ב-28/2 ארה״ב וישראל יצאו למלחמת מנע להחלפת המשטר האיראני, יומיים אחר כך חזבאללה הצטרף למלחמה, וישראל ששה אלי מלחמה מולו, כפי שהסביר מפקד פיקוד צפון לתושבים שחזבאללה נקלע ל"מארב אסטרטגי". בעיני זה מעיד על קונספציה אסטרטגית שגויה, שאיתה ישראל הגיעה למלחמה הזאת, שאותה אנסה לנתח בפוסט הזה. קונספציה שמעידה על תהליכי קבלת החלטות לקויים.
צה״ל השתלט על תא שטח שדומה לרצועת הבטחון הישנה, במה שהוא כינה קו הנ״ט, קרי, מרחב שנועד למנוע ירי נ״ט על ישובי הצפון. ובתוך המרחב הזה פועל להריסה של כפרים שיעיים, בדומה להרס שבוצע בעזה, ובהמשך להרס מ׳חיצי הצפון׳ של קו הכפרים הסמוך לגבול. במקביל חה״א תקף יותר מ-5000 מטרות, מתוכם 165 רבי קומות וחוסלו לטענת צה״ל יותר מ-1700 מחבלים. איני מנסה להקטין את היקף הפגיעה של צה״ל בחזבאללה, הרג הרבה פעילים, השמיד הרבה מטרות, והרס הרבה בתים. ברור שזה מה שקרה, ושוב הוכחנו את יכולת הפגיעה שלנו. למרות כל זה, אני טוען שהסיבוב הנוכחי יצר למדינת ישראל בעיה אסטרטגית, ונכון לעכשיו אנחנו במצב פחות טוב ממה שהיה קודם לכן.
מבצע ׳חיצי הצפון׳ היה המבצע הראשון שבו כוח אווירי (בשילוב יכולת מיוחדת – ביפרים) השיג כפייה צבאית על אויב (ובכוונה איני משתמש בהכרעה או נצחון אלה מושגים סובייקטיביים). ישראל רצתה להביא את חזבאללה להסכים להפסקת אש במנותק מהמלחמה בעזה, והצליחה לעשות את זה. שילוב המהלומות שישראל הנחיתה על הארגון – חיסולים של רוב הצמרת, פגיעה רחבה במפקדים בדרג הביניים בביפרים, השמדת רוב מערך הרקטות, וחיסול מאסיבי וחוזר של מפקדים נוספים – הוציא את חזבאללה מאיזון, ולמרות שהיו לו עדיין עשרות אלפי לוחמים ורקטות, הוא לא היה מסוגל לתפקד. זה אפשר לישראל לעשות מהלך קרקעי להשמדה של רוב הכפרים בלבנון סמוכי הגבול, ולהישאר בחמש נקודת בתוך לבנון שסמוכות לגבול ישראל.
להפסקת האש היו כמה חסרונות – היא לא היתה נצחון מוחלט ולא אפשרה להציג אותו ככזה (למרות שבעיני ישראל מקסמה את כל מה שניתן היה להשיג); היא יצרה תיאבון שאולי אפשר יהיה לפרק את חזבאללה עד כדי להשמיד אותו כתוצאה מהמכה שספג, לתחושה זאת התווספו התהליכים הפנים לבנוניים החיוביים מבחינתנו; ולבסוף, צה״ל והממשלה של אחרי ה-7/10 סברו שהלקח הוא שלישראל אסור עוד לאפשר התחזקות של איומים, והיא צריכה להכות צבאית כל הזמן. במשך 15 חודשים ישראל פגעה בחזבאללה, חיסלה לו אנשים, והשמידה מטרות בכל לבנון. ממש כמו במב״מ התחושה שאנחנו יכולים לתקוף בלי שהצד השני מגיב יצרה אצלנו אשלייה שהמצב יכול להמשיך לנצח. בפועל, ישראל רצתה תוצאות מהירות לפירוק חזבאללה, ולא היתה מוכנה להסתפק בתהליך ארוך טווח שמחליש אותו. זה לא שאני סבור שלבנון יכולה לפרק את חזבאללה בכוחות עצמה, כי המדינה חלשה מדי וחזבאללה חזק מדי, זה חלום ורוד מדי. אבל, לא היינו מוכנים לתת לתהליך להתפתח לאורך זמן.
לסיבוב הנוכחי ישראל באה להערכתי עם אותו רעיון של הסיבוב הקודם, תקיפת הרבה מטרות וחיסול אנשים. אני לא טוען שיש לי רעיון טוב יותר, לא חשבתי על זה לפני המלחמה. אני תוהה האם כשניגשנו לסוגיה הערכנו שחזבאללה יפיק את הלקחים והפעם יהיה עמיד יותר. מה שקרה זה שחזבאללה הגיע כשהוא יודע ומניח שזה מה שאנחנו נעשה, והיה מוכן לשלם את המחיר. הוא נערך כדי לא לקרוס כפי שקרס בעקבות ההפתעה ההיא, והמטרה שלו היתה לשנות את הסטטוס קוו שנוצר בעקבות ההצלחה של ישראל. ישראל שנערכה לכך שחזבאללה יצטרף למלחמה עם איראן, תקפה מתוך הנחה שגם הפעם חזבאללה יקרוס, וזה לא קרה. כשזה לא קרה, וכשהמלחמה עם איראן התארכה הרבה מעבר למצופה היה צורך להמשיך בפעולה הצבאית, בגלל תחושת ההפסד. כיבוש רצועת הבטחון מחדש, הביאה לכך שלחזבאללה יש מטרות לנהל מלחמת התשה עם ישראל, וגם צידוק, ואנחנו לא מסוגלים להביא שקט לישובי הצפון מבלי לכפות הפסקת אש, רק שהפעם כשחזבאללה לא בעמדת חולשה.
לכל אלה צריך להוסיף שבגלל שהמלחמה עם איראן היתה במשותף עם ארה״ב נוצרו על ישראל אילוצים שלא הכרנו בעבר, שהשיקולים בניהול המלחמה הם לנוחיותה של ארה״ב ולא למעננו. זה הוביל לכך שסוגיית לבנון מחוברת עכשיו למצר הורמוז, ולכן טראמפ כפה עלינו מציאות שבה אנחנו מוגבלים בתקיפות שאנחנו יכולים לעשות על מנת לא לפוצץ את הסיכוי להסכם עם איראן. הפסקת אש שלא כל כך ברור מה התנאים שלה, אבל אנחנו לא היינו שותפים לגיבוש שלה, והיא מאפשרת לחזבאללה פעולה בחיכוך עם חיילי צה״ל ותושבי הצפון, בתוך כללי המשחק.
נכון שאנחנו פוגעים בחזבאללה הרבה יותר מאשר חזבאללה פוגע בנו, רק שזאת לא המשוואה האסטרטגית הרלבנטית. ישראל לא יכולה ״להשמיד״ את חזבאללה בכוח צבאי, ואנחנו מתוחים מבחינת הסד״כ והמשאבים עד מעבר לקצה היכולת שלנו ועל משיכת היתר שאנחנו עושים עוד נשלם (מוזמנים לקרוא את הפוסט של אודי אבנטל בטוויטר על מניעה). רצועת הבטחון שבה אנחנו נמצאים לא מאפשרת הגנה על ישובי הצפון, כן, ברור שהיא מונעת יכולת פשיטה של חזבאללה וירי נ״ט, אבל היא לא מאפשרת חיים נורמליים. איום הרחפנים שהיה צפוי לחלוטין, כטב״מים ורקטות לא ניתנים למניעה באמצעות שטח, לכן בבואנו לבחון את החלופות האפשריות, אני סבור שחייבים להניח שאין חלופה שמאפשרת להבטיח שלא יהיה איום על ישובי הצפון, והבעיה היא שאחרי 7/10 אנחנו לא מסוגלים להודות בזה, ולכן ראש הממשלה דורש מהצבא לפתור את הבעיות שנוצרו.
מה שמטריד אותי יותר, זה שישראל וצה״ל נכנסו למלחמה מול חזבאללה עם טעויות שמאפיינות את מה שהוביל ל-7/10. המון בטחון עצמי, שנבנה על ההצלחות המבצעיות של השנתיים האחרונות, מעט חשיבה אסטרטגית על משמעויות, מה יהיה אחר, ואיך מסיימים את המלחמה הזאת. כן, אי אפשר שלא לחשוב על היום שאחרי כאשר רצים למלחמה.
