השאלות המעניינות הן: האם לממשל ביידן תהיה דרך יצירתית לפרוץ את המבוי הסתום שיצרה אסטרטגיית "הלחץ המקסימלי"? כיצד איראן תסלים את המהלכים, בהיבט הגרעין ואזורית? איזה חסות יתנו לזה סין ורוסיה? למרות שהסוגיה אולי לא בסדר העדיפות האמריקאי, ממשל ביידן ייאלץ להערכתי להשקיע קשב רב, בסוגיה האיראנית.
תפקידה העולמי של ארה"ב, יפן, צפון קוריאה, נאטו, הצבת כוחות בעולם, המזרח התיכון ואיראן, סין, אחרי טראמפ
האתגר הגדול של ישראל הוא להתאים את עצמנו למצב החדש, ולנסות לקדם מדיניות מציאותית, כי ממשל ביידן לא ימשיך במדיניות ה"לחץ המקסימלי". בכי ונהי על כך שאיראן עוד שניה קורסת זאת לא חלופה כזאת. זאת גם הזדמנות לשנות את כיוון ההתנגשות בו בחרנו עם המפלגה הדמוקרטית.
8 נקודות ראשוניות על הבחירות בארה"ב, למרות שהתוצאות עוד לא סופיות
תולדות הנרטיב "לחץ מקסימלי" וסיום המלחמה הקרה, ההקשר שלו למדיניות מול איראן ולקחי ניסיונות החלפת המשטר של ארה"ב.
אנחנו נמצאים בתקופה דרמטית של שינויים במרכזי הכובד האזוריים, תפנית היסטורית בהכרה של המשטרים הערביים במדינת ישראל והשותפות איתה, לצד המשך עליה בחוסר היציבות האזורי.
סנקציות יכולות לקדם למדיניות ספציפית אבל המחקר מראה שהן לא מביאות למשטר דיקטטורי לרדת מכוחו ולהעביר את השלטון. במקרה של ונצואלה הן תרמו לשרידותו והתחזקותו של מאדורו מול האופוזיציה.
4 השנים של שלטון טראמפ היו התאבדות בטרם עת של הסדר העולמי הליברלי שניצח במלחמה הקרה. בין אם טראמפ ייבחר שנית או שביידן יהיה הנשיא, הסדר העולמי יהיה אחר.
ההסכם החדש הקפיא את המצב לפרק זמן לא ידוע, שתלוי בחמאס בלבד. מבחינת ישראל, אפשר לטמון את הראש חזרה בחול, עד שמישהו יוציא אותו החוצה.
ממשלת האחדות היתה הזדמנות לנסות להגיע להסדרה עם חמאס. גישת נתניהו וגנץ לבעיה דומה, וכך ניתן היה לצמצם את המחיר הפוליטי. בדרך לסיבוב בחירות רביעי יכולים חסרי האחריות לעשות מעשה אחד ראוי ולנסות לעשות את הנסיון.
