שנה למלחמה באוקראינה – 5 טעויות שלי בניתוח המלחמה

במהלך החודש תחגוג המלחמה באוקראינה שנה, לרגל המאורע החלטתי לכתוב סדרה של פוסטים עם הכותרת "5 טעויות", ואין דרך טובה יותר להתחיל מאשר דוגמא אישית. 5 הטעויות שלי בניתוח של המלחמה (אגב, ברור שיש יותר, פשוט החלטתי להימנע מגישת הטופ 3, ולהגיע ל-10 זה נורא קשה).

רגע לפני ההתחלה כדאי להסביר משהו על תפיסת העולם שלי – לא מכל הטעויות יש מה ללמוד, לפעמים אין דרך טובה להסביר למה טעית במשהו, לפעמים הטעות נובעת מהנחות עבודה שגויות (אם מניחים הנחות כאלה, ניתן לתקן את ההערכה) ובמקרים היותר חשובים טעויות נובעות משגיאה שיטתית בתהליך הניתוח. עכשיו קדימה לעבודה, 5 הטעויות שבחרתי לכתוב:

הסתכלות על המלחמה ולא על הסכסוך

המלחמה באוקראינה היא לא מקרה נקודתי של אלימות שפרצה פתאום בלי הכנה מוקדמת, כמו למשל הפלישה האמריקאית לאפגניסטן שבאה אחרי 9/11. אמנם התייחסתי למלחמה באוקראינה כהמשך ישיר למלחמה שפרצה ב-2014 מיד אחרי סיפוח קרים, ולמעשה נמשכה בעצימות כזאת או אחרת לאורך כל השנים, אבל גם זאת ראייה מצמצמת שמקשה על הבנת התמונה.

רוסיה היא מדינה אימפריאליסטית שחותרת להתפשטות תמידית, על מנת להגן על עצמה מכל סכנה שנמצאת על גבולותיה. מאז שפוטין עלה על השלטון זאת המדיניות ארוכת הטווח שלו. ב-2005 הוא דיבר על כך שקריסת ברית המועצות זאת הטרגדיה של המאה. פוטין מסתכל על עצמו כמי שנועד לשקם את מעמדה של האימפריה הרוסית מחדש. המלחמה באוקראינה היא המשך של שרשרת מלחמות (צ'צ'ניה, גיאורגיה, אוקראינה 2014, ועכשיו) והתערבויות צבאיות (רוסיה, לוב, מרכז אסיה), היא לא אירוע מבודד בפני עצמו.

שרשרת המלחמות הן רצף ויש להן שתי מטרות על: הרחבת האימפריה הרוסית וחידוש שלה; מאבק ארוך טווח ומתמשך בתרבות המערב. לכן, המלחמה באוקראינה היא חלק קטן מתמונה גדולה ורחבה בהרבה, שאני סבור שהחמצתי את חלקה, בין אם בגלל שלוקח זמן לעבד את המחשבות, ובין אם בגלל שצריך להשקיע זמן בלימוד והעמקה כדי להבין את התמונה.

מה שחשוב ללמוד מזה הוא שכדי לנתח מלחמות ועימותים נדרש להבין את האינטרסים ויסודות התפיסה של השחקנים הקובעים בעימות.

חיל האוויר הרוסי

במשך חודשים רבים לא היה ברור איפה חיל האוויר הרוסי. בספטמבר התפרסם מחקר ראשוני של RUSI, ואפשר היה להתחיל לנתח ולהסביר מה הסיבות לכך שהוא נעדר משמי המלחמה. אבל רק אחרי שזה קרה ואפילו פרסמתי על זה פוסט, הבנתי שהסתכלתי על הבעיה עצמה ולא ממה היא נובעת.

הסיבה המרכזית שחיל האוויר הרוסי לא נוכח במלחמה היא שהוא לא התכונן למלחמה הזאת, ובשונה מכוחות קרקעיים, כשחיל אוויר לא מגיע מוכן למלחמה, לא ניתן להתאים פתרונות הולמים לצורך המבצעי. רוסיה לא נערכה לכבוש בכוח מדינה עם צבא ומערך הגנה אווירית שדומה למערך ההגנה האווירית שלה מול נאט"ו. זה לא היה איום הייחוס שלה. רוסיה נערכה להתגונן מול מתקפה אווירית של נאט"ו ואז בהדרגה לכבוש על הקרקע תחת מעטפת של הגנה אווירית. היא מעולם לא פיתחה מערך מודיעין, שליטה ואיתור של מטרות בזמן אמת או קרוב לזמן אמת. תפיסת העולם הסובייטית היא שחיל האוויר פועל בתוך מערך ההגנה האווירית הקרקעי, ובאוקראינה רוסיה היתה צריכה להשיג עליונות אווירית במדינה ענקית ובמרחב גדול.

הסיבה שחיל האוויר הרוסי לא נוכח במלחמה היא תפיסות היסוד שמובילות את בניין הכוח שלו. חייבים לנתח את תפיסות היסוד כשמנסים לבחון התנגשות צבאית.

היערכות למתקפה באביב הקרוב

בחודשיים האחרונים טענתי בעקביות שקשה לזהות היערכות משמעותית של רוסיה למתקפה באביב, ובטרם זאת קרתה, אני רוצה לומר שאני חושב שזאת טעות הערכה, בין אם היא תקרה ובין אם לאו. כפי שציינתי בטעות ההערכה הראשונה, פוטין רואה במלחמה באוקראינה חלק ממלחמה של רוסיה במערב, ומכאן שפוטין מתכוון להמשיך במלחמה (כדאי לזכור את זה כאשר מציעים מו"מ כלשהו או כשטוענים שזלנסקי יכול היה למנוע את המלחמה). הנסיגות שהיא עשתה בקייב וחרסון מעידות על תהליך קבלת החלטות סדור, ויכולת הוצאה לפועל שלהן (נסיגה זאת צורת קרב הכי קשה להוצאה אל הפועל), ומכאן שאני חושב שצריך להניח שהיא תיערך בצורה אסטרטגית להוציא מתקפה באביב, החלטה שאותה היא לקחה בצורה מסודרת בספטמבר.

סנקציות

לאורך מספר שנים אני כותב פוסטים על מגבלות השימוש והאפקטיביות של סנקציות (מוקדש גם לישראל מול הפלסטינים) בזירה הבינ"ל. גם לגבי המלחמה באוקראינה לא חשבתי שהסנקציות יביאו לשינוי המדיניות של פוטין או שהן יעצרו את המלחמה כתוצאה מקריסה של רוסיה.

אבל, כיוון שהערכתי עוד לפני המלחמה שהיא צפויה להיות ארוכה, ושפוטין ייכשל בניסיון לכבוש את אוקראינה, חיפשתי אישוש להערכה הזאת, ומכאן שחיפשתי בחודשי המלחמה הראשונים עדויות לכך שהסנקציות עובדות טוב יותר מכפי שרציונלית סברתי שהם יעבדו. אגב, זה לא אומר שבטווח הזמן הארוך לסנקציות לא תהיה השפעה על כושר הלחימה הרוסי, ועל יכולת השיקום שלה.

זאת הטיית האישוש, אנחנו מחפשים דברים שיאוששו את טענותינו. זאת הסיבה שאני חושב שפעמים רבות צריך להימנע מהערכה מה יהיה, כי היא גורמת לנו להטייה בניתוח המצב.

יכולת הלימוד הרוסית

לאורך חודשים רבים, ולאור הביצועים הגרועים של הרוסים בשדה הקרב, היתה הערכה רווחת שהמלחמה היא בין המסה והגודל הרוסיים לבין יכולת הלימוד והשיפור של אוקראינה. אני חושב שזה ניתוח שגוי. אין ספק שהשחיתות והרקבון הרוסיים הביאו אותם לא מוכנים למלחמה, ולעשות טעויות אסטרטגיות שמדינות אחרות היו משלמות עליהן בכְּלָייה. אמירתו של טאלירן ש"רוסיה אף פעם לא חזקה כמו שנדמה, אבל אף פעם לא חלשה כפי שנדמה" הומחשה היטב בשדה הקרב.

אבל זה לא נכון שרוסיה לא לומדת וחושבת תוך כדי המלחמה. הרוסים עשו שינויים מרחיקי לכת באסטרטגיה, והתאמות מרשימות. הנסיגות מקייב וחרסון, אלה החלטות שאני חושב ששום מדינה מערבית לא היתה מסוגלת לקחת בצורה קרת רוח שכזאת (רק הקריסה בחראקיב היתה תדהמה מבחינת הרוסים).

לקח להם זמן למצוא מענה ל-HIMARS, אבל הם שינו את הלוגיסטיקה כך שהם מצליחים להמשיך בקרב השחיקה בחזית, ואין כבר מטרות איכות לאוקראינים. נכון שהם היו צריכים לבוא מוכנים ל-HIMARS אם איום הייחוס שלהם הוא נאט"ו. הרוסים עשו גם לא מעט שינויים במבנה הכוחות.

מה שחשוב ללמוד מזה זאת ההשפעה של "אפקט ההילה". הכשלונות הרוסיים וההיערכות הלקויה, בחלקים הראשונים של המלחמה, האפילו מבחינתי על היכולת לראות את הצדדים החיוביים בקבלת ההחלטות הרוסיים והתהליכים של ניהול המלחמה.

במלחמה בסדר גודל כזה ובערפל האסטרטגי, תמיד יהיו טעויות הערכה, זה חלק טיבעי. בעידן הרשתות החברתיות, כל טעות היא הוכחה שהדובר אינו רלבנטי, אם הוא לא תומך בדיעה שלי. אבל בכל זאת, יש הבדל גדול בין שרלטנים שעוסקים בהימורים חסרי בסיס, או סתם טרולים שעסוקים בלייקים וצומי. ניתן, אפשר וצריך ללמוד מטעויות, אבל אפשר לעשות זאת רק אם מאחורי הניתוח, עומדת גישה מתודולוגית בריאה להערכת מצב, הסתכלות ביקורתית ואובייקטיבית ככל הניתן, והנחות עבודה שמאפשרות להסביר מה עומד מאחוריו.

בהמשך הסדרה אנתח טעויות של קבלת החלטות של הצדדים המעורבים במלחמה.

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.