תולדות הנרטיב "לחץ מקסימלי" וסיום המלחמה הקרה, ההקשר שלו למדיניות מול איראן ולקחי ניסיונות החלפת המשטר של ארה"ב.

מגמות עולמיות של תפיסות א-ליברליות בכלל ובארה"ב בפרט.

אנחנו נמצאים בתקופה דרמטית של שינויים במרכזי הכובד האזוריים, תפנית היסטורית בהכרה של המשטרים הערביים במדינת ישראל והשותפות איתה, לצד המשך עליה בחוסר היציבות האזורי.

למפקדים בצבא יש נטיה לחשוב שאם יתנו פקודה מבלי להבין מה הבעיה, היא תיפתר. הם מעדיפים לתת את הפקודה כדי להראות שהם עשו משהו בכל זאת וברוב המקרים לא יימצא בחדר מי שיהיה מוכן לומר להם, שהפקודה לא פותרת את הבעיה.

סנקציות יכולות לקדם למדיניות ספציפית אבל המחקר מראה שהן לא מביאות למשטר דיקטטורי לרדת מכוחו ולהעביר את השלטון. במקרה של ונצואלה הן תרמו לשרידותו והתחזקותו של מאדורו מול האופוזיציה.

4 השנים של שלטון טראמפ היו התאבדות בטרם עת של הסדר העולמי הליברלי שניצח במלחמה הקרה. בין אם טראמפ ייבחר שנית או שביידן יהיה הנשיא, הסדר העולמי יהיה אחר.

מניפולציה פוליטית זהו ניסיון ע"י אחד או יותר לעצב מצב בחירה קבוצתי שימקסם את הסיכוי לטובת החלטה מסויימת או שימנע את הסיכון לקבלת החלטה לא רצויה

אנחנו בוחנים רק פרטים או דוגמאות ששרדו או שגלויות לעין, וכך נותנים הסבר שגוי לתופעות.

אי אפשר לנהל משבר ומגיפה, בלי להסתמך על מדענים, מחקר מדעי ואנשי מקצוע.
זה הכשלון העיקרי

מנגנון ההצדקה העצמית פועל ביתר שאת בעיתות חירום. לכן הכרחי לקיים תהליכי קבלת החלטות ראויים ושקופים. ככה לא ניתן לנהל משבר. כדי להחזיר לפסים את הרכבת שירדה, נדרש לשנות את תהליך קבלת ההחלטות, זאת לא ההסברה שלוקה בחסר, זה תהליך שלא ניתן להסביר. דרוש אתחול מחדש בהקדם.