מתחילת המלחמה אנחנו שומעים את המשפט ש״לחץ צבאי יחזיר את החטופים״, אבל המציאות במלחמה הנוכחית לא תומכת את הטענה הזאת, בשיא הלחץ הצבאי דצמבר23-ינואר24 לא התקיים בכלל מו״מ, והסכם ינואר25 נחתם כשלא היה לחץ צבאי. אז למה זה ככה? הצטרפו אלי לניסיון להסביר. בשורה התחתונה, הצד ״החלש״ חושש שנכונות למו״מ תפגין חולשה ותביא להגדלת התביעות של האויב, מכאן שהוא מוכן למו״מ רק כשהוא מעריך שעמידתו היא איתנה. לדוגמא, רק אחרי מתקפת הטט במלחמת ויטנאם, הצפון היה מוכן לפתוח במו״מ עם ארה״ב שאותו היא ביקשה לקיים לאורך זמן ממושך.
בנובמבר 2023 התבצע הסכם החזרת החטופים הראשון שבזכותו שבו לישראל 80 חטופים אזרחי ישראל ועוד 24 חטופים עובדים זרים. יש הטוענים שחמאס הסכים לזה רק בגלל הלחץ הצבאי בשילוב עם המצור על הרצועה, אבל אין ראיה שתומכת בזה. לחמאס היה חשוב להיפטר מהנשים והילדים, הוא לא היה צריך כל כך הרבה חטופים וזה פגע בו תדמיתית. כן, למרות ה-7/10 יש למאבקי תדמית חשיבות, וראינו את זה לאורך המלחמה.
לאחר מכן, במשך השבועות שבהם ישראל הגדילה את העוצמה הצבאית ופעלה במקביל בצפון הרצועה ובחאן יונס, לא היה מו״מ בין הצדדים. הצד החלש (חמאס) לא יכול להרשות לעצמו לפתוח מו״מ, כיוון שזה ישדר חולשה ויביא להגדלת התביעות של ישראל תוך כדי המו״מ. המו״מ התחדש רק כשהמתקפה של ישראל מיצתה את עצמה.
ממרץ 24 היו מספר חלונות של מו״מ בגלל שעוצמת המתקפה של ישראל פחתה, האיום מלבנון יצר מה שנראה מבוי סתום עבור ישראל (גילוי נאות לא הכרתי את אירוע הביפרים, ולא הערכתי מראש את התגלגלות המלחמה מול חזבאללה וההכרעה שלו). לקראת סוף חודש מאי המו״מ כמעט והבשיל, אבל נתניהו הצליח לסכל אותו – לפי דבריו של אייזנקוט הוא סיפר לסמוטריץ׳ וזה הדליף את קווי המינימום של ישראל לתקשורת, וחמאס הקשיח עמדות. לקראת יולי היה ניסיון אחרון. בדברי בהפגנה בחיפה אמרתי שאם המו״מ לא יבשיל עכשיו לא ניתן יהיה להגיע להסכם עד מרץ, כי ביידן לא יוכל להיות ערב להסכם, טראמפ יעדיף שלא יבשיל ואח״כ למי שייבחר יקח זמן לגבש מדיניות כשייכנס לבית הלבן. טעיתי במעט.
הבחירה בטראמפ גרמה לחמאס להאמין שיש לו על מי לסמוך ולכן בשונה מדברי הרהב של טראמפ על שערי הגיהנום, זה אפשר להגיע להסכם. הגורם המכריע היה יכולת של טראמפ לאכוף על נתניהו את ההסכם, כי נתניהו פוחד מטראמפ, והוא הצליח לשכנע את סמוטריץ׳ שלא יהיה חלק ב׳ להסכם. זאת גם הסיבה שהוא הוציא מצוות המו״מ את כל אנשי המקצוע, כדי לטשטש את המצב עבור הציבור. טראמפ בשלב הזה רק נכנס לבית הלבן ולכן כנראה שאפשר לישראל לשבור את המו״מ. זה לא עבד, ובשונה ממה שמוכרים כאן, החזרת הפעולה הצבאית חייבה את חמאס להימנע מכל הסכם חטופים, ולא לחצה את חמאס להסכים לכזה. מבצע ׳עוז וחרב׳ נועד לכשלון מראש, העובדה שראשי הצבא סברו שהוא ישיג תוצאה מעידה על כשל גדול בתהליך החשיבה האסטרטגי.
חמאס זקוק לערבות שישראל תכבד את הסכם הפסקת המלחמה שייחתם עימה. זה נקרא ביחסים הבינלאומיים ״דילמת המחויבות״. אחרי שישראל פוצצה את ההסכם הקודם התראיינתי לשי לוי ואמרתי שהקושי הגדול להשגת הסכם חטופים חדש זה שטראמפ נכשל לאכוף על ישראל את סיום המלחמה. השחרור של עידן אלכסנדר מעיד על כך שאולי בעזרת קטר וטראמפ, חמאס שוב יכול לקוות שיש על מי לסמוך. העובדה שקטר מעניקה לטראמפ מטוס איירפורס1 חדש, מרמזת לעוצמת ההשפעה שלה בממשל טראמפ ובארה״ב. ישראל לא השכילה להבין שמאזן הכוחות בוושינגטון השתנה.
נתניהו ודרמר שרק לפני חודשיים הלכו על הראש של אדם בוהלר השליח המיוחד של טראמפ, לקול תרועות כאן בישראל, מגלים שטראמפ לא רק החזיר את בוהלר לתפקיד בממשל, אלא שארה״ב עשתה מו״מ ישיר עם חמאס שוב. כן, כן, ארה״ב עשתה מו״מ ישיר עם חמאס, רגע אחרי שעשתה מו״מ עם החות׳ים כדי לחתוך הפסדים.
טראמפ צריך הישג וכבר חלפו 4 חודשים מאז שנכנס לבית הלבן. ישראל אמנם התאהבה באמירות הנחרצות של טראמפ לגבי רצועת עזה, ודיברה על מימוש תכנית טראמפ, כדי לשמור על חלום של סמוטריץ׳ ובן גבי לטרנספר, למרות שזה פשע נגד האנושות. המשמעות של טרנספר כזה היא סיכון השלום עם מצרים, איום על משטר א-סיסי, זעזוע חמור בסעודיה ובאמירויות. המחשבה שטראמפ, שרוצה נובל והסכמים על הרבה כסף במזה״ת יזרום עם זה, היתה שכרון כוח והיבריס.
זה לא אומר שהמלחמה תסתיים, חשבתי את זה כבר מספר פעמים בשנה וחצי האחרונות ושגיתי, לכן אני מתכוון להיות זהיר. אבל, אנחנו בתפנית לגבי המלחמה. תפנית שנובעת ממהלכים חיצוניים לישראל, שהחמיצה להבין שזה קורה, ולא היתה חלק מהתהליך. כמובן שלא ניתן לסיים את המלחמה בלי ישראל, כי הסכם לשחרור חטופים כולל שחרור אסירים מהכלא הישראלי, וכמובן שמחייב את הסכמת ישראל לנצור את האש. אבל, להמשיך במלחמה בניגוד לדרישה של נשיא אמריקאי בתחילת כהונתו, זה קשה מאוד. לעשות את זה כשזה פוגע באינטרסים של ארה״ב בראייתו, זה הרבה יותר בעייתי. הממשלה תצטרך להשקיע המון אנרגיה ומשאבים לעשות את זה, ועוד כנגד רצון רוב גדול מהאזרחים. בתמורה, היא תאיץ את ההפיכה המשטרית ואת ההשקעות של סמוטריץ׳ ביו״ש, אם כי מה שקרה כאן הוא אולי אחד ההישגים הגדולים ביותר שחמאס יכול היה לקוות – בינאום הסכסוך.
השחרור של עידן אלכסנדר משמח מחד, ומדאיג מאידך. אני חושב שהוא סימן חיובי לכך שחמאס נותן אמון בתיווך של קטר ובטראמפ, ולכן הוא מגדיל את הסיכוי לסיום המלחמה והחזרת החטופים. קשה לי להאמין שלא ניתנו הבטחות מאחורי הקלעים לחמאס ולקטר. בראייתי, ישראל זקוקה לסיום המלחמה כדי להשתקם, החלומות הלא ריאליים על ״השמדת״ חמאס יתקלו במציאות. אני מבין גם את הדאגה מכך שטראמפ שחרר את החטוף האמריקאי, ואם יקבל את מה שהוא רוצה בביקור הקרוב באזור הוא עלול לאבד עניין. אבל זה כבר יותר מדי אם-אז, אז נחכה לראות איך יתפתח.
האשליה שעוד כוח יביא את חמאס להחזיר חטופים ולהסכים להיות מושמד ע״י ישראל היא אוקסימורון
