עזה

לסיכום, הסוגיה העיקרית היא היעדר דיון על חלופות מדיניות. אפילו בתוך ממשלת נתניהו ניסה ישראל כ"ץ להציע הצעות כלשהן אבל דיון אמיתי בנושא לא התקיים.
'צוק איתן' לא היה הצלחה או כשלון, המדיניות של ישראל היתה קפאון מוחלט. 10 שנים מספיקות כדי להתרשם מזה.

בסיכום הדברים כדאי לשים לב לדבר מה משמעותי שקרה אתמול – נסראללה האשים בפומבי את ישראל בתקיפה בלבנון, מה שמוביל למחוייבות שלו לתגובה מולנו. הבעיה שזה מוביל אותנו להיות קפוצי תחת ולשכנע את עצמנו שאסור לנו גם לחטוף.
בנוסף, הוא דיבר על כך שחזבאללה ינסה ליירט כטבמים ישראלים מעל לבנון. זה ישנה מהותית את חופש הפעולה של ישראל מעל לבנון, מבלי לתת לגיטימציה לישראל להגיב בצורה קשה.

במלחמות ישראל בעזה, ישראל הפציצה מהאוויר וירתה מהקרקע כמות עצומה של חימוש, עם הישגים מבצעיים דלים, ובכל פעם רק חיכתה שייגמר. כל פעם זה נגמר בורסיה קצת אחרת

זאת אינה הפסקת אש אמיתית עד שישראל מכחישה אותה. הציבור בישראל שוב שומע על הפסקת אש מחמאס ומהנחיות פיקוד העורף.

הנחת המוצא שלי נובעת מכך שאני שייך למתקשים להאמין בשרשרת הטעויות שמעיפות טילים, לכן אני סבור שחמאס ממשיך לנהל עם

בישראל שולטת אסטרטגיית האשלייה העצמית. אנחנו עסוקים בלספר שצריך להיות חזקים מול כולם כל הזמן, בלי לנסות לדבר לאן רוצים להגיע ומה המשמעות של זה.

הרוסים מחזקים אל הלפיתה סביב ישראל בשלל התבטאויות ומהלכים בזירה המדינית בימים האחרונים. כל אלו מהווים תפאורה לנסיעה של נתניהו לפגישה עם פוטין. פוטין מחזיק בקלפים ובמנופים ואחרי שהכין את הקדירה הוא יכול לשוב ולהיפגש עם ראש ממשלת ישראל אחרי חצי שנה, למרבה הצער, הקלפים שבידינו חלשים.

ראש אמ"ן נשא דברים בכנס כלכליסט ולמרבה הצער הניתוח מאכזב בשטחיותו, וזה לא נובע מבעיות סיווג.מתחילים: על מנהרות חזבאללה –"העובדה

ימים של התפכחות. כמו שהחלומות שהשלום יבוא אם רק נאמין, התנפצו אל המציאות המורכבות, כך גם חלומות הגישה שכוח פותר