מלחמת ברירה

בחלוף כמעט ארבעה חודשים מלחמת עזה הראשונה הפכה למלחמת ברירה. זאת כבר לא המלחמה שנכפתה עלינו ב-7/10, זאת כבר מלחמה אחרת. הטענה שאם לא נמשיך להילחם יש סכנה לבטחון הלאומי נועדה לשתק את החשיבה האסטרטגית ולהגביל את הוויכוח הפוליטי, אבל היא לא מבוססת.

מלחמת עזה הראשונה נכפתה על מדינת ישראל ב-7/10, 50 שנה ויום אחרי מלחמת יום הכיפורים לממשלת ישראל לא היתה ברירה אלא לעשות גיוס כללי של צה"ל. הגיוס הכללי והסיוע של ארה"ב מנעו בדיעבד הסלמה גם בגבול הצפון, ואפשרו לטהר את עוטף עזה, ולצאת למתקפה לכיבוש, טיהור והסרת רוב מוחלט של האיום מרצועת עזה. נכון שממשלת ישראל הגדירה יעדים של מיטוט שלטון חמאס, פירוק היכולת הצבאית שלו, החזרת החטופים והסרת האיום על ישובי העוטף, אבל מי אמר שהיעדים האלה מקודשים, נכונים (במובן של האם זאת התועלת הכי טובה לאזרחי ישראל) או ניתנים להשגה? איך בכלל יודעים מתי מלחמה הופכת להיות ממלחמה הגנה עצמית למלחמת ברירה שתכליתה אחרת?

ה-9/11 היה מתקפת טרור איומה כנגד ארה"ב שהצדיקה יציאה למלחמה בדיוק כפי שהיא עשתה כעבור פחות מחודש, ב-7 באוקטובר 2001. בוש הגדיר שני יעדים: לשבש את יכולתו של אל-קעידה לעשות שימוש באפגניסטן כבסיס למבצעי טרור ולתקוף את היכולות הצבאיות של הטליבאן. אבל מעולם לא הוגדר מה התנאים שיאפשרו להכריז שזה הושג. אחרי כמה ימים בוש ענה: "אנשים שואלים אותי כמה זמן זה יקח, הקרב הזה יקח כמה שנדרש בשביל לעשות צדק לאל-קעידה". הרבה יותר קל לדבר על נצחון מאשר לדבר על מה זה אומר.

חצי שנה לתוך המלחמה המצב היה אופטימי הרבה מעבר לציפיות, מרבית המדינה היתה בשליטת ארה"ב, אל-קעידא נפוץ למערות טורה בורא ופקיסטאן וגם שלטון הטליבאן נראה אפיזודה רחוקה, בארה"ב התחילו לדבר על נצחון ובוש נשא נאום אופטימי במכללה הצבאית בוירג'יניה. באותו היום ממש, כתב ראמפסלד "אולי אני לא סבלני, בעצם אני יודע שאני כזה, אבל לעולם לא נוכל להוציא את הצבא מאפגנסיטן, אלא אם ננסה למצוא דרך להביא ליציבות, שהיא הכרחית עבורנו כדי לצאת. הצילו!". סטפן הדלי שהיה היועץ לבטחון לאומי של בוש אמר במבט לאחור "אמרנו שלא נבנה מדינה, אבל לא היתה לנו שום דרך להבטיח שאל-קעידה לא יחזור בלי זה. אין לנו מודל לפוסט סכסוך. אין לי שום בטחון שאם היינו צריכים לעשות את זה שוב היינו עושים את זה טוב יותר". אין דרך להבטיח את שימור היציבות ו/או הבטחון אחרי סיום המלחמה שלא בכוח הצבא שנכנס במטרה להבטיח את היציבות.

אין שום נקודה בזמן שאפשר להצביע עליה ולומר שהמלחמה באפגניסטן הפכה ממלחמת אין ברירה למלחמת ברירה, אבל אין ספק שהעובדה שארה"ב נשארה באפגניסטן לבנות שם מדינה דמוקרטית, עם מוסדות, בית משפט עצמאי ושילוב נשים אינה מלחמת אין ברירה אמריקאית. הבטחון הלאומי של ארה"ב לא נפגע כתוצאה מהעזיבה שלה אחרי 20 שנה את אפגניסטן. בראיון על ההיסטוריה של המלחמה אמר טומי פרנקס שכאשר נדרש לתת סקירה על תמונת המצב במלחמה הוא אמר "כמה מתקפות אפשר יהיה להוציא כנגד ארה"ב מאדמת אפגניסטן? אפס. עזבו אותי באמא שלכם חבר'ה, פתרנו את הבעיה. אבל, יצרנו בעיה חדשה, שבה התפוצצו עלינו כל העוני והתחלואים שהתפתחו באפגניסטן על פני מאות שנים. האם היינו צריכים להגדיר פתרון לזה כיעד? זה לא התפקיד שלי לקבוע. שמחתי כל כך הרבה פעמים שהנשיא לא שאל אותי את זה, כי מה שהייתי עונה לו, שזה לא התפקיד שלי לענות על זה, אלא שלו".

אני מודע לכך שאפגניסטן רחוקה אלפי מיילים מארה"ב ואילו עזה צמודה לישראל, ולכן כמובן שההשוואה אינה מובנת מאליה. כמו כל השוואה היסטורית יש דמיון ושוני. הנקודה שבה אני מתמקד אינה מידת האיום הישיר, אלא קבלת החלטות וניתוח תמונת המצב. בסוגיות אלה, לבני האדם יש נטיה לחזור על אותן טעויות שוב ושוב. בסוגית האיום מעזה אגע עוד מעט. עד אז, חשוב לזכור שגם אם נכבוש את עזה, ונשמיד את כל היכולות הצבאיות ברצועה, את הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא נפתור. היציאה של ארה"ב מאפגניסטן היא במובנים רבים סיום הסכסוך המיידי ביניהן.

מלחמת עזה נפתחה ב-7/10 והיום היא חולפת את המלחמה הארוכה ביותר של ישראל מאז מלחמת העצמאות מלחמת שלום הגליל. ב-6 ביוני 1982 פלשה ישראל ללבנון כדי להסיר את האיום על גבול הצפון. לא אכנס כאן לדיון על כך שבשנה שקדמה למלחמה אש"ף ירה לצפון רק בתגובה לפעולות התגרות של ישראל שרצתה במלחמה, היציאה למלחמה באה אחרי ההתנקשות בארגוב ושנים של קרבות בצפון שהביאו לכך שהתמיכה הציבורית ביציאה למלחמה היתה גבוהה והיא נתפסה בשלב הראשון כמלחמת אין ברירה.

בחלוף חודשיים וחצי ישראל השיגה למעשה את יעדיה המוסתרים, בסוף אוגוסט אש"ף התפנה מלבנון ובשיר ג'מייל נבחר לנשיא ב-23 בחודש. בחלוף 3 שבועות החלום התפוגג כשבשיר חוסל ע"י הסורים, קודם לכן הוא עוד הספיק לומר לבגין: ״מה אתה מעדיף, מר בגין, ידיד טוב מת או ידיד אמיתי וחי גם אם לא במצב שלום?״

מלחמת שלום הגליל הסתיימה רשמית ב-29 בספטמבר אחרי הטבח בסברא ושתילא והלחץ שהביא לנסיגת ישראל ממערב בירות. לישראל לקח עוד יותר משנתיים לסגת בהדרגה לגבול, תוך שמירה על רצועת בטחון ורק בחלוף 18 שנה לסגת מלבנון. החיסול של בשיר ג'מייל היה סימן לכך שהמלחמה הפכה להיות ממלחמת אין ברירה להסרת האיום, למלחמת ברירה שתכליתה לשנות את המזרח התיכון, גם אם בפועל מלכתחילה היא היתה כזאת. התרחבות המלחמה מעבר ליעדיה המוצהרים הפכה אותה בראיית בדיעבד למלחמה שנויה במחלוקת פוליטית. ההשלכות של זה על צה"ל הורגשו במשך שנים רבות.

מלחמת האין ברירה של ישראל בעזה הסתיימה, צה"ל פירק חלק ניכר מהתשתית הצבאית של חמאס. אמנם חמאס יכול לירות רקטה פעם ב, אבל הוא לא מהווה איום על מדינת ישראל למשך זמן של שנים. למי שטוען שאם לא נחסל את חמאס באמת אז יהיו עוד אירועים כאלה, אני משיב, שישראל מסוגלת להגן על עצמה, ואם היא לא מסוגלת להגן על עצמה אז יתקפו אותה גם אם נחסל את חמאס.

זה קל לדבר על נצחון מוחלט, זה אפילו נשמע ממש משכנע, אבל לתרגם את זה למציאות הרבה יותר קשה, כי אין דבר כזה, והסכסוך לא יסתיים בכוחה של ישראל. הרבה פעמים בעבר אמרו את זה, ההיסטוריה מלמדת שזה טשטש את היכולת להבחין מתי כבר לא ברור על מה נלחמים ולטובת מה נלחמים, גם אם יש את הדוגמאות של גרמניה ויפן, הדוגמאות הנגדיות רבות שבעתיים.

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.