טראמפ ביטל את התקיפה באיראן

בעלות השחר הסתבר שכנראה טראמפ הנחה לתקוף וחזר בו.
אם זה נכון, יתכן שנזכר בדבריו של קיסינג'ר, מרגע שהנשיא החליט להפעיל כוח הוא נמדד רק בתוצאה הסופית.
אבל יתכן שזה היה ניסיון נוסף של "תחזיקו אותי" מתוכנן. היועצים המליצו לתקוף, הנשיא אישר וחזר בו. מבצע תדמית לדיאלוג אסטרטגי. אני נותן לכם עוד הזדמנות, תיראו כולם מסביבי רוצים לתקוף.

5 מלחמות יזמה ארה"ב מאז מלה"ע ה-2, בכולן היה קונצנזוס ביריית הפתיחה. ב-91 בוש עצר מוקדם, בכל היתר המלחמה נמשכה ועד מהרה הפכה למחלוקת פוליטית חריפה.
לטראמפ אין קונצנזוס, ולא יהיה כזה, למעט אם איראן תעשה טעות גדולה. בינתים האיראנים משחקים צ'יקן ראוי. הפלת כטב"מ (לא חשוב מה מחירו), בלי חייל הרוג, שלא ברור האם חדר למרחב האווירי שלה, לא מעניקה לגיטימציה לתקוף אותה.

לדעתי, טראמפ נקלע למציאות הזאת כיוון שהאסטרטגיה שלו רווית סתירות. האינסטינקט הבסיסי שלו היה לצאת מהמזרח התיכון, זה בא לביטוי בהחלטות שלו (כולל הסכמה על הפסקת האש בסוריה, וההנחיה להחזיר את הכוחות מסוריה) אבל הקבינט, היועצים והחשש מתדמית לא קשוחה השאירו אותו בפנים.
מול איראן הוא לא רוצה מלחמה, אלא מו"מ חדש. אבל לצפות למו"מ אחרי שעזבת הסכם חתום, בעוד שבמקביל הממשל שלך מציב דרישות שפרושן הן החלפת המשטר בצד השני? האמת, שיתכן שבעולם העיסקי של טראמפ זה נראה לו סביר (ההתנהלות שלו מול צפון קוריאה יכולה להעיד על זה), אבל קשה לראות את האיראנים זורמים עם זה.

"לחץ מקסימלי" שתכליתו לקיים פיסגה נתקל בשאלה, האם אתגרים קטנים מצדיקים תקיפה שיכולה להביא למלחמה, וכל זה רק כדי לדבר.

בשולי הדברים, ראש ממשלת ישראל עומד מהיציע ומעודד את טראמפ למלחמה. זאת גם היתה האסטרטגיה הישראלית בזמן אובמה. גם אז ישראל נכנסה לתוך המחלוקת הפוליטית הפנימית בארה"ב, הפעם, לאור החיבור המלא בין נתניהו לטראמפ (דו-סיטרי) היא עלולה להיות קשורה לחבל אותו מושכים הצדדים.