מלחמות ישראל וארועים מכוננים

ניתוח גורמי העומק שמביאים לתהליך קבלת החלטות גרוע

8 דברים שלמדתי מהספר של ברק רביד על:
החלטה 2334, השפעת הסכם הגרעין על הפשרה היחסים עם ישראל, הפרישה מההסכם, מה טראמפ רצה להשיג, ירידת התקיפה באיראן מסדר היום, ההסכם עם האמירויות ו-35-F, סיפוח, ואפריקה

לקחים לימינו לאור הרצאה מרתקת שנתן אלוף במיל' דוד עברי, בעקבות פרסום הספר "מלחמה משלו" של אורי בר-יוסף

לצערי, אני מזהה ציפוף שורות כדי לדחות את הספר בכלל, ובעיני זה מצער. ניחא מיד אחרי המלחמה, צריך להתארגן מחדש ולא ללקק פצעים, אבל 48 שנים לאחור, אפשר לפשפש קצת בפצעים

פוסט ארוך על הלקחים שניתן ללמוד מהספר המצויין של אורי בר יוסף על חיל האוויר במלחמת יום כיפור.

חמש סוגיות לאומיות שעולות ביום שאחרי "שומר החומות". חיוני לעסוק בתמהיל הגנה-כוח אווירי-תמרון-עורף על חשבון המב"מ ואיום התקיפה באיראן.

1. הפעלת הצבא חייבת להיות מחוברת למדינאים 2. זה לא ויכוח בין ימין לשמאל 3. הרתעה זאת עצלנות מחשבתית 4. צה"ל מתכונן למלחמות במנותק מהמציאות

בישראל אין הערכת מצב אסטרטגית ראויה, כיוון שהכל נחלק לימין VS שמאל, גם כשאינו כזה. הנסיגה מלבנון אינה עניין של ימין או שמאל, ישראל מעולם לא התכוונה לספח את השטח. "שמאלנים" רבים האמינו בלב שלם שחייבים להישאר ברצועת הבטחון ואסור לסגת.
זה לא שאני סבור שניתן לתקן את זה בקלות, אבל אם יש לקח שכדאי לקחת מהנסיגה מלבנון הוא שויכוח פוליטי גם על סוגיות רגישות, צריך להישאר מתוך אמונה ששני הצדדים רוצים במצב עתידי טוב יותר ולא שבכוונת אחד מהם להרוס את המדינה.

מטרת הפוסט אינה לשכנע שישראל צריכה לתמרן קרקעית, כיוון שאין ערך להפצצות אוויריות, אלא להראות את התוצאות של אסטרטגית הפצצה אווירית ע"י ישראל. בעיקר להביא לכך שנחשוב מה אנחנו רוצים להשיג, ולא נעשה את מה שאנחנו יודעים לעשות "להפציץ מהאוויר לטובת ענישה".

צריך לדעת לבחור בין חלופות רעות.
כדאי ללמוד לקחים ולא להאדיר סיפורי גבורה.
כאשר המטרה שלך הופכת להיות היכולת לפעול למען המטרה שלך. סימן שצריך לשנות כיוון.