר, בראייתי בצדק רב, וחיל האוויר הוכיח שזאת היתה החלטה אסטרטגית נבונה. אפשר לדון בהשפעה האסטרטגית של חיל אוויר במלחמת יום כיפור (לפני 48 שנים) בלי החשש שאם טוענים שהחיל לא סיפק את הסחורה אסטרטגית, זה ישפיע על תקציב הבטחון היום.

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.