שאלה אסטרטגית

הנחת העבודה של ישראל בנוגע לשיווי המשקל של המערכת הפלסטינית מוטלת בספק רב. זה לקח 5-6 שנים לבנות שיווי משקל כזה בפעם הקודמת.

מדינת ישראל היתה חייבת לבנות חלופה אסטרטגית למול האיום שהאויבים שלנו עצרו, בהתחשב בכך שלא ניתן לעצור את הזמן מלכת ואת האויבים מפיתוח אמל"ח. פיתוח מערכת הגנה ליירוט של רקטות, כטב"מ ואיומים נוספים שאינם טק"ק לטווחים ארוכים היתה החלופה האסטרטגית היעילה ביותר מכל היבט

מאז 2009 מערכת היחסים של נתניהו עם צה"ל ובכירי מערכת הבטחון, מלווה בחוסר אמון הולך ונבנה מצידו של נתניהו. נתניהו מנהל את הסוגיות הבטחוניות של מדינת ישראל בצורה שאינה מתאימה לדמוקרטיה. המשבר סביב המחאה האזרחית של אנשי מילואים נגד ההפיכה המשטרית, הוא המשך של חוסר האמון שנתניהו זרע. האחריות כולה שלו, וככל שהיא שלו, הוא משתדל לזרוק אותה על ראשי המערכת.

10 נקודות על מבצע ״מגן וחץ״

זאת נראית משוואה לא פתירה בטווח הקצר, ובעיה אסטרטגית מורכבת לעיצוב בטווח הבינוני-ארוך. כרגע נראה שאף אחד מהצדדים לא חושב מעבר למתקפה האוקראינית הקרובה.

מדינת ישראל לקחה פניה לא נכונה לעבר התהום, דווקא בתקופה האסטרטגית המורכבת ביותר מאז שנוסדה

המתקפה האוקראינית הצפויה תהיה השלב ה-5 במלחמה. אחריה יתכן וניתן יהיה לדבר על מו"מ לסיום המלחמה

היבריס, צורך בלגיטימציה, מלחמת ברירה, מניפולציה של קבלת החלטות, הטיית המודיעין, חוסר יכולת לנבא השפעות משניות

תיבת הפנדורה הישראלית נפתחה, המאבקים השבטיים הגיעו לנקודת רתיחה – ובקרוב, אם החקיקה המובטחת בהסכמים הקואליציוניים תעבור ותיושם, צבא ההגנה

כדאי להסתגל למציאות שלא יהיה הסכם עם איראן וגם לא תהיה תקיפה באיראן, לא של ארה"ב ולא של ישראל.
זה לא אומר שאיראן צפויה להיות מדינה גרעינית