קוראי הוותיקים ייזכרו בסדרה של פוסטים לגבי היכולת להכריע מלחמות מהאוויר, הפוסט הזה יוקדש למלחמה שאני חושב שהוכרעה ברובה מהאוויר, מלחמת לבנון השלישית, המלחמה של ישראל בחזבאללה. גילוי נאות, לא הערכתי שזאת תהיה התוצאה של המלחמה בצפון. האיום של חזבאללה היה משמעותי וגדול, וחשבתי שמחיר מלחמה רחבה מולו יהיה יקר בהרבה. אמנם בשום שלב לא הערכתי שיהיו כאן אלפי הרוגים בעורף, אבל לא הערכתי שהתוצאה תהיה מובהקת במחיר לא גדול. אני לא חושב שניתן היה להעריך את זה, לא רק בגלל שלא הכרתי את מבצע הביפרים, אלא כי גם אם הייתי מכיר אותו, הייתי דוגל בגישה שלא ניתן להעריך את הצלחתו או להתבסס עליה – תכנון צבאי לא יכול להיות "מבוסס הצלחה" או "משאלות לב". בנוסף, חשוב לציין שלרוב מתמקדים בהצלחת המלחמה הקצרה מול הארגון בסתיו 2024, ושוכחים את השנה שקדמה לה, והעובדה שעשרות אלפי אזרחי ישראל היו פליטים במדינתם ויש ישובים שנחרבו ועדיין לא התחיל תהליך השיקום שלהם. זה מחיר כבד.
תזכורת – יש 4 תכליות אסטרטגיות להפעלת כוח אווירי: ענישה, איום בהסלמה, פגיעה ביכולות צבאיות, עריפה. ההיסטוריה לימדה אותנו שעד היום כאשר נעשה שימוש בכוח אווירי לפגיעה ביכולות צבאיות ביחד עם הפעלת כוחות קרקע, אלה המקרים המוצלחים בהפעלת כוח אווירי.
הפוסט הזה הוא חוכמת בדיעבד – אנחנו יודעים שחזבאללה קרס, ואני מנתח את הסיבות לכך שזה קרה. זה נורא קל לנתח אחרי שזה קרה. קשה לדעת מה היה קורה אם המלחמה מול חזבאללה היתה עצימה מההתחלה, אם היתה נפתחת מהצפון ולא ע״י חמאס או אם חזבאללה היה מצטרף לחמאס. המחיר שהיינו משלמים היה גבוה בהרבה, אבל זאת לא היתה סכנה קיומית למדינת ישראל, חזבאללה וחמאס לא היו מסוגלים לכבוש את ישראל. משפט אחרון בהקדמות – לפי מה שניתן להבין לישראל לא היתה אסטרטגיה או תכנית מסודרת למלחמה שהתפתחה עם חזבאללה. רוב הדברים התרחשו בצורה אקראית ומתגלגלת. כן, ניצלנו הזדמנויות כשזיהינו כאלה אחרי מבצע הביפרים, וגם לפניו אחרי פגיעת הקטיושה במג'דל שמס. אבל לא היתה החלטה מסודרת ישראלית מתי לצאת למלחמה ואיך היא אמורה להיראות. צה"ל יכול ללמוד מזה, שתכנון לפרטי פרטים של ימי המלחמה הראשונים, זאת גישה לא טובה למוכנות למלחמה. המציאות תמיד אקראית, והרבה יותר חשוב לתרגל התמודדות עם תרחישים מאשר לתרגל תכניות מפורטות מתוכננות מראש.
הטענה שלי ששילוב נסיבות הביא לתוצאה המוצלחת – מלחמת ההתשה המוגבלת והממושכת אפשרה להיערך טוב יותר בזכות השקעת משאבים רבה ושחקה את חזבאללה ודריכותו; מבצע ביפרים מרהיב שהביא לפגיעה חסרת תקדים בכוח האדם של הארגון; עריפה מוצלחת; חוסר הבנה של המצב וריכוזיות קבלת ההחלטות אצל נסראללה; תקיפה אווירית מדויקת להשמדת רוב גדול של הרקטות; יכולת פגיעה מרשימה במפקדים שנותרו אחרי העריפה והביפרים.
אני משתדל להימנע מפרשנויות של מה היה קורה אילו – לכן, אין בכוונתי לנסות לנתח מה היה קורה אם אחד מהמרכיבים שציינתי היה יוצא מהמשוואה. השילוב של כולם הביא לקריסה, את זה אנחנו יודעים בדיעבד.
מלחמת ההתשה –
אחרי ימים ספורים התברר שחיזבאללה לא מתכוון לפלוש לצפון, אבל כן החליט להשתתף במלחמה. מרגע שישראל הצליחה לגייס סד״כ מספיק גדול להגנת הצפון האיום האמיתי של פלישת רדואן הוסר, כמו שפלישת חמאס היתה נמנעת אם היו כוחות רבים יותר בהגנה. כך התפתחה מלחמת התשה הדדית בין הצדדית כאשר גם ישראל וגם חזבאללה לא רוצים להידרדר למלחמה, ושני הצדדים יודעים שהצד השני לא מעוניין במלחמה. בזמן הזה שני הצדדים פגעו אחד בשני בצורה מידתית ומוגבלת שהצד השני היה מוכן לקבל ולהכיל. מלחמת ההתשה הארוכה הביאה לפגיעה גדולה בתושבי הצפון, ובמקביל הביאה לנסיגה של כוח רדואן (כי אין טעם להיות ערוך בחזית אם אין כוונה לפלוש, וגם ישראל לא מתכוונת לפלוש) וגם לשחיקה משמעותית במוכנות של חזבאללה, כי גם הארגון לא היה ערוך למלחמה כזאת. מבלי לקיים דיון על האסטרטגיה הישראלית בשנה הזאת, התוצאה שלה היתה שמוכנות הארגון למלחמה נפגעה בגלל הזמן שחלף וגם הבטחון של נסראללה שהוא מבין את ישראל היה כל כך גדול, שאפילו אחרי שהוא חוסל הוא עדיין לא הבין שזאת מלחמה.
יש רבים שיחלקו על כך שלשנה הזאת היתה השפעה מכרעת על קריסות חזבאללה, איני יכול "להוכיח" את הטענה הזאת יותר ממה שכתבתי כאן.
ההסלמה החלה בפגיעת הקטיושה במג׳דל שמס שממנה נהרגו 12 ילדים. בתגובה צה״ל העלה את הרף וחיסל בבירות את פואד שוכר, רמטכ״ל חזבאללה. הנסיבות הללו, הביאו לכך שנסראללה לא העריך שהשתנתה הערכת המצב וחשב שעדיין אנחנו נמצאים בתוך מערכת המשוואות שהוא שולט בה.
עריפה – תהליך ההסלמה המשיך עד שיצא לפועל מבצע הביפרים, שהוא המבצע המוצלח בהיסטוריה של פגיעה בארגון טרור. לא רק שנפגעו אלפי פעילי טרור (יותר מ-4000) כמעט שלא נפגעו בלתי מעורבים. אני לא חושב שהשאלה האם הפעלנו את המבצע הזה מחשש שזה ייחשף חשובה לדיון, ממה שעולה בפרסומים ברור שזה לא היה מתוך תכנון אסטרטגי או מערכה סדורה. גלנט אומר את זה בצורה מפורשת לנדב פרי (מוזמנים להאזין החל מ-1:30:00 בפרק). רצף המבצעים של ישראל לחיסול צמרת רדואן, שוכר, מבצע הביפרים ועוד היה אקראי לחלוטין ולא מתוך מדיניות של הקבינט. ההחלטות התקבלו בזמן אמיתי. בפועל, ואולי גם בגלל האקראיות בישראל, שלמרות החיסולים ואפילו אחרי מבצע הביפרים נסראללה עדיין חשב שאנחנו נמצאים במערכת המשוואות ובמלחמה מוגבלת. ישראל ניצלה את ההזדמנות לחסל גם את נסראללה ואת יתר צמרת הארגון. זאת היתה העריפה של צמרת ארגון / צבא המשמעותית ביותר בפרק זמן קצר שאני מכיר.
הגורם שהשלים את מהלך הכרעת חזבאללה היה הפגיעה ברוב גדול של הרקטות והטילים של הארגון. לשנה שהיתה מתחילת המלחמה יש תרומה משמעותית להישג שהושג. ביחד עם פגיעה רצופה בפיקוד של המערך חזבאללה קרס סופית, והגיע למצב שבו הוא כמעט לא יכול להכאיב לישראל – ירי ספורדי של פעם פעמיים ביום זה לא פוגע בקבלת ההחלטות של הממשלה, וחשוב לציין שלדעתי לא נהרג אף אזרח מירי טילים לטווח ארוך של הארגון, בשונה מהציפיות.
רצף האירועים הזה הביא לקריסה של הארגון מכמה סיבות – ריכוזיות קבלת ההחלטות של נסראללה, והתלות הגבוהה בקבלת ההחלטות שלו ושל הפיקוד הבכיר בארגון שנשאר קבוע במשך שנים רבות, כל אלה הובילו לשיתוק של הארגון אחרי העריפה. הסתבר שזה לא טוב שיש רק מקבל החלטות יחיד, שנמצא בקונספציה לאורך שנים.
התמרון הקרקעי לכיבוש וטיהור קו הישובים הראשון היה כמעט ללא אויב. חזבאללה נסוג ולא היו בכפרים האלה אזרחים. זה לא היה המהלך שהכריע את חזבאללה, זה היה מהלך אוחר להכרעת הארגון. אני לא אומר את זה כדי לזלזל בחשיבותו, או בחשיבות התמרון בכלל. התמרון בדרום לבנון היה חשוב מאוד, הוא השמיד את תשתיות הטרור סמוכות הגבול והסיר את האיום מפלישה של כוח משמעותי למשך שנים. כמובן שזה שמקל על החזרת תושבי הצפון לביתם. האם בעתיד יכול לחזור האיום הזה? כן, וזה לא תלוי רק בישראל. אבל גם יכול להיות שיקרה משהו אחר. אני ממש מקווה שהוויכוח בעתיד לא יעסוק בשאלות השטחיות כפי שהיה בשנים לפני ה-7/10. אני מקבל שלא חייבים להסכים עם הטענה הנ״ל, אני בטוח שבפיקוד צפון סבורים אחרת, וחשוב לי לומר שאני לא מתכוון להמעיט בחשיבות צבא היבשה או משהו כזה. הוויכוח על יבשה או אוויר הוא לא העניין בעיני, אם רוצים להבין את מה שהיה. אין לי ספק בחשיבות הפעולה הקרקעית שהיתה, וגם אין לי ספק שרק כוחות הקרקע יכולים להגן על תושבי הצפון מפני פלישה ובמלחמה מפני פלישה של כוח רדואן.
"איך זה שהכרענו את חזבאללה בזמן קצר יחסית, ואת חמאס אנחנו לא מצליחים להכריע" –
אני חושב שההשוואה למלחמה בעזה שגויה ולא בגלל שבעזה יש חטופים, אלא בגלל שבעזה היעדים האסטרטגיים של ישראל שונים (בהנחה שניתן להבין מהם) והנסיבות שונות. רצף האירועים בצפון אפשר למדינת ישראל להגיע להפסקת אש למרות שהאיום לא הוסר, וסביר שבעתיד הוא יתחדש. חזבאללה לא חוסל, יש לו אלפי חיילים ופעילים וגם לא מעט נשק. מאז הפסקת האש ישראל מפעילה די הרבה אש וממשיכה לפגוע בחזבאללה, ללא תגובת הארגון, ועדיין בפועל יש מסגרת של הסכמות על הפסקת אש. ספק אם ישראל תצליח לאורך שנים למנוע את התעצמות חזבאללה מחדש, ואני מניח שגם גבולות המשחק בהפעלת אש יעוצבו בין הצדדים לאורך זמן. אבל, חזבאללה לא עשה בנו זוועות, וזה מאפשר ״לנרמל״ את הדיון לגבי האיום של הארגון בצורה פחות רגשית. בנוסף, הכמיהה להקמת התנחלויות בלבנון כמעט ולא קיימת, ואילו בעזה יש שיעור קטן אבל לא מבוטל של אזרחים שמעוניינים להחזיר את ההתנחלויות. את עזה צה״ל ״פירק״ הרבה יותר מאשר את לבנון, אבל יצר הנקמה, התחושה שעד שלא נכחיד את חמאס יש עלינו איום קיומי וה-7/10 יכול לחזור (מה שלא באמת אפשרי לדעתי), כל אלה מביאים לתפיסה אחרת של ההישג הצבאי שנדרש. ביחד עם זה, הנהגת המדינה לא מסוגלת לתווך לציבור את המציאות בצורה שפויה יותר ומצרכים פוליטיים היא "משלהבת" את הציבור שתומך בה, בקריאות שכוללות תמיכה בפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. בלבנון גם יש ממשלה "לגיטימית" אחרת וזה לא חזבאללה ששולט כמו חמאס.
זה פוסט ראשוני, מוגבל ברמת הניתוח שלו, וגם במה שאני יכול לכתוב. המלחמה של ישראל מול חזבאללה היא הצלחה צבאית גדולה, ועדיין כדאי להיזהר ולא להניח שניתן לחזור על רצף הנסיבות שהובילו להכרעת חזבאללה, גם אם ברור שחייבים לחתור לזה. הדוגמא הזאת לא תוכיח האם נכון לבנות על כוח אווירי להכרעת מלחמות או שצריך לכבוש שטח באמצעות תמרון קרקעי. את זה צריך לנתח לנוכח הבעיות הבטחוניות שיתפתחו בעתיד, כי כרגע קשה לתאר אותן. צריך להמשיך להתכונן למלחמות עם צניעות ודאגה, ולא עם זחיחות ויוהרה, ה-7/10 הוא שיעור כואב לזה.
האם ניתן להכריע מלחמות מהאוויר? המלחמה מול חזבאללה היא הכי קרובה לזה, אבל זה ביחד עם השפעתו המכרעת של מבצע הביפרים ומלחמת ההתשה שקדמה לחודש המכריע. חשוב לזכור את זה בדיונים עתידיים על בניין הכוח של צה״ל, על התפיסות ועל התכניות של הצבא. ספק אם ניתן יהיה לחזור על מבצע הביפרים, כמו שלא ניתן היה לחזור על מבצע מוקד. מבחינת התיאוריה – היה כאן שילוב של פגיעה ביכולות צבאיות ועריפה חסרת תקדים בהיסטוריה, כל צמרת הארגון חוסלה בפרק זמן קצר מאוד בלחימה. שני אלה ביחד עם נטרול של אלפי פעילים בו זמנית, הביאו לקריסה של הארגון.
ניתוח מעניין
אשמח אם תוכל לפרט יותר על חיסול מערך הטילים והרקטות העצום "שיחריב את המדינה" שהיה בוודאי לפחות בחלקו, מוסווה ומחופר
אני לא יכול לפרט יותר, שמתי קישור בפוסט לכתבה שפורסמה בעניין